ולנו יש פלאפל: לרגע אחד, כל הלוקיישן הרגיש כמו חנות קטנה בטבריה

על רקע חזית החנות "חנוכה", אותה חנות קטנה בטבריה שנוהלה בעבר על ידי אביה המנוח של ירדן חנוכה, נפתחה התצוגה של המעצבת. הצלילים שבקעו מהרמקולים שיחזרו את הלך הרוח של רחוב טבריה בשנות ה-90 ובאוויר שררה תחושת נוסטלגיה שזרקה את הצופים היישר לילדותה של המעצבת, שחוזרת אליה הפעם מזווית בוגרת ומפוכחת.

ירדן חנוכה, מאחורי המותג JOR-D, היא אחת המעצבות הבולטות בזירת הסטריט-וור הישראלית. לצד עיצוביה האורבניים היא גם מלבישה אמני פופ מרכזיים, בהם נועה קירל, סטטיק ועידן עמדי, ומזוהה מאוד עם עברה הטברייני, אותו נושאת בגאווה. הקולקציה החדשה, "חנוכה" by JOR-D, קרויה על שם החנות האייקונית של אביה, שנפטר לפני כשבעה חודשים ומהווה מעין מסע בזמן, סיפורו של דור שמתרוצץ אחר אושר, אהבה, שקט ועושר, אך נשאר בתחושת ריקנות.

הקולקציה כוללת 30 לוקים המחולקים לארבע קבוצות, שכל אחת מהן מייצגת שלב אחר במסע החיים: החלק הראשון מציג ילדות תמימה ופשוטה, שבה כל פריט, על אף מראית עין "פשוטה", עשיר בפרטים. החלק השני משקף את גיל ההתבגרות כשלב של התעוררות וחתירה לחופש, עם גזרות מתרחבות וסמל הפרפר שמתחיל לצוץ. השלישי מבטא את הבלבול והסחרור שאחרי, כשהבגדים מתנפחים ומתפרקים. והרביעי מסמן את ההשלמה, את סוף המסע, כשהאובססיה נשרפת ובמקומה מופיעה אש שקטה.

הלוגו "חנוכה" מופיע שוב ושוב, כאילו מחבר בין כל השלבים לתלבושת חיים אחת. מעל הכל ריחף הפרפר הכחול, הסמל הדומיננטי של הקולקציה - ביטוי כפול לאובססיה ולאשליות מחד ולזיכרונות ילדות תמימים מאידך. על כל כיסא הונחה שקית פלסטיק המדמה טיקט של "חנוכה" ובתוכה פרפרים כחולים קטנים; כל הדוגמנים עטו מסכות כחולות עם מחושי פרפר ובכמה מהדגמים הופיעו הדפסי כנפיים. התצוגה נפתחה בשיר "פרפרים לבנים" והסתיימה בלוק של כלה לבנה־פרפרית - דימוי לאור הבוקע מתוך החושך.

פרט נוסף שבלט במיוחד היה שיתוף הפעולה עם המותג בלנדסטון - כל הדוגמנים נעלו את נעלי העבודה הקלאסיות והמאסיביות, שעברו טיפול מחודש בידי חנוכה וזכו לתוספת נצנצים עדינה שהתכתבה עם שפת העיצוב של הקולקציה כולה. תצוגה שהייתה אישית ורגשית, מכתב אהבה לעבר, לעיר הולדתה ולאב שאיננו.

המילה "וואו" מצליחה לתמצת במדויק את החוויה של כל מי שנכח בקהל האורחים, במהלך השואו של המעצב אהרון גניש. האווירה הייתה מחשמלת והפסקול הדרמטי - שילוב של כינורות או נבל, הזכיר לרגע את המוזיקה שמלווה את סצנת האש הירוקה ב"משחקי הכס", עד שהתברר כעיבוד מרגש במיוחד ל"אבינו מלכנו".

מאז שסיים את לימודיו במחלקה לאופנה בוויצו חיפה, גניש ביסס את עצמו כאחד הקולות הייחודיים והנועזים בסצנת האופנה הישראלית. התצוגה הקודמת שלו בשבוע האופנה תל אביב לפני שנתיים הוכתרה בידי רבים כאחת המוצלחות שנראו כאן בשנים האחרונות, הישג שהעמיד בפניו רף גבוה במיוחד לעמוד בו גם הפעם.

גניש ממשיך לשאוב השראה מעולמו כמי שגדל בקהילה חרדית, ומשלב בין מסורת לעכשוויות, בין עבר, הווה ועתיד. כל קולקציה שלו מהווה פרק נוסף בסיפור מתמשך אך הוא מקפיד תמיד על איזון מדויק: הסיפור משרת את הבגד והבגד - את הסיפור. הקולקציה הנוכחית נולדה מהפסוק: "רֶשֶׁת פָּרְשׂוּ לְרַגְלַי, נָפְשִׁי כָּפָפָה" (תהילים נ"ז, ז') - רגע של רדיפה, פחד ובדידות, אך גם של חיפוש אחר משמעות. הרשת הופכת לסמל למאבק הפנימי שבין האדם לעצמו: שליטה מול שחרור, חופש מול כלא, אור מול חושך.

התצוגה התחלקה לשלוש קבוצות עיקריות של מערכות לבוש. הראשונה הייתה ה"יומיומית" ביותר, עד כמה שאפשר להשתמש במונח הזה כשמדובר בגניש. היא כללה חליפות מורכבות בצבעוניות חורפית של אפור, שחור, תכלת, בורדו וחום, עם דוגמת מעוינים חוזרת. הקבוצה השנייה, הורכבה מבדים קשיחים בבז' ולבן, שיצרו נפחים וראפלס עשירים ביופיים, כמעט כואבים בעוצמתם.

הקבוצה השלישית, הדרמטית ביותר, שילבה לבן ושחור ובדי טול מרהיבים שיצרו תחושת תנועה ואור. מכל זווית נגלה פרט נוסף, שכבה נוספת, כאילו הבגד עצמו מספר סוד בכל מבט נוסף. כמעט כל הדוגמנים חבשו כובעים שהזכירו את עברו החרדי של גניש והוסיפו ממד אישי ומסקרן לתצוגה. את הערב חתם לוק עוצר נשימה - שמלת טול עם רקמה מרהיבה, שהגב השקוף שלה חשף בדיוק את הדרמה שהקולקציה כולה ביקשה להעניק.