שישה יוצרים, מהמבטיחים והמסקרנים בסצנת האופנה והאמנות הישראלית, התכנסו תחת קשתות האבן ההיסטוריות של מתחם הצ'אפל במלון The Jaffa. על הפן האופנתי של הערב - עידן לרוס הציג אסופה חדשה של שמלות כלה וערב שהדהדו אדג'יות מאופקת אך נוכחת, יגל לוי חשפה את הקו העדכני של המותג Lev & So אותו ייסדה עם תכשיטים המחברים בין העבר להווה, בעוד שכלת האירוע אם תרצו הייתה קיאן פרנקפורט, אשר השיקה קולקציית חורף חדשה תחת הטייטל "הד מדברי". החיבור הזה, בין אמנות לאופנה, בין מעגל חברים ליוצרים, מדבר אליה בכל רמ"ח איבריה. "דווקא בתקופה כזו חשוב להסתכל פנימה, לתוך התעשייה והיצירה המקומית, זו בדיוק התקווה שהייתה לי. בואו נחזק את מה שיש לנו פה ונפעל עבור עצמנו", היא מתארת כשאנחנו נפגשות ימים ספורים לפני ההשקה. "מעבר לכך שיסמין ארגמן חיברה בין מעצבים ויוצרים נורא מוכשרים, ובלוקיישן חלומי, כולנו גם חברים. אנחנו שזורים בעשייה האחד של השנייה באיזושהי שותפות שהיא מאוד אורגנית. כך שזה היה חיבור טבעי ולא מאולץ". נזכיר כי עידן לרוס, חברה הקרוב, גם היה אמון על עיצוב שמלת הכלה המרהיבה של קיאן כשהתחתנה בחודש שעבר בטקס אינטימי.
ניסיתי לחפש את המשמעות של שמך הייחודי. על פי ד"ר גוגל זה - עַתִיקה, אלוהית (divine), מַהוּת.. אני קרובה?
"בגדול כן, את קרובה" היא מחייכת. "האמת היא שהשם שלי פשוט ענה על כל הצדדים במשפחה. אבא שלי אנגלי, ואימא שלי היא חצי אוסטרית וחצי מצרייה. בוולשית (השפה הרשמית השנייה בבריטניה) המשמעות היא חכמה וחשופה, בעוד שבערבית זה באמת ישות או אלוהות. יש עוד משמעויות, למשל בהקשר של גוון השיער שלי... בואי נגיד שאמא שלי קצת מכשפה וידעה מה הולך להגיע".
את לימודיה במחלקה לאופנה בשנקר קיאן (33) סיימה כבר בשנת 2016 ובהמשך השתלבה בשורות העסק המשפחתי המשגשג. אמנם ב-2021 עיצבה קולקציית קפסולה תחת שמה לבית האופנה של אימה, דורין פרנקפורט, אך למעשה חלפו 8 שנים מסיום לימודיה ועד שהחליטה (או העזה) לפרוש כנפיים עצמאיות, להקים מותג אופנה משלה. "אני חושבת שהסיבה המרכזית לכך נעוצה בעובדה שיש לי הערכה כל כך גדולה למקצוע" היא מסבירה, "אז לקח לי שנייה. הרגשתי שאני צריכה ללמוד המון, כי זה תחום מאוד מורכב. לטובה, אבל מורכב. כמי שגדלה לתוכו, אני מעריצה את מי שעוסק באופנה. אני לא חושבת שאנשים, צרכנים, מבינים כמה עבודה יש סביב התעשייה הזו - קווי ייצור, הנגשה של פריטים, טווחי מידות, יש אונליין וגם אופליין. זה אינסופי".
"אחרי שסגרנו את מפעל הייצור ואת רשת החנויות "דורין פרנקפורט" בשלהי 2022" היא ממשיכה, "היה לי עסק - עשיתי קריאייטיב לעסקים בארץ ובחו"ל, וזה עבד מדהים למען האמת. באותה תקופה הייתי באיזושהי תודעה של 'אני עוד לא בשלה, עוד לא מרגישה שיש לי את הקול שלי', אז החלטתי לעשות דברים אחרים וגם להמשיך להשתפשף, הרי הלמידה אף פעם לא נפסקת. אבל אז, התחילה המלחמה".
ומה קרה?
"אני מתקשה לומר את זה, כי אנחנו עוד בתוך הדבר וחיים של כל כך הרבה אנשים נפגעו או נהרסו, אבל אני חושבת שהדבר הטוב שזה ייצר עבורי היה איזשהו חידוד או הבנה של 'פשוט תעשי את זה'. כלומר המחר לא מובטח, אני אומרת את זה באופן ממש מצער אבל באמת שאף אחד לא יודע מה יכול לקרות ומתי. לכן אם יש סימני שאלה עדיף פשוט לעשות". בתוך כך, קיאן מחליטה לקום ולעשות - להקים מותג אופנה שנושא את שמה, "KIANNE", ובקיץ האחרון (ספטמבר 2024) משיקה את קולקציית הביכורים שלה שזכתה לשבחים ולהצלחה.
יכול להיות שמה "שעיכב" אותך, במודע או שלא, היא העובדה שכ"בת של" דורין פרנקפורט - המעצבת והאישיות הכה מוערכת - ידעת שיצופה ממך (מהתעשייה, מהצרכנים, מאמא) להוכיח גדולות ונצורות?
"אני חושבת שלא. אני גם לא חושבת שיש השוואות אלא להיפך. אני ממש מרגישה נתמכת ושנורא מכילים את המקום שלי, את הדרך ואת הקצב שלי. כלומר זה כמעט הפתיע אותי אפילו, החיבוק שקיבלתי מהתעשייה. הייתי בהלם מהאימפקט הראשוני עם יציאת קולקציית הביכורים, באמת. זוכרת שישבתי על רצפת הסטודיו שלי ובכיתי, מרוב התרגשות, ועל ההכרה לה זכיתי. וואו זה כל כך לא מובן מאליו".
בדומה לקולקציית הביכורים שלה, גם "הד מדברי" היא אסופה קוהרנטית של פריטים הנושאים בשורה, אם רק פותחים את העיניים ואת הלב. לא דבר של מה בכך, בתוך בליל של קולקציות בסימן עיצובי העתק-הדבק שנופלים עלינו חדשות לבקרים. הבגדים של קיאן משלבים אלמנטים טבעיים עם עיצוב מודרני ומלאכת יד מקומית והם מספרים סיפור של ניגודים - בין טקסטורות עשירות לגזרות נקיות, בין פשטות לנשיות עוצמתית או איזשהו טוויסט אינטליגנטי.
"קולקציית חורף 2025 למעשה מבטאת המשכיות של הקולקציה הראשונה שלי ("שייכת לשמש"), שנוצרה בהשראת נקודת מבטו של סבי, אדוארד פרנקפורט, מבעד לעדשת מצלמתו באלבומים המשפחתיים אליהם צללתי. רק שהפעם החלטתי להתמקד במדבר", היא מתארת. "סבא שלי צילם אותו המון, את המדבר, בנסיעותיו עם סבתי. הם היו כאלה חמודים, טיילו בכל הארץ והוא היה ממש מוקסם ממה שיש לה להציע. אז ההשראה שלי נובעת מהמקום והיופי המדברי, במיוחד בעונה הזו של מעברי הצבעים וסוגי הקרקע השונים שנגלים - שאני חושבת שגם מעידים על סוג האנשים והתרבויות שיש לנו פה, מה שהופך את ישראל בעיניי למקום שאין לו תחליף. זה המקום שלי, וזה משהו שמאוד מאוד התבהר לי בשנה החולפת. מפה אני שואבת השראה, מפה אני רוצה לפעול. אני נאחזת בערכים האלה היום יותר מתמיד".
מה הם שני פריטי המפתח מבחינתך בקולקציה?
"יש ג'קט שהוא טרנץ' בעצם עם כפתורי אבן פנינה, שנוצר בהשראת מדי הצבא של סבא שלי ומגיע בגוון חול או בשחור. לבשתי אותו כבר והוא מאוד נעים ומאד ורסטילי, מתקפל למשהו קטנטן. אפשר לזרוק אותו אפילו על חליפת טרנינג ואת נראית עשויה ואסופה. השני זו בעצם חליפה - חולצת גולף עם מפתח בגב בפרינט מדהים בעיניי שנראה כמו אבן משוישת בגווני חום, חמרה עם כתמתמות וצהבהבות, שאפשר לצוות לה מכנסיים או חצאית תואמים".
וזה הפרינט הראשון שלך בעצם.
"נכון מאוד, זה הפרינט הראשון שאני 'ילדתי' בשיתוף פעולה עם יבואן מדהים שאני עובדת איתו שנים. ואגב, ההדפס הזה נוצר בעקבות תקלה בכלל, כי הבד שציפינו לו מיצרן בפורטוגל לא היה זמין בסוף. זה היה שיעור בסופו של דבר - שגם מטעויות יוצאים דברים מדהימים".
מה עוד תמצאו בקולקציית "הד מדברי" של קיאן פרנקפורט? פריטים ורסטיליים שמרביתם מוצעים בצבעוניות ניטרלית - מלבן ובז' עד חום ושחור, הרבה שחור. אבל היא גם מתבלת באדום עז פה ושם (שממשיך איתה מקולקציית סתיו), כמו גם בסגול לילך עדין "בהשראת זריחות קרות ונוגות". אז יש שמלת סריג עם גב חשוף, חולצות תחרה דקיקות עם צווארון גבוה או בצללית מעטפת ועיטור סאטן אלגנטי. מכנסיים א-לה מחויטים אך משוחררים בעלי מכפלת נדיבה, ג'קט טרנץ' בשני צבעים, חליפות סריג רכות נשפכות. וכן כן אל דאגה, חצאיות הבלון הנהדרות שלה חוזרות גם בקולקציית החורף הנוכחית(!), בין אם בגרסת המיני החצופה, או ארוכה יותר שהיא הפייבוריטית שלי בפער - חצאית בלון חומה באורך בואכה מקסי, בעלת רצועת מותן רחבה שחורה ומקושטת כיסים, שברור שחובה לצרף לה את החגורה הסרוגה בעבודת יד עם קונכיות ודגיג זהוב.
בית קבע ל-KIANNE, חנות, זה משהו שהוא בתוכניות שלך?
"העסק פתוח עוד לא ארבעה חודשים אפילו" היא מצננת את ההתלהבות שלי, ובצדק. "הכל מתקדם באמת בצעדי ענק, ממש לא ציפיתי לזה. ליתר דיוק לא ציפינו (ברבים) - כי זו ממש לא רק אני, מקיף אותי צוות של מדהימות שלא הייתי צולחת את זה בלעדיהן. אני חיילת שלהן, גם אומרת להן את זה כל הזמן. אז כן, הציעו לנו חללים, אבל אנחנו רגע בודקות את הדברים. השתתפנו בפופ-אפ בניו יורק, יש לנו בקרוב פופ-אפ עצמאי בפריז, חזרתי עכשיו מנסיעת עבודה בטוקיו... אז דברים בהחלט קורים. הרבה דברים שחשבנו בהתחלה, אם זה לגבי סוג הלקוחה, דרכי מכירה, תפוצה וכו', עוברים שינויים כתוצאה מניסוי וטעיה. אנחנו בסוג של a-b testing בואי נקרא לזה כך".
אולי זה גם קשור לכך שאת נזהרת יותר? משחווית מקרוב את צמצום החנויות של אימך לאורך השנים ועד לסגירת המפעל והעסק
"צמצום החנויות זה משהו שאני חושבת שאנשים לא כל כך מבינים. העסק של דורין ושל מרגיט סגל (שותפתה דאז, שעד היום הן מאוד קרובות) היה עסק מאוד מאוד גדול. היו בארץ 27 נקודות מכירה, ובחו"ל יותר מ-100. ההחלטה לסגור נפלה כשבע שנים לפני סגירתו. זה עסק שלוקח המון זמן לסגור, כי יש חוזים ויש התחייבויות. מצד אחד זה היה משבר, כי המון אנשים מעורבים בעסק בסדר גודל שכזה. מצד שני, אנשים לא הצליחו להבין את פשר ההחלטה לסגור - הם אמרו 'יש צמיחה, הצלחתם לעבור את הקורונה במאזן חיובי, לא פוטר אף עובד, לא הקטנתם כמויות בייצור' (אני חושבת שרק סגרנו איזה 3 קווי הפצה, זה הכל). אבל אני חושבת שדורין ומרגיט פשוט הגיעו להחלטה שהן רוצות לסגור ב-high note מה שנקרא, ולא מתוך קושי וצמצום. הן נשים מאוד מוגשמות מבחינת עשייה, מבחינת הגשמה, ובואי, הן גם לא ילדות. הן עבדו בין 12-14 שעות ביום ועד גילאים ממש מאוחרים, בסביבה מאוד תחרותית ואינטנסיבית. אז כאמור, הן החליטו לשים מראש איזשהו דדליין שהוא בריא, ופשוט אמרו 'תודה על מה שהיה ובואו נתקדם לדבר הבא'. אני ממש שמחה בשבילן, שמחה בשביל אמא שלי, שאחרי כל כך הרבה שנים אם היא רוצה לקום ב-8 בבוקר (במקום 6) היא יכולה. או אם מחליטה על סופ"ש בערבה? אין בעיה סעי-תהני. סופסוף היא יכולה להרשות לעצמה את זה".
עד כמה דורין אימך מעורבת, אם בכלל, בתהליכי העיצוב שלך או בעסק?
"לדורין יש שני כובעים. בחלק גדול מהזמן היא פשוט אמא, שבאה לסטודיו שלי ומכינה לי תה, שואלת לשלומי. מעבר לכך היא יותר מעורבת בפן העסקי, פחות בפן העיצובי. למרות שגם בזה אני מתייעצת איתה לפעמים, למשל כשטסתי לאחרונה לחפש מפעל ג'ינסים ודיברנו על סאפלים וכזה. אמנם אני קצת משוחדת, אבל אני חושבת שהתכונה הכי מדהימה בדורין, כבן אדם, שהיא פשוט מנטורית של אנשים. ראיתי אותה עושה את זה לאורך השנים עם המון מעצבים צעירים - אף פעם לא כופה את עצמה, יודעת מתי לתת יד כמשענת ומתי לשחרר. מעין 'אני כאן אם תרצי, אבל זה לא חובה', הכל מאוד רגוע".
ומהצד השני - בתהליך העיצוב יוצא שאת קופצת אחורה בזמן לארכיונים של אמא ושואבת משם השראה? או יש אפילו דגם מסוים שעיצבת כהומאז' לה?
"תראי, אחת ההשראות הכי גדולות שלי זו באמת אמא שלי, להתכחש לזה יהיה מיותר. אני לא קופצת לארכיונים שלה כי אני חושבת שחלקם הגדול צרובים אצלי פה בהרד-דיסק (בראשי). עוד אני חושבת, שאולי זה פשוט שלב מוקדם מדי בשביל לקבוע אם כן או לא. זו רק קולקציה שנייה, אז אין לי עדיין מספיק פרספקטיבה בשביל להגיד". פייר אינאף, אנחנו כמובן נמשיך לעקוב.
טווחי המחירים נעים בין 250 ל-1,390 שקלים. והחדשות הטובות הן שיש הזדמנות למדוד ולרכוש, לחוות ולהתחכך עם עולמם היצירתי של קיאן ושל שאר היוצרים, הכל תחת החלל המרהיב של הצ'אפל. יריד "A Love Letter to Jaffa - Design and Art fair" יהיה פתוח לקהל הרחב, שישי 10/1/25, בין השעות 10:00-16:00 (כניסה מרחוב יפת 30 תל אביב).