אחרי סבב אופנת הגברים, סופסוף עונת אביב-קיץ 2025 לנשים באה עלינו לטובה, אותה הזניק שבוע ההוט קוטור בפריז ברוב הוד, הדר ומערכות לבוש חלומיות אך בלתי לבישות בעליל (זו כל המטרה כן?). סקיאפרלי פתחו והסבו לנו נחת, באמצע דיור כמו גם שאנל סיפקו רגעים יפים-יפים אבל לא באמת הביאו בשורה. ארמני בן ה-90 הפעים כהרגלו, ובישורת האחרונה ולנטינו וגוטייה שמטו לסתות, אך יותר מהכל הוכיחו כי ישנם עוד שחקנים ראויים כרגע בתעשייה (חוץ מדניאל רוזברי), שלא רק שיודעים לרקוח הוט קוטור כהלכתו - אלא גם מצליחים לארוז הכל לכדי שואו זכיר על המסלול.
בטרם נצלול אל תוך הקולקציות, המופעים והשמות הגדולים שתפסו את השורות הראשונות (והרבה פעמים גם הצילו את המצב - היי קיילי ופמלה) - מסתמן כי בתי האופנה קיבלו העונה את הממו הבא ומרביתם אף יישמו: על הדוגמניות לצעוד לאט, דרמטי ובטוח. פלוס נקודות בונוס למי מהן שמתבלת במחוות גוף מוגזמות. חזרה לעשורים עברו? מנסים להדהד שסלואו פאשן (כתנועה, לא רק פרקטיקה) הוא הדבר ויש להחזיר עטרה ליושנה? שווה להמשיך לעקוב ולבחון לאן זה מתפתח, אם כי אנחנו די בטוחות שזה הולך ללוות אותנו הלאה, בסבב שבועות האופנה הקרוב.
"לא רציתי להעתיק את העבודות שלהם, רציתי ללמוד מהם", ציין דניאל רוזברי, המעצב הראשי של בית סקיאפרלי, בהערותיו לאורחי התצוגה שפתחה כמו תמיד את שבוע הקוטור הפריזאי, תוך שהוא מתייחס לקוטוריירים מהם קיבל השראה - מאזאדין אלאיה, פול פוארט, מאדאם גר'ס ועד איב סן לורן. רוזברי כינה את הקולקציה "איקרוס", ולא כי היו כנפיים או שמשות כלשהן על המסלול, אלא משום שהמיתוס היווני מציין את השאיפה לעוף גבוה יותר. או במקרה של אופנה עילית, לדחוף את זה אפילו רחוק יותר. "רציתי לאתגר את הרעיון הזה שכדי להיות מודרני, זה חייב להיות פשוט" הוא מסר בהודעה לעיתונות והדגיש כי המטרה שלו לייצר בגדים שיש בהם "עתיקות ומודרניות בו זמנית". הוא בהחלט צלח את האתגר הזה שלו עצמו.
קולקציית אביב 2025, אליה התייצבו קרלה ברוני, קלי רתרפורד, גבריאל יוניון ולינדה קרטר האגדית (הוונדרוומן המקורית), הציגה צלליות יוצאות דופן שהצליחו לשמור על המתח בין בארוק אקסטרווגנטי לבין מודרניות מינימליסטית. הירכיים הודגשו עד לכדי קשתות מפוסלות ובלתי אפשריות אנטומית, כפי שהדגימה קנדל ג'נר, הסופרמודל של השעה. מפתחי החזה העצומים, עגולים ורחוקים מהגוף היו סילואטה משובחת שעוד בטוח תתורגם בריפיט, ונצפו עיטורי אם-הפנינה ונוצות יען למכביר.
קנדל ג'נר ו"שומן" הגב ש"העז" לבצבץ מגופה הצנום
גם לאלזה סקיאפרלי, מקימת בית האופנה, הוא לא שכח לרפרף, כדוגמת לוק מספר 2 - שמלה שחלקה העליון עוצב בהשראת ג'קט עם דש גלי בפרונט שהמעצבת האיטלקייה עיצבה בשנות ה-30, וחלקה התחתון היווה אות הפתיחה ללוק הבא עם עוד סילואטה מופלאה שבלטה. מחוך בעל סיומת פפלום גלי, עומדת ויציבה, שממנה והלאה נשפכת לה חצאית טול בשכבות על גבי שכבות, מראה שהפך את הדוגמניות שלבשו אותו לספק נשים, ספק בקבוקי בושם מרהיבים. באשר לפלטת הצבעים, בהשראת קופסת סרטים צרפתיים עתיקים מתחילת המאה ה-20 שרוזברי מצא, היא נעה מאקרו (כמעט לבן), דרך גווני קפה ושוקולד למיניהם, שחור כמובן, ולקינוח ירקרק טווסי. מודרני מודרני, אבל גם הפעם רוזברי לא ויתר על מחוכים חונטים - פיזית וסימבולית (זכויות נשים מי?), ואפילו הלך עם זה לאקסטרים א-לה שנות החמישים. בתוך כך, "שומן" גב "העז" לבצבץ מהגב הצנום של הג'נרית הצעירה "הודות" למחוך שארז אותה טוב טוב, והרשת כמובן לא נשארה אדישה (בקטע רע). כך או כך, זה היה מופע פירו-טכניקה קוטורי מדהים.
הרפרנס לג'קט של אלזה סקיאפרלי מ-1930
מריה גרציה קיורי לבית דיור חקרה את היצירות של המאות הקודמות וביקשה להזמין אותנו למימד זמן שאינו שייך לא לעבר ולא לעתיד, "אלא לאופנה עצמה" כדבריה. בפוסט שפרסמה יממה לאחר התצוגה, המעצבת הראשית שיתפה: "מאז ומתמיד קיבלתי השראה מיצירות האמנות של דורותיאה שיזוף (ואחרים). יצירות אמנות אלו משלבות אלמנטים של פנטזיה ומציאות. תמיד הרגשתי נמשכת אל היקום המדומיין דרך המבט העמוק של הנשים המתוארות וקומפוזיציה אניגמטית. שיזוף בעצמה כתבה על הציור שלה ש'הכל בתנועה'... התחלתי את קולקציית דיור קוטור לאביב-קיץ 2025 במחשבה על הציורים האניגמטיים הללו".
בתוך כך, קיורי הציגה שמלות בייבי קרינולינה בצללית של 'כלוב ציפורים' מהן השתלשל סבך של פרנזים, גדילי פרחים או טול עשיר. קווי המכפלת התקצרו לכדי מיני חצוף אך עדיין אלגנטי מאוד, בעיקר בחסות טול מסולסל. כשהיו שרוולים הם היו נפוחים וסכריניים, ונצפו שלל שכמיות מדורגות (כולל אחת עם נוצות). זה חזר לתקופה שבה איב סן לורן עיצב את קולקציית ה-A שלו לבית האופנה, לאחר מותו של כריסטיאן דיור. "גיליתי שהרעיון שלו לקולקציה הזו היה בגדי ילדים מוגדלים", קיורי המשיכה ושיתפה. אם תשאלו אותנו, הכוכבות שתפסו את השורה הראשונה בטוטאל לוקים דיוריים משגעים (אנה טיילור ג'וי, ג'נה אורטגה, פמלה אנדרסון, וונוס ויליאמס), כמו גם עיצוב השיער בסגנון מוהאקי בועט שהדוגמניות עטו על ראשן, היו הכוכבים האמיתיים של המאורע.
כשהגיע תורו של בית האופנה שאנל, פייר? לא באמת ציפינו ליותר מדי. שהמדובר בקולקציית סטודיו, בעוד שכל הציפיות והעיניים נשואות לקולקציית הבכורה שיציג בחודש אפריל מתיו בלייזי, המנהל הקריאטיבי הנכנס. ועדיין, בחסות שתי רמפות לבנות מתעקלות בהכלאה שבין לוגו המותג לסמל האינסוף ותחת תקרת הפלדה והזכוכית של מוזיאון הגרנד פאלה, מסלול הקוטור של שאנל היה משב רוח אביבי, צבעוני ומרענן. רגע לפני, קיילי ג'נר עלתה על מדי שאנל ופעם נוספת הוכיחה כי הקור לא נוגע בה לא חודר. היא הפציעה באנסמבל שמנת טווידי קצרצר ומתקתק עם ניחוח אדג'י שבואו, זה כל מה שאנחנו באמת רוצות משאנל - בלייזר קרופי שפגש/לא פגש בחצאית מיני, פלוס עיטורי לוגומניה נחשקת למכביר.
גם פמלה אנדרסון, שלא מפספסת את התצוגות הכי אקסקלוסיביות השנה, הגיעה חלומית בלבן. ובחזרה לקולקציה; בצד הבז' הנצחי, השחור והאפור, סטודיו שאנל פינק אותנו גם בפסטלים - ירוק מנטה, ורוד פונדנט, סגלגל, אדום אלמוגי וצהוב חמאתי רך בצד קנרי עז. בתור התחלה, המראה הפותח היה ג'קט שהתהדר בקשת צבעונית ססגונית וחצאית A עם מותן שמוטה וקפלים. את חליפות שאנל הקלאסיות מהסיקסטיז, הדי מסורבלות, מעצבי הבית פירשו מחדש באופן קליל וקולי יותר באמצעות הג'קטים הקצוצים וחצאיות מעל הברך. מנגד, המעילים הארוכים ושמלות הערב המפונפנות במשחקי שקיפויות ועיטורים היו מהרגעים הטובים על המסלול. לקינוח, לולו טני סגרה את התצוגה על תקן הכלה המתקדמת אופנתית של שאנל.
מי שפרט לנו על כל האקורדים הנכונים היה מר ג'ורג'ו ארמני. בגיל 90 וכשהוא חוגג את יום השנה ה-20 לקולקציית ארמני פריווה שלו בפריז, המעצב האגדי ממשיך לסנוור אותנו (לטובה) ולספק יצירות מפעימות תוך שהוא בוחן התייחסויות והשראות מגוונות. מתרבויות שהעריץ, מקומות בהם טייל והדימויים שהם מעוררים בו. הוא קרא לקולקציית קוטור 2025 בשם " Lumières", בהשראת האלמנט אולי הכי בלתי מוחשי - האור, שהבליח לאורך כל 94 הלוקים; משמלות סאטן נוזלות ועד ערב מקופדות או מרופדות, דרך טוניקות א-סימטריות בשכבות, רשתות רקומות על חליפות וגזרות א-סימטריות או נפחיות שחגגו הברקה ונצנצים. מכנסיים היו שוב גולת הכותרת בעיצוביו, בין אם דקיקים, מקופלים או בסילואטה של בלון רך, תחובים לתוך מגפי ערב גבוהים או אסופים בקרסול ברפרוף למה שנתפס אסתטית "מזרחי". ארמניזם זוהר במיטבו בחסות חושניות אלגנטית ובאופן הכי לא מתנצל.
ג'ורג'ו ארמני בן ה-90 והחבו
כמיטב המסורת, רגע השיא היה הפינאלה עם עלייתו על המסלול לצד כלת הקוטור הזוהרת שלו באפור ונצנצים. הוא הופיע בטוקסידו מקטיפה שחורה, נראה נאה כתמיד וחד משמעית היה הכי אלגנטי בחדר. גם דמי מור, שכיוונה אל המאסטרו מחווה נוגעת ללב ממקום מושבה, סיפקה בעצמה את אחד מרגעי "הוואו" של התצוגה. המועמדת לאוסקר הוכיחה כי היא קהל היעד האולטימטיבי של בית האופנה הוותיק, כשהחזיקה נפלא ג'קט שחור אולטרה מבריק עם כתפיים מודגשות וסיומת פפלום, בתוספת עומס מחרוזות פנינים שחורות מאסיביות שנתלו על צווארה, אשר באורח פלא לא רק שלא גרעו מהלוק אלא הוסיפו את הטאץ' האחרון הנדרש.
אומנם שבוע ההוט קוטור הסתיים באופן רשמי רק היום (30/1), אך מבחינתנו וללא כל עוררין, בתי האופנה ולנטינו וז'אן פול גוטייה שהציגו ערב לפני הסיום הם שנעלו את עונת קוטור 2025 בקול תרועה רמה! זה התחיל עם תצוגת הבכורה הכה מצופה של אלסנדרו מיקלה לבית ולנטינו. גדולות ונצורות תלו עליו, ומיקלה בהחלט סיפק את הסחורה. ראוי לזכור כי, לאורך ההיסטוריה שהוא עשה בגוצ'י עם קולקציות מוכנות ללבישה, זו הפעם הראשונה שהוא מתנסה בקוטור.
48 דגמים מרחפים - תצוגת הבכורה של מיקלה לולנטינו
כהרגלו בקודש, מיקלה הלך עד הסוף ומעבר: 48 דגמים ריחפו על במה חשוכה מבעד לאורות מרצדים, ששיוו לכל הופעה/מחווה של דוגמנית כאילו נתפסה בהילוך איטי. בשלב כלשהו זה הרגיש יותר כמו מופע או ניסוי קולנועי פסיכדלי, כשברקע הסט רצים רפרנסים וכיתובים שונים באדום דיגיטלי על גבי מסך - נזירות מימי הביניים, נעלי בית גרוזיניות וקרינולינות ויקטוריאניות, כוכבי הקולנוע האילם, שמות של משוררים או תיאורטיקנים ועוד ועוד. כל המראות כולם היו מכוסים בטכניקות קוטור, חרוזים, רקמה, סריגה ושאר ירקות. בקושי זיהינו סנטימטר אחד שנותר ללא עיטור. הנפחים היו גדולים מהחיים, שמלות קומות נראו כמו קונדיטוריה אקספרימנטלית, תלבושות אופרה התמזגו עם תחרה עתיקה, נזרקו רמזים ל-BDSM (בעיקר במסכות התחרה), והצבעוניות חגגה. היה מעניין ומרענן לראות (על מסלול קוטור) הרבה דוגמניות עבר ואחרות עם שיער מאפיר. קוהרנטיות בקולקציה? הצחקתן אותנו, לא בבית ספרו של מיקלה.
אורחות ולנטינו
לסיום סיומת קיבלנו שידוך שנעשה בגן עדן: המעצב לודוביק דה סן סרנין x בית האופנה ז'אן פול גוטייה, והקסם הקוטורי הזה התרחש בחלל תצוגה אפלולי בתוך המטה של גוטייה. דה סן סרנין הוא המעצב השמיני והצעיר ביותר שהוזמן לעצב קולקציית אורח בעבור הבית הצרפתי הבועט. בתמורה למעמד, הוא יצר את "Le Naufrage" (מתורגם לספינה טרופה) - משמע ירד 'מתחת למים' ועיצב אסופת הופעות שמרפרפות להלבשה תחתונה פוגשת בדמויות מיתולוגיות; בתולות ים פרובוקטיביות, קופידון עם כנפיים, פיראטיות, חתן וכלה רפאים וכיוב'.
היה שם הכל מהכל, ורק רצינו עוד ועוד. שמלות טול בגוון קצף ים חיוור, מחוכים עם שרוכים וחצאיות בקנה מידה גדול. שמלות בודיקון מרושתות עם/בלי קריסטלים, מספר מערכות מלטקס אפור כהה המדמה עור תנין, ושמלות שחלקן העליון הוא כיתוב זעיר ותו לא שאמור לכסות טפח (חזה) ולגלות טפחיים. בחלקה הגדול, זו הייתה אחת מקולקציות הקוטור היותר "לבישות" שהוצגו העונה בפריז. בהתאמה, קיילי ג'נר שהגיעה על תקן אורחת גם זכתה לדפוק צעידה על המסלול (הריק) והוכיחה שיש עוד דוגמנית בפוטנציה בשבט הקרדשיאנס-ג'נר. בשאר הזמן היא בעיקר דאגה לפטמות שלה, בל יתפרצו מבעד למחשוף המגה עמוק אשר דה סן סרנין עיצב עבורה בהתאמה אישית.