כשדורין פרנקפורט, אחת המעצבות המשפיעות ביותר בתולדות האופנה הישראלית, סגרה לפני כשלוש שנים את השערים האחרונים על מפעל חייה, נעצבנו. מאוד אפילו. בכל זאת, המדובר בנכס לאומי אופנתי-תרבותי. ובינינו, כמה מעצבים מכוננים עם מורשת אופנה ענפה בסדר גודל שלה כבר נותרו לנו? ספוילר: מעט מאוד. כמובן שפרנקפורט, האישה והאגדה, עם הליפסטיק האדום, המשקפיים הכהים והגרדרובה השחורה, שהפכה לאחת מעמודי התווך של אופנה כחול-לבן, ממש לא נעלמה. היא רק פינתה את זמנה ומרצה לאפיקים אחרים של יצירה או השפעה. בין אם זה בשיתופי פעולה מקומיים מסקרנים, מכירת ארכיון אייקונית שקיימה בתחילת 2025, ללמד באקדמיה, או ללוות (שלא לומר להוות מוזה) עבור בתה קיאן פרנקפורט, מעצבת אופנה וממשיכת דרכה, משהציגה את תצוגת הבכורה שלה על מסלול שבוע האופנה "ישראל קנדה" תל אביב.
אלא שכעת מתברר כי בשקט ובענווה, אך בנחישות, דקדקנות והתמסרות שכה מאפיינים אותה, לאורך חמש השנים האחרונות פרנקפורט עבדה על מפעל חיים נוסף - "פועלת אופנה: דורין פרנקפורט": תערוכה מוזיאלית, ספקטקולרית ורחבת היקף, המציעה מבט מעמיק ורב-ממדי על העשייה שלה המשתרעת על פני חמישה עשורים.
את התערוכה, אותה מארח מוזיאון אשדוד לאמנות ונפתחה השבוע לקהל הרחב, אצרה העורכת והעיתונאית, ליסה פרץ. המדובר במיזם ענק, שכמה שהוא מגוון ומרהיב כך הוא מפתיע ומרגש, אשר מתפרש על פני שלוש קומות המוזיאון, תוך שחשיפת מארג יצירותיה, אוספיה, השורשים, התהליכים וההשראות, החומרים והאג'נדות. כל אלה, ועוד, ליוו והניעו את פרנקפורט לאורך 50 השנים האחרונות, תוך כדי ולאחר שהיא התבססה ככוח מקומי מחולל וכמי שהצליחה להנכיח את סגנונה הייחודי, חזונה הברור, שליטה מושלמת בחומר או צורה ועמדה אידיאולוגית איתנה. מראשית שנות השבעים ועד סגירת המותג שלה ב-2022, פעלה פרנקפורט מתוך אמונה עמוקה שאופנה היא כלי תרבותי המגיב לרוחות הזמן הפוליטיות, החברתיות והתרבותיות, ולא רק תחום אסתטי חולף. וזה ניכר בגוף העבודה המפעים שלה שכעת מוצג באשדוד בהוד והדר; מינוס בחירות ההעמדה (תלייה) של הדו-ממד, קרי התצלומים שנתלו ברישול נונשלנטי מכוון (ככל הנראה) ולוו בכותרות שנכתבו חלושות על הקירות בעפרון - אלה, לטעמנו, פגמו מעט בחוויה ולא תאמו את העושר הוויזואלי והערכי או העבודה הרבה שהושקעה ושתערוכה כזו מבקשת להעביר, ואכן ראויה לה.
בתערוכה מוצגים כ-200 פריטים מארכיונה של המעצבת: בגדים, אביזרים, ספרי סקיצות שהם בבת עיניה ונותנים הצצה לתהליכי העבודה, החומרים וההשראה שלה. באי התערוכה יפגשו גם בדימויים מקמפיינים, תצוגות אופנה, ואת השחקניות או הדמויות הציבוריות המובילות שהלבישה (מעופרה חזה "אהובת ליבי", שלום חנוך, תיסלם ועד להקת חלב ודבש). בנוסף מוצגים סרטים ומיצבי וידאו ואולי גולת הכותרת - יצירות טקסטיל שמעולם לא נחשפו. המדובר על פריטים ומערכות לבוש יפהפיות ועשירות שפשוט הבהירו לנו כי (כמעט) לא היו שכמותה במחוזותינו, ולצערנו לבטח כבר לא יהיו. כשאנחנו מסיירות על פני הקומות והחללים השונים, פרנקפורט מפגינה ערגה בדרכה (ללא רגשנות יתר) ובעיקר מפליאה זיכרון פנומנלי לכל מיצג ופרט, צילום או עיצוב, המוצגים בתערוכה.
אלה אורגנו בקפידה סביב עקרונות היסוד של עבודתה וחושפים את תפיסת העולם והמהלך האמנותי של פרנקפורט, ובחסות הרעיונות המרכזיים (10 תמות) מתוכם פעלה ואליהם שבה בכל קולקציה: קיימות, חותם אישי, מלאכה, מגדר, אייקונים ישראליים, מקורות השראה, מוזות, תעשייה מקומית, סטודיו ו-שורשים. בכולם מוטמעת אותה תכונה חרישית ומוצפנת המהדהדת בשם התערוכה - העמלנות. שכן על פי פרנקפורט, "אופנה היא ראשית כל מלאכת יד המונעת מהתמדה והתמסרות, ממנה נפרשים החוטים הטווים את העולם כולו".
"פועלת אופנה: דורין פרנקפורט" אינה מבקשת לסכם מפעל חיים שהגיע לסיומו, אלא מפנה את המבט לניתוח מהותי של יצירתה כמנגנון סיסמוגרפי המטמיע, מעבד ומתרגם תמורות תרבותיות וחברתיות. אם כי... ברגע שנכנסים לחלל התמה "שורשים", קשה קצת להתנתק מכך שאנחנו לרוב לא רגילים (או זוכים) להצצה מרגשת וחשופה שכזו של מושא תערוכה בעודה בחיים, טפו חמסה שום בצל (ולעוד המון שנות בריאות, אושר ושגשוג אמן!). בתוך כך, התוודענו שם לשלל תמונות משפחתיות וממרוביליה, כולל של סבתה שהייתה ממקימות ויצו, שהם פיסות היסטוריה לכל דבר ועניין, לבושם "לילה" היוניסקס הראשון (והיחיד) אותו המעצבת השיקה ב-2018 על טהרת ניחוח שגילם את נוף ילדותה, ואת אוסף הליפסטיקים האדומים שלה/של אמה, ממקימות עלם.
"בגיל 17-18 התחלתי עם הליפסטיק האדום וזה שינה לי את כל החיים", היא משיבה לשאלה שנזרקה לחלל - באם אי פעם מרחה על שפתיה גוון אחר. "כשגיליתי אותו, זה הרגע שבו הפכתי מילדה מכוערת לאישה נאה". באותו האופן וכמנהגה בקודש - תמיד סופר ישירה, רהוטה, כנה ובלתי מתנצלת, פרנקפורט מסבירה על תמונת "הנשיקה הלוהטת", אותה צילום אבי ולדמן ב-1994, כשאנחנו חולפים על פניה. ומקרה שהיה כך היה: במסגרת אירוע תרומה שהמעצבת הרימה, בהיותה אחת מחלוצי המעצבים המקומיים שתמכו בלהטבק"ים, בסיומה של תצוגה שתי דוגמניות התנשקו על הבמה - אחת הפעמים הראשונות בתרבות הפופולרית המקומית שהציגו אהבה בין שתי נשים. הסערה לא איחרה לבוא. "אפילו עכשיו, בשנת 2026, אנשים מעירים לי על הצילום הזה. זה מטורף", פרנקפורט אומרת. "אני חושבת שהריב הטלוויזיוני הכי גדול (והיחיד) שהיה לי אי פעם בחיים היה עם טומי לפיד על העבודה הזו".
"מודה בכל לב על ההזדמנות להציג את האג'נדות שמאחורי העיצוב, את התהליכים הרגשיים והיצירתיים שליוו אותי, ואת ההשראה שנבטה מהשורשים ומהחיבור אל המקום הסוער שבו אני חיה ונושמת", היא מסרה בהודעה לעיתונות. "במבט לאחור, אל עשרות שנות עשייה ויצירה, ממלא אותי סיפוק ובה בעת אני ממשיכה לנוע קדימה בתנופת יצירה חדשה אל העתיד". תגיעו וגם אתם תתמלאו בסיפוק והשראה. בהבטחה.
תערוכת "פועלת אופנה: דורין פרנקפורט" תוצג במוזיאון אשדוד לאמנות (רחוב דרך ארץ 8, אשדוד) עד תאריך ה-30 במאי 2026.