בקרוב היא תחגוג יומולדת 25 ("זה גיל גיל") והיא כבר מזמן לא רק "הבת של" הדוגמנית ומגישת הטלוויזיה, גלית גוטמן וצלם העיתונות המוערך, זיו קורן. לאט אבל בטוח, ועם מזוודות של קלאס, שירה גוטמן-קורן מטפחת את אחד ממותגי תכשיטי האופנה והלייף סטייל היותר מסקרנים ומדויקים שפועלים במחוזותינו.
גוטמן-קורן מתגוררת ברמת אביב ג' עם בן זוגה בחמש השנים האחרונות, רום פייניקה, "רק שבפועל 99% מהזמן אני אצל אמא שגרה חמש דקות ממני", אבל זו לא הסיבה העיקרית לכך. למעשה העסק, הסטודיו שלה, חולש על קומת המרתף בבית ילדותה. מאז שהקימה את "Studio Sea" ב-2019 בשיאה של מגפת הקורונה, המותג ממשיך לעבור תהליכי אבולוציה. מה שהתחיל משותפות עם חברתה הטובה הילי רומנו וכלל יבוא בגדי חוף, תיקים וכובעים אותם השניים נהגו לעטר ולסגנן, די מהר נקטע אך ברוח טובה - כשהחברה החלה ללמוד עיצוב אופנה בשנקר. בשלב זה גוטמן-קורן מתחילה לדייק את עצמה משהיא מבינה שהפאשן האמיתי שלה הוא לעצב וליצור בידיים, בדגש על תכשיטים. תחילה יצרה בעיקר תכשיטי פנינים, בחלוף הזמן העשירה את הקולקציות והסגנונות שיוצאים תחת ידה עם תכשיטי כסף שהם סטייפל פיסים ומתכתבים עם המגמות השולטות. ולאחרונה השיקה ליין חדש: כלי נירוסטה - שאם תשאלו אותי, הם גם תכשיט לכל דבר ועניין, רק לבית.
מהלך מהמם אבל די מפתיע ממי שהיא בעלת מותג תכשיטים בכלל. מה הביא לכך?
"זה התחיל מכך שאני תמיד נוהגת לצלם את התכשיטים על כלים יפים. אם למשל יצא ונתקלתי בחו"ל בצלחת ששבתה אותי אז אני אארוז אותה והיא תעלה איתי למטוס ויהי מה, כי אני צריכה לצלם עליה. גם לכל המכירות והירידים שהייתי מגיעה תמיד שאלו אותי 'מאיפה המגש?', 'מאיפה הכוס?'. אז אמרתי לעצמי טוב, אני חייבת משהו שהוא שלי. ככה נולדו כלי הנירוסטה, ואני לאט לאט מרחיבה את הקולקציה הזו". את התכשיטים והכלים שלה ניתן להשיג באתר האונליין של המותג, כמו גם באתר טרמינל איקס ובמספר בוטיקים מובחרים כדוגמת בית האופנה משכית ו-M13 בכיכר המדינה. "כמובן אפשר גם לתאם הגעה פרונטלית לסטודיו SEA" היא מוסיפה, "אני מאוד אוהבת שלקוחות מגיעות, ובכלל להכיר פנים מול פנים. זה משהו שהתחיל בקורונה, כשנאלצתי לקבל כל לקוחה בנפרד בגלל ההנחיות הקפדניות שהיו, ומאוד קרץ לי לשמר את זה. יש משהו באחת על אחת הזה שהוא אישי וכיפי. זה גם מאוד מאוד חשוב לי, כי אני (עושה) הכל בעסק הזה".
מה שנקרא, את מעוניינת להתחיל לספק חוויית עיצוב ככה כוללת יותר?
"אפשר להגיד שכן. המותג הזה הוא אני, ואנחנו מתפתחים ביחד. התחלתי אותו בסגרים של הקורונה עם שחרורי מהצבא כשהתכנון היה בכלל ללמוד במילאנו מנהל עסקים באופנה. משזה פחות התאפשר הייתי צריכה להמציא את עצמי מחדש. אני מתגלגלת והעסק מתגלגל ביחד איתי לכל מיני מקומות, ולהיפך. אם היית שואלת אותי לפני 5 שנים מה הייתי רוצה לעשות 'כשאהיה גדולה', בחיים לא חשבתי שזה מה שיהיה! אני לא מרגישה שאני מונעת לפי מטרות ספציפיות אלא לאורך השנים אני תמיד עושה מה שמרגיש לי, מה שמספק אותי".
את כבר זוממת על קטגוריות נוספות להתרחב אליהן עם העסק?
"אין משהו על הפרק. לרוב הכל קורה באופן מאוד טבעי".
בעוד שכלי הנירוסטה מיוצרים עבורה על פי העיצובים שלה, התכשיטים נעשים בעבודת יד ("אני עובדת רק עם פנינים טבעיות ועם כסף 925, לא ציפויים ולא תרכובות אחרות"). בתחילת הדרך גוטמן-קורן הכינה הכל בעצמה, אבל בימים אלה מי שבעיקר אמונה על המלאכה היא לא אחרת מאשר סבתה - זהבית גוטמן (אמא מצד אמא). אחרי שנמסתי לתוך הכיסא מכמה שזה הולסום, הצלחתי להתאפס על עצמי ולהמשיך בריאיון.
זה היה מהלך משפחתי מתוכנן לצרף את סבתא לעסק? או פשוט התגלגל לכדי כך?
"זה פשוט קרה" גוטמן-קורן משיבה, ואז ממשיכה בתיאור השתלשלות העניינים: "אחרי ששיתפתי אותה 'סבתא אני קורסת, את לא מבינה כמה הזמנות נכנסות ואני לא מצליחה להשתלט', היא שאלה למה אני לא קוראת לה לבוא לעזר? אז אמרתי לה 'אבל סבתא את צריכה לרצות' והיא השיבה 'אבל אני מאוד רוצה'. היא באמת מאוד רוצה, היא מגיעה במוד עבודה והיא הכי מהממת ותקתקנית. היא הייתה בכלל זמרת, אבל תמיד סרגה ופשוט יש לה את זה. אני מרגישה שזו ממש מתנה, קיבלנו אחת את השנייה באופן הכי מדהים שיש. תמיד היינו קרובות, אבל פתאום נהיינו החברות הכי טובות. אנחנו אפילו רבות למי יותר טוב "בעסקה" הזאת. יש לנו דייט שבועי קבוע, אנחנו מבלות שעות על גבי שעות יחד. זה כולל כמובן ארוחת צהריים, שגם אמא הרבה פעמים מצטרפת אלינו. ארגנתי לשלושתנו בונדינג מאוד מאוד חשוב. ואגב חשוב לציין שחוץ מסבתא כולם במשפחה עובדים פה כן?!", היא חותמת את הסוגיה בחיוך רחב.
"אמא לא תענוד שרשרת בגלל שהיא שלי"
אמא שלך היא לקוחה נאמנה שעונדת כל הזמן את התכשיטים שלך, על המסך ומחוצה לו. ומה לגבי אמה אחותך?
"אמא שלי עם כמה שהיא אוהבת אותי, והיא אוהבת, היא לא תענוד שרשרת בגלל שהיא שלי, אלא רק אם היא באמת אוהבת (את השרשרת). ובטח, גם אמה אחותי המהממת וכל החברות שלה, כולל קולגות וחברות של אימא - כולן עונדות את התכשיטים שלי וכולן עם הכלים שלי".
את אמנם עוסקת בתחום שכן קשור לעולמות האופנה, אבל האם לא מדגדג לך לפעמים להמשיך את הדרך של אימך כדוגמנית ו/או כאשת טלוויזיה?
"מה שאני עושה היום מרגיש לי כמו שלקחתי מאמא, לקחתי מאבא, ויצרתי משהו שהוא שלי. בילדותי תמיד הכרזתי 'אני לא אהיה דוגמנית ואני לא אהיה צלמת', אבל בסוף זה הבית שבו גדלתי, להורים עם תשוקה מטורפת למה שהם עושים וכל כך טובים בזה ומוערכים. אז ברור לי שיש להם חלק במי שאני היום. אני לא מגדירה את עצמי דוגמנית, אלא אני עובדת באינסטגרם - משהו שאני מאוד נהנית ממנו כי אני מביאה את עצמי לידי ביטוי. בסוף זה הסגנון שלי וזה הצילום שלי".
אז איך את באמת מאזנת בין שירה בעלת העסק, לבין שירה "המשפיענית" שעושה שיתופי פעולה עם מותגים? את מרגישה שבעידן של היום האחת לא יכולה ללכת (או להצליח) בלי השנייה?
"בשנים האחרונות התחלתי באמת לעבוד בצורה יותר עצימה עם כמה חברות באופן קבוע (רזילי, רשת סטורי, עמנואל..), וזה פתח לי את הראש, גם בכל הקשור לתכשיטים למען האמת. אני מרגישה שזה מאוד מפרה ומשלים אחד את השני. כשפתחתי את האינסטגרם שלי כבר הייתי בעלת עסק, אז כן היו מעטים שכבר עקבו אחרי כי אני "הבת של" וזה מעניין, אבל הדברים פשוט קרו במקביל וזה לא שתכננתי מראש לעשות גם וגם. המותגים שאני עובדת איתם הם אך ורק כאלה שאני קונה מהם או שאני חולמת לקנות מהם, וזה תמיד יהיה רק מה שאני אוהבת ללבוש או דברים שהם בסגנון שלי". לפני שלושה חודשים היא חתמה בסוכנות ONG המתמקדת במשפיענים, עד אז למעשה אמא גלית ניהלה אותה (כי מה יותר טוב ממאמאג'ר עם כזה ניסיון וחותם בתעשייה). "היה לי חשוב שזו לא תהיה סוכנות דוגמנות, וכשהם פנו אלי החיבור עם גיא שליו וחן בן ישי, מקימי הסוכנות, היה מיידי".
אז אם בסגנון עסקינן, בואי באמת נתעכב לרגע על הסטייל המשובח שלך - שהוא די מינימליסטי, גם בצלליות וגם בצבעוניות. ההיצמדות לקלאסיקות בשחור/אפור זה בהשראת אימך אני מניחה?
"נכון. אני לא יכולה להפריד שום דבר ממני, משירה, מהבית שגדלתי בו. אז בטוח לאמא הייתה את ההשפעה שלה על הסגנון שלי. אבל זה באמת גם הסטייל שפיתחתי לעצמי, אתו אני מרגישה מאוד בנוח וזה מאוד אני - משהו כזה מוקפד וקלאסי, זה מה שעושה לי את זה. כשאני נכנסת לחנות אני בכלל לא רואה צבעים אחרים, רק שחור ואפור".
אז אף פעם לא מתחשק לך להפגיז באיזה פרינט משוגע או לוק שהכי לא מצופה ממך?
"האמת שלא. אני יכולה להגיד לך שהכי "משוגע" זה ביקיני שיש לי בפרינט מנומר, זהו . בסוף יש לי מלתחה שזה פשוט חלום לעבוד איתה - הכל עובד עם הכל, הפריטים טיימלס, ואז כיף להשקיע בבגדים כאלה שהם לעד".
אור הזרקורים והחשיפה לא זרים לה, ונראה כי היא גדלה וחיה עמם די בשלום. "נולדתי לתעשייה, אף אחד לא שאל אותי "את רוצה שיכירו אותך?", "את לא רוצה שיכירו אותך?", זה פשוט תמיד היה שם" היא אומרת. "והכל בסדר כן? פרסום זה משהו שאני מכירה, רגילה אליו מגיל אפס וגם מודה עליו". אבל שום דבר לא הכין אותה לצפייה בהקרנת הבכורה של סדרת הדוקו-ריאליטי "מחוברים" עונה 11 של הוט, בה מככב אביה זיו קורן.
איך הייתה החוויה לצפות באבא שלך בסיטואציות כל כך רגישות ואפילו מסוכנות? עם מיה שם, עם החיילים בתוך עזה
"זו חוויה מאוד קשה. כי נכון אבא שלי תמיד עשה דברים מסוכנים ותמיד הגיע למקומות שכולם ברחו מהם, אבל ככל שאני גדלה זה הולך ונהיה יותר קשה. גם בעיקר משום שמה שקרה פה בשנה האחרונה לא דומה לשום דבר אחר. כולנו רגילות לראות את התוצרים, את האימג'ים שהוא מצלם, אבל כשהייתי בהקרנת הפרק הראשון ("פרק מלחמה") וראיתי את הסצנה בה הוא מתחבא מתחת לרכב, פשוט לא האמנתי למה שאני רואה. לא חשבתי אי פעם שאראה כזו הבעה מבועתת על פניו של אבא שלי, הגבר-גבר שכלום לא חודר אותו ולכאורה ראה כבר הכל. גם הוא חשב שכבר ראה הכל, ואז הגיע ה-7 באוקטובר שטרף את כל הקלפים. בדיעבד הוא אומר שכל מה שהוא עושה כל חייו הכין אותו לרגע הזה (לא שאני חושבת שיש משהו שיכול להכין אדם למה שקרה פה)".
הוא לא הכין אתכן, הבנות, לזה?
"הוא כן עשה לנו איזושהי הכנה. כי מתברר שכשהוא עצמו צפה מספר חודשים לפני ההקרנה, הוא הבין ש"או או, לא סיפרתי להורים שלי ולא סיפרתי לבנות שלי, אני צריך רגע להכין אותם". אבל רק כשצפינו בפרק "מלחמה" הבנו למעשה כמה פרטים הוא השמיט וחסך מאיתנו (כדי להגן עלינו כמובן). מה שבעצם אמה ואני הבנו זה, שאולי עדיף לנו שיעדכן אותנו רק כשהוא יוצא מעזה או מלבנון. כי כשהוא מעדכן לפני הכניסה אנחנו פשוט לא נושמות עד שהוא יוצא".
השבעה באוקטובר פגע בגוטמן-קורן "קרוב לבית" במספר חזיתות. "קברתי לא מעט חברים שהיו בנובה, ובינואר חבר מאוד קרוב של המשפחה שלנו נפל בעזה, אז השנה הזו מורכבת וקשה", היא מספרת. "מאז שכן הצלחתי להרים את עצמי ולחזור לעשייה, אני מברכת כל יום על העבודה שלי. אני פשוט מבינה שזה לא מובן מאליו בימים אלה. זה גם לא מובן מאליו לעשות מה שאני אוהבת, וזה לחלוטין מה שמחזיק אותי כרגע. אבל שום דבר בעשייה הוא לא שלם עדיין. יש ימים שאני עוצרת את הכל, כי אני מרגישה שמה שאנחנו עושים זה קטן לעומת מה שקורה פה - צריך להזכיר ולזכור את זה, ולא לנרמל את זה, אז בכל הזדמנות שיש לי אני אגיד את זה. היכולת שלנו להמשיך היא מדהימה, ואנחנו גם חייבים להמשיך, את גם רואה את זה בצוואה של חיילים שנופלים או מצד הורי חטופים שמבקשים שכך נעשה. אבל עדיין, בפלטפורמה שלי אני אמשיך לדבר על זה, להעביר ביקורת ולתזכר. האינסטגרם שלי זה לא רק הפי-הפי ג'וי-ג'וי ואסתטיקה".
לפני שניפרד, ובינינו, מי מצלם אותך יותר טוב כשאת צריכה: אבא-הצלם המוערך? או אמא-אייקון האופנה?
"אבא אל תעלב אה? אבל הוא באמת באמת לא יודע לצלם אותי" היא מצחקקת, "הוא יודע לצלם הכל חוץ מאשר אותי. לגבי אמא, האמת שבלית ברירה היא עברה אצלי קורס מזורז והיא מצלמת אותי מעולה. ולראייה את הפוסט האחרון בפיד שלי היא צילמה". רק שמתברר שמי שבפועל מקבל את אות ה-צלם ממנה זה בכלל בן הזוג שלה. "רום הוא צלם האופנה הכי טוב שיש, שגידלתי ורוממתי, באמת אבל". ואחרי הכל, הרי זה בדיוק מה שגוטמן-קורן אוהבת - שהכל נשאר במשפחה.