רגע לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש, פגיעה קטלנית אחת בין שני ממ"דים בקומה השישית בבניין בבאר שבע הובילה לתוצאות הרסניות וטרגיות, עם ארבעה הרוגים. שלושה מהם שהו באותו החלל ובהם איתן זקס ז"ל, בן 18 בלבד במותו, אשר בילה את רגעיו האחרונים לצד שתי הנשים שלבטח הכי אהב - אימו, מיכל זקס בת ה-50, ובת זוגו, נועה בוגוסלבסקי, תושבת ערד בת גילו שרק סיימה את לימודי התיכון שלה השבוע.
מעבר להיותו חייל בהכשרת לוחם ביחידה הרב מימדית (888), איתן היה עלם חמודות שנהג לדגמן במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. "באמת שמהרגע הראשון שראיתי אותו ליבי נשבה", מספרת לנו בקול חנוק נופר לניאדו, סטודנטית שנה ב' בשנקר. "הכרתי אותו בסמסטר הקודם (א') במסגרת קורס גברים. היו בפנינו שתי אופציות ואני בחרתי בו שיהיה הדוגמן שלי לפרויקט. בפעם הראשונה שפגשנו אותו בכיתה, זה היה במהלך מדידת מכפלות כשלפתע נכנס מלאך, אין לי דרך אחרת לתאר את זה. ילד יפה עם עיניים שרואים שהן טובות. גבוה, חתיך, כזה עם נוכחות. זוכרת שהוא קצת איחר, הסביר שהגיע ברכבת מבאר שבע והסתבך מעט בדרך".
"לאט לאט התחלנו להכיר אותו יותר", היא ממשיכה לתאר את הקשר המיוחד שנוצר ביניהם. "איתן סיפר לנו שהוא בן 18 לפני גיוס, שלמעשה מדגמן בקורס גברים של שנקר מזה שנתיים ועושה זאת בעקבות אחותו - שגם היא דוגמנית (אליאנה זקס). אמר שעוסק בזה 'בשביל הכיף' וגם כדי לעשות קצת כסף לפני הצבא. כל הזמן דיבר על הגיוס הקרב, על כך שהולך ליחידה מסווגת ולא יכול לפרט יותר מדי מעבר לכך. אבל אני ממש זוכרת כמה זה היה חשוב לו להיות לוחם. הוא גם תמיד נהג לענוד שרשרת מגן דוד ענקית".
אני מבינה שגם יצא לך לפגוש את בת זוגו נועה.
"כן. במדידת מכפלות נוספת הוא הגיע עם נועה. היא ישבה שם כמו נסיכה, מלאך קטן עם עיניים מבריקות וחיוך ביישן כזה. הגיעה לתמוך בו ולהיות אתו ביום חורפי וגשום, שניהם הגיעו רטובים. היו הכי צנועים והכי מתוקים".
תספרי על הפרויקט שלך ועל העבודה הצמודה עם איתן.
"היה לי חיבור ממש עמוק אתו. הפרויקט שלי, 'לא שלם / כאב של לוחמים', היה על פצועי מלחמה מהשבעה באוקטובר, ובין היתר בהשראת ציור של מימי זיו, המרצה שלי לאיור אופנה. הציור שלה - עם שלוש דמויות פצועות, עם כתמים ולב מדמם - תפס אותי מאוד, הכל פשוט התחבר לי. בסוף סבב הביקורות הראשון - שם איתן שמע לראשונה על מהות הפרויקט שלי ועל הדגם שהוא דיגמן - מתברר שהוא חיפש אותי בטירוף. כשהוא סופסוף תפס אותי לשיחה, סיפר לי כמה שהוא מעריך ומודה על כך שהוא דיגמן את הדגם הזה, בייחוד למי שמגיע, כך הבנתי, ממשפחה של אנשי צבא, ושהמדינה חשובה לו. אם אני לא טועה, גם היו לו חברים שנפצעו או נרצחו. ואני אמרתי לו שמבחינתי, השיחה הזו אתו יותר חשובה לי מהביקורת של המרצים, או מכל דבר אחר. כי כשהדוגמן שלך, שלובש את היצירה שלך, מתחבר אליה - הוא מקרין את זה. ממש הרגשתי שהוא מאמין בדגם כמו שאני מאמינה בו, ושהמסר שלנו עובר".
"כל החיים היו לפניהם, ראו את האהבה העצומה שהייתה בין איתן ונועה. ואולי יותר מהכל ראו את הערכים שלו, של שניהם, ממש מלח הארץ. עכשיו כשאני מסתכלת על הצילומים מהפרויקט הכל נהיה יותר חד ויותר כואב. אני מרגישה שהתחושות שניסיתי להעביר בדגם שאיתן דיגמן מקבלים פתאום ממד נוסף. כשאני רואה את זה עליו אני מבינה שבאופן טרגי זה דגם שנתפר עבורו ורק עבורו, והוא העביר את זה כל כך יפה, עם החולצה שלבש מתחת עליה כלי דם והלב. אני לא מפסיקה לחשוב ולתהות מה הם הרגישו ברגעים האחרונים שלהם בממ"ד. מדמיינת איך הכל הרוס, את הבגדים הקרועים והכתמים. ממש כמו בפרויקט שלי".
איתן מדגמן עבור הפרויקט של נופר לניאדו בשנקר
