ריף נאמן, שחר חיון, בר כהן, עמית פרקש וחובבות/עסקניות אופנה באשר הן כבר יודעות. כשהן רוצות לתבל את הופעתן עם תיק סטייטמנט בעבודת יד, כזה שמפגיש בין טכניקות מסורתיות לצלליות מודרניות - המותג NOAM HAZAN הוא הכתובת. אבל מה שלא כולן יודעות הוא איזו דרך מרשימה ומעוררת השראה עשתה נועם חזן בת ה-24, מייסדת המותג והמעצבת הראשית; מחיילת שסרגה תיקים כתחביב (מלאכה שלמדה בילדותה מסבתה) ועד לשיתוף פעולה מצליח עם המותג הלונדוני Alice and Olivia, כמו גם נוכחות בולטת באתרי מכר בינלאומיים מובילים.
בימים אלה חזן, פלוס התיקים השיקים שלה, יוצאים מהאונליין (שם עיקר פעילותה והצלחתה) ונוחתים בקניון רמת אביב, עם חנות פופ-אפ שתפעל עד סוף חודש מרץ. "כל אירוע פיזי של המותג מכיל חוויה שלמה שעוטפת", היא מספרת לנו בבוקר ההשקה. רגע לפני שכל הטירוף, הבאז והפיסים הסרוגים השתלטו על הקניון, התיישבנו עמה לשיחה אינטימית.
אז הכל מתחיל מתחביב תמים שפיתחת כילדה.
"כן. זה התחיל ספציפית בחופש הגדול של כיתה ה' - כשההורים שלי טסו לחו"ל והתארחתי אצל סבתי במשך שבוע. היא סורגת, מציירת, כל מה שקשור לידיים. גם אני מגיל צעיר ציירתי. למעשה באותו שבוע היא לימדה אותי לסרוג, רציתי לסרוג בדיוק כמוה. וזה פשוט הפך לתחביב שהמשכתי לטפח, נהגתי להתייעץ איתה לאורך השנים על טכניקות. לפני הגיוס שלי עבדתי במכירות של אולם אירועים והייתי ממש טובה בזה, לא האמינו שאני ילדה בת 18 והרווחתי מאוד יפה. התרגלתי לרמת חיים מסוימת, למשכורת מסוימת, אבל הבנתי שלא אוכל לשמר את זה ברגע שאתגייס לצבא אם אעבוד כשכירה בקניון במשמרות. משם צמח הרעיון של לפתוח משהו (עסק) משלי, אבל לא ידעתי בדיוק מה. עד שיום אחד הסתובבתי עם תיק שלי שסרגתי לעצמי ומישהי ניגשה אליי ושאלה 'מאיפה קניתי אותו?' - שם נפל לי האסימון".
בנקודת זמן זו בדיוק, חזן מבינה שיש לה ביד מוצר טוב, יפה ומסקרן ומחליטה להפוך את התחביב לעסק. בתחילת הדרך היא עושה את זה 'וואן-וומן-שואו' סטייל, במלוא מובן הטייטל. גם יצרה במו ידיה כל תיק ותיק וגם ניהלה את כלל האספקטים שהם עסק קטן וחדש.
מתי הבנת שהגיעה העת להעלות הילוך מה שנקרא - לגדול, להאציל סמכויות?
"זה היה תהליך מאוד ארוך. בתחילת דרכי הייתי מסתובבת ומקוששת חוטים מחנויות. ארבעה גלילים שחורים מפה, שלושה משם... הייתה לי ממש רשימה של כל החנויות שמוכרות את החומרים הספציפיים שאני צריכה. עד שיום אחד פשוט הסתכלתי על התווית, ראיתי מספר טלפון והתקשרתי לספק. אמרתי לו שאני רוצה לקנות 12 ק"ג של x והוא ענה 'את יודעת שזו כמות של חנות נכון?'. 'כן' עניתי וכך זה התחיל, נהגתי למשוך ממנו כמויות גדולות.
לא נכנסתי לעסק הזה עם איזו השקעה כספית, בנוסף המודל העסקי הראשון ב-2019 היה הזמנות אישיות (מה שנקרא made to order, ט"א); בנות היו מזמינות, משלמות מקדמה, אני הייתי מכינה את התיק, שולחת והן היו משלמות את ההפרש. כל זה תוך כדי שאני בצבא. הייתה לי מישהי שמנהלת את שירות הלקוחות בוואטסאפ ואת יומן ההזמנות, אחרת שעונה רק לאינסטגרם, ואני הייתי רק סורגת. כך זה נמשך לאורך כשנה וחצי, עד שבלילה אחד פתחתי בטעות הודעה באינסטגרם והחלטתי ככה לראות מה הולך שם. גיליתי רשימת המתנה של מאות הזמנות ובנות שמחכות (בזמנו זמן האספקה היה עד 31 ימי עסקים) - הבנתי שזה פשוט לא יוכל להמשיך לעבוד באופן הזה. סרגתי בקצב שלא נגמר. בדרך לאוטובוס לבסיס, בדרך למסעדה עם בן זוגי. גם בחופשות בחו"ל, בפריז למשל קמתי בשבע בבוקר לסרוג שלוש שעות עד שהוא התעורר ואז יוצאים. עבדתי כל כך קשה ונון סטופ, עם פאשן אדיר ללקוחות. כל כך התלהבתי מהביקוש לתיקים שלי, שזה מה שהניע אותי. אבל לא באמת אפשר לתפעל עסק כזה בהזמנות אישיות. אני זוכרת שאפילו בשלב מסוים עצרנו הזמנות למשך חודשיים. ואז ב-2011 פתחתי אתר אונליין. הייתי מכינה כמות, מעלה ומי שמצליחה לשים ידה מצליחה. מה שנקרא 'דרופ' של פעם. גם זה לא החזיק לאורך זמן, כי זו רק כמות מוגבלת ולא רציתי לתעדף בחורה אחת על פני אחרת".
אז מה עשית?
"אם אני חוזרת רגע לעבודה מול הספק הקבוע שהיה לי; תמיד חיפשתי חומרים ספציפיים וייחודיים, לכן התחלתי לעשות אצלו הזמנות מיוחדות. למשל ב-2021 רציתי לעשות תיק בוורוד וכתום, שילוב שהיה חם באותם ימים (בדיוק יצאנו מהסגר של הקורונה והכל היה מאוד צבעוני). הספק ייצר לי שרינק בשילוב הצבעים הזה וזרק בהערת אגב - 'אני גם אמכור את זה אצלי..'. פה הבנתי שאני לא יכולה לחלק את הרעיונות שלי בחינם לספקים ולתת להם לרכב על הטעם האישי שלי (שברוך השם הצליח). אז התחלתי לטוס לחו"ל ולייצר את החוטים שלי לבד. בין השנים 2021-2023 טסתי 52 פעמים כדי למצוא צוות שאני יכולה לסמוך עליו. לא ניתן לייצר סריגה באיכות שלנו ובצפיפות שלנו במכונה, אלא רק בעבודת יד. עברתי כמה בתי מלאכה עד שמצאתי את הצוות שמתאים לי והכשרתי אותם בשיטת הסריגה שלי. זה היה מאתגר - גם מפאת קשיי השפה וגם העובדה שלא שלטתי במושגים הטכניים, כל מה שידעתי זה מה שסבתי לימדה אותי. אבל צלחנו את זה. כיום יש לנו בחו"ל בית אופנה קטן עם עובדים מיומנים שמייצרים תיקים רק עבורנו. זה באמת מדהים".
היא אומנם המעצבת הראשית והפנים של המותג, אבל מאחורי הקלעים של העסק יש לה שותפה מבית - אחותה התאומה עמית, אשר אמונה על הצד המסחרי והקריאייטיבי. "אנחנו חולקות פנים, וגם את הפנים של העסק", היא מחדדת בחיוך.
באיזה שלב אחותך מצטרפת לעסק?
"ממש אחרי השביעי באוקטובר. כיום אנחנו למעשה עסק של אדם וחצי. עמית אחותי היא גם קניינית אופנה בפקטורי54 עם לו"ז עמוס ואינטנסיבי מאוד. בתחילת המלחמה הייתה לה באמת איזו פאוזה (לאור הנסיבות הנוראיות) אז לראשונה היה לה זמן להיכנס לעניינים שלי. עד אז אמנם התייעצתי איתה לאורך הדרך, אבל פתאום נוצרה הזדמנות שהיא תביא את עצמה לתוך "נועם חזן". בתוך כך, היא פתחה לי עולם רחב שלא הייתה לי גישה אליו. היא בנתה את התמהיל העסקי, לקחה פיקוד בעבודה מול ספקים וחו"ל, כל מה שהוא הבק-אופיס והיא הרבה יותר טובה בו ממני. האמת היא שלעמית יש תשוקה לאופנה בהיבטים יותר נרחבים ממני. היא למדה תדמיתנות בגיל מאוד צעיר ואף עסקה בזה תקופה, אך כשהיא התעסקה עם לקוחות הבינה שזה לא המקום שלה. היא רוצה להיות בבק. עמית הובילה אותנו למכור ביותר מ-100 בוטיקים בארצות הברית, בהמשך גם בטוקיו ובלונדון. והשנה התחלנו למכור באתר הקמעונאות Anthropologie שזה מאוד מרגש. המטרה היא להמשיך להתרחב".
בצד ההצלחה והנחשקות שחזן יצרה לתיקים שלה בשוק המקומי, מהרגע שהיא משלבת כוחות, כישורים, דרייב וחושים אופנתיים מחודדים עם אחותה התאומה - הן מתחילות גם להפגין נוכחות בינלאומית מרשימה. ואז, הגיעה הצעה לא פחות מאייקונית מהלייבל הלונדוני "אליס ואוליביה".
כיצד שיתוף הפעולה הזה קרה?
"ב-2022 עשיתי פופ-אפ בלולו רומא, כאשר מול החנות (כך למדתי בהמשך) הייתה דירת Airbnb שבה התארחו כמה בנות מלונדון. הן הגיעו, ראו, התלהבו, וכל אחת קנתה שתיים-שלוש תיקים - לעצמה, לחברות, למתנות ראש השנה... החלפנו מספרי טלפון ונשארנו בקשר. יום אחד אני מקבלת הודעה מאחת מהן בעשר בלילה: 'היי. תגידי, היית רוצה לעשות פופ-אפ עם אליס ואוליביה בלונדון?'. 'בטח רוצה! איפה חותמים!' השבתי. מתברר שהייתה השקה בחנות הדגל בלונדון אליה התייצבו תשע בנות עם תיקים שלי. ברגע שמנהלת הסחר של המותג ראתה את הסיטואציה היא ניגשה אליהן לברר מהיכן התיקים והכריזה 'אנחנו חייבים למכור אותם באליס ואוליביה'. וכך היה, בספטמבר 2024 טסנו לשם. הפופ-אפ התקיים במהלך שבוע האופנה של לונדון אז היו המון משפיעניות בעיר. בנוסף מאחר ולבעלים של המותג, סטייסי בנדט, וגם למנהלת הסחר יש שורשים יהודיים אז הקהילה היהודית פשוט התייצבה. הן פרסמו בדף המותג (לו מיליון וחצי עוקבים) כמו גם בערוצים הפרטיים שלהן וזה הביא המון טראפיק. על אף שזו הייתה תקופה מעט מפחידה לטוס בה והיו לי חששות, הופתעתי מאוד לטובה. הן מהחוויה וכמובן מכל המכירות שעשינו".
מניין ההשראות או הרעיונות שלך מגיעים?
"אני קודם כל מעצבת מתוך צורך אישי שלי. כל קולקציה מתחילה כך, וזה משהו שתמיד עובד. למשל כשהתחלתי להסתובב יותר עם מחשב נייד אז ייצרנו תיק שמותאם לכך. אני מרגישה שהלקוחות ואני חולקות את אותו טעם אופנתי; אסתטיקה שהיא מינימליסטית, הלוגו אף פעם לא בפרונט, הכל מאוד קלאסי ועל-זמני. תיק שיצרתי לפני שלוש שנים רלוונטי היום ולעוד שנים רבות קדימה".
את מקבלת לפעמים תגובות כמו 'זה מזכיר תיקים של בוטגה ונטה'?
"כן ברור, זה תגובות שאני מקבלת לא אחת. ראשית אומר, זה מאוד מחמיא לי. שנית, אני יכולה להגיד לך שללקוחות שלי יש גם בוטגה ונטה בארון וגם שאנל וגם הרמס. כשמישהי מעריכה עבודת יד ואיכות, ובפרט סריגה בעור או בכותנה - לא משנה לה אם זה לוגו X או לוגו Y, אם היא קנתה אותו בעשרות אלפי שקלים או בכמה מאות (כמו המוצר שלי). בשורה התחתונה, היא מוצאת מקום בארון לתיק שלי וזה אומר הכל. ההשוואה למותגים גבוהים ובתי אופנה עילית זה כבוד גדול, למרות שהמטרה שלנו היא אחרת. בכל זאת, זה לא אותו הריטג' (מורשת) אז לא באמת ניתן להשוות.
על מה לעולם לא תתפשרי בעיצוב או בייצור של התיקים?
"לא למדתי את התחום באופן מקצועי, עשיתי תואר 'ברחוב' בואי נקרא לזה כך. נהגתי לסרוג ולפרק, לסרוג שוב ולפרק, עד שהגעתי לתוצאה הרצויה. באופן הזה פיתחתי תיקים. אותו הדבר גם לגבי החומרים, למשל אבזם ושרשרת - באיזשהו שלב בעסק את צריכה להיות מהנדסת המוצר של עצמך. אז עם הזמן, בשיחות עם ספקים, למדתי על תרכובות של ברזל למשל והחלטתי שהאלמנטים שלנו יהיו מיוצרים בתערובת של ניקל בלבד בכדי שלא ישחירו לעולם. או העובדה שאני מייצרת את החוטים בעצמי; כדוגמת תיק הזמש שהשקנו עכשיו. מאחר ובשוק מצאתי רק חוטים מאוד קטנים, אז בחרנו גליל בד זמש ושלחתי אותו לגזרנייה שיכינו לי חוטים. כלומר משהו שאני לא מוכנה להתפשר עליו הוא: איכות החומרים ואיכות העבודה. למדתי מזה המון גם על סאמפלים, שתמיד צריך להתאפק ואף פעם לא למהר. ברור שגם אני לא רוצה לפספס את העונה, אבל יותר מזה חשובה לי בקרת האיכות. מבחינתי משם הכל מתחיל".
את לא מתגעגעת לסרוג? כלומר להכין את התיקים שלך מא' עד ת'?
"תראי, השנים בהן סרגתי נון סטופ לא הורידו מהאהבה שלי למלאכת היד המדהימה הזו, אבל זה כן הוריד מעט מהחשק. בסוף היום רציתי להפנות את כל המשאבים שלי להיות המנהלת ויוצרת התוכן בעסק. יש כמה דגמים שאני עדיין מייצרת, אבל את הרוב הגדול לא. מנטלית היה לי מאוד קשה להעביר את זה לידיים אחרות, אבל פיזית? ממש לא, היו לי כבר דלקות בידיים" היא מצחקקת וממשיכה: "אני באמת מאמינה שהאצלת סמכויות זה הדבר הכי טוב שבעל עסק יכול לעשות לעצמו. מה גם ויש בעלות מקצוע עם ידע רב שנים שהן הרבה יותר טובות ומוכשרות ממני. אגב, כל הסריגה בצוות שלנו נעשית בידי נשים".
תספרי על הקולקציה החדשה, טרום-אביב 2025, שאת משיקה בפופ-אפ.
"קודם כל ולפני הכל, זו הקולקציה הראשונה שעיצבתי ביחד עם עמית. ואם חשבתי שאני דעתנית, דקדקנית ועקשנית, אז פגשתי מראה שהיא הרבה יותר ממני בכל הפרמטרים. זה היה מקסים לראות ולגלות. מלבד דגם הקלאץ' האייקוני שהפך לסימן ההיכר שלנו, העונה ההיצע מתרחב גם לתיקי יד עשויים 100% עור. יש דגם מזמש, ואף דגם שק חדש בשם 'ELLE' - שסרוג מחוט כותנה אלסטי בעל ברק עדין. את ההשראה לקולקציה מלווה המשפט: "Hold the vision, Carry the bag". בנוסף, אנחנו מציעות בפופ-אפ צבעים ייחודיים שלא ניתן יהיה למצוא אחר כך באתר. לדוגמה: קלאץ' מטאלי בברונזה, קלאץ' בכסף מושחר שהוא גוון מאוד מיוחד, ויש גם חום יותר שוקולדי שממש מדבר את העונה.
בכלל, אני חושבת שזו קולקציה שהכי מדברת את הקניון ואת לקוחותיו. פגשנו כאן קהל שהוא יותר בוגר מהקהל שלי באינסטגרם, שמעריכות עבודת יד איכותית וייחודית אבל מעדיפות את האופליין. גם עבורי זה מאוד חשוב. בגלל שעיקר פעילותנו באונליין, האירועים האלה זו הפעם בשנה שאני פוגשת את הלקוחות שלי פייס טו פייס. אז למשל עשינו מתנות שרק מי שקונה בפופ-אפ יכולה לקבל (צ'ארמים מעור אמיתי בטכניקה מהממת של סריגה), או האריזה המושקעת שיצרנו. זה אירוע מתגלגל שממלא אותי בצורה שאי אפשר להסביר במילים. בנות מגיעות מרחבי הארץ, ועם הלקוחות החוזרות שלנו יש בכלל חיבור מדהים".
מה החלום הגדול הבא, או הצעד הבא בקריירה שלך?
"זה מתחלק לשניים. יש רצון ומחשבה להיכנס לתחום האקססוריז, אולי משקפי שמש, אם כי אני עדיין לא רואה את זה קורה. גם נעליים זה משהו שהייתי רוצה לגעת בו, אבל כרגע אני אומרת 'צעד צעד'. בסוף הרעיונות הללו מגיעים נטו מהלקוחות, למשל כשאני מקבלת עשרות שאלות ביום על המשקפיים שאני מרכיבה ומבינה שמה שמשותף לנו זה הטעם האישי. כלומר אם אני מוצאת משהו שמאוד מאוד אהבתי אני גם בטוחה שהוא הולך להתפוצץ באינסטגרם, וזה באמת קורה. מעבר לכך החלום הבא הוא חו"ל, להיכנס למולטי-ברנד גדול בארה"ב (כבר היו לנו כמה פגישות). לראות מוצר שלי עם השם שלנו על מדף בחנות כזו גדולה זה לגמרי החלום הבא".
איפה אני מוצאת אותך עוד חמש שנים מהיום?
"וואו. קודם כל אמא, בעזרת השם. משפחה ואימהות יהיו בטופ, ולתפעל את העסק תוך כדי".