בתחילת השבוע, בעוד שהכוכב הפורטו-ריקני באד באני הפגיז בואכה עשה היסטוריה במופע המחצית בסופרבול, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, המשיך בשלו - הוא רתח, זעם, השפיל ורשף ("לא מבינים מילה", "ריקודים מגעילים", "עלבון לגדולתה של אמריקה"), והכל בכפוף להלך הרוח, מדיניות ההגירה והגירוש האגרסיביים שממשלו מקדם (שלא לומר מקדש). רק מה שטראמפ אולי שכח, או מעדיף להדחיק הוא שהנוף התרבותי-אופנתי של אמריקה, אותה הוא כל כך שואף "להפוך לגדולה שוב", לא היה נראה כפי שהוא - לולא דמויות מפתח ובהן יוצרים ומעצבים, שהיגרו אליה.
באותה הזדמנות נזכיר כי שתי הנשים הכי קרובות אליו ובחייו, אשתו מלניה ובעיקר בתו איוונקה (שאופנה היא חלק מהותי מהמותג שהן), לובשות תדיר מעצבי אופנה מהגרים להתפאר. אם זה אוסקר דה לה רנטה שהיגר מהרפובליקה הדומיניקנית לארה"ב ב-1963 והגדיר יוקרה אמריקאית מודרנית מה היא, או קרולינה הררה ילידת ונצואלה שעברה לניו יורק ב-1981 והנחילה בתפוח הגדול (וסביבתו) את הסגנון האלגנטי המעודן.
על אף שלדה לה רנטה, מעצב העל המנוח בכבודו ובעצמו ובהמשך בית האופנה נושא שמו, יש היסטוריה ארוכה בהלבשת הנשים הראשונות של אמריקה (מג'קי קנדי, דרך לורה בוש, הילרי קלינטון ועד מישל אובמה) - דווקא איוונקה היא זו שלובשת את הלייבל הנחשק באופן קבוע. בעוד שאימה החורגת, הגברת הראשונה בהווה והדוגמנית בעבר, לבשה דה לה רנטה בפומבי רק פעם זכורה אחת: באפריל 2017, כשקיבלה את פניה של המלכה ראניה מירדן בשמלת מידי ירוקה אשר התהדרה בצעיף בילט-אין שכווץ בחזית באמצעות חגורת עור שחורה ודקיקה.
איוונקה טראמפ בקרולינה הררה
נוף האופנה העשיר כפי שאנו מכירים אותו כיום לא היה (גם לא יהיה) כלום ללא מהגרים. אינספור מעצבים הביאו את חזונם, תרבותם ומורשתם מעבר לגבולות, והלכה למעשה עיצבו מחדש את התעשייה. חלקם היו מהגרים בעצמם, אחרים הם בני דור שני ויותר. כך או כך, מעצבים אלה ניחנו בפרספקטיבה ייחודית, כזו שביכולתה לשלב רגישויות מערביות דרך עדשה גלותית.
דיאן פון פירסטנברג שעזבה ב-1969 את בלגיה מולדתה לטובת מנהטן (יחד עם בעלה דאז, הנסיך אגון פון פירסטנברג משוויץ), כעבור שנה בלבד הציגה שם, קבל עם ואמריקה, את שמלת המעטפת האייקונית והמעצימה שלה מג'רזי. והשאר היסטוריה. ג'ייסון וו הטאיוואני היגר לקנדה בילדותו, עם משפחתו, ובגיל 16 בלבד כבר התקבל לבית הספר הגבוה לעיצוב "פראסונס" בניו יורק. עם סיום לימודיו השיק את המותג העצמאי נושא שמו ועשה חיל כשהלביש את מישל אובמה, קרי הציג דריסת רגל גם בפוליטיקה האמריקאית.
ולא רק באמריקה
מהגרים עיצבו באופן מהותי את האופנה העולמית. חלוצים כמו צ'ארלס פרדריק וורת' האנגלי, "אבי ההוט קוטור", שנודע כממציא האופנה העילית הפריזאית בשנת 1858, היה הראשון להציג עיצובים מקוריים על גופן של דוגמניות (ולא רק בסקיצות על דף), ייסד את המושג 'קולקציות עונתיות' ותפר תוויות ממותגות על בגדים; כריסטובל בלנסיאגה הספרדי-בסקי חולל מהפכה בצלליות, לפני ותוך כדי שעבר לפריז (עקב מלחמת האזרחים הספרדית), שם פתח את בית האופנה נושא שמו ב-1937, ובשנות ה-50 וה-60 נחשבה יצירתו לשיא האופנה העילית.
ואיך אפשר מבלי להזכיר את אלזה סקיאפרלי האיטלקיה, שהציגה לעולם עיצובים סוריאליסטיים וגדולים מהחיים, היגרה מאיטליה לצרפת - ואז לניו יורק - ובחזרה (לצרפת). בדרך נחלה הצלחות אך גם אינספור מפלות, משהתקשתה להסתגל לשינויים שקרו בתחום האופנה לאחר מלחמת העולם השנייה, עד שלבסוף המציאה עצמה ואת בית סקיאפרלי מחדש, בפריז כמובן.
לורן סנצ'ס רגע לפני החתונה עם ג'ף בזוס - בקוטור סקיאפרלי
המגמה המשיכה גם במאה האחרונה, עם עוד ועוד דמויות מפתח שהיגרו ושינו את היסטוריית האופנה. קנזו טדאקה ואיסי מיאקי, למשל, היגרו מיפן לצרפת, הציגו פרספקטיבות חדשות ששינו באופן מהותי את סצנת האופנה בפריז משרתמו בשפה העיצובית שלהם סילואטות ומרקמים חדשים. מעצבים אלה, יחד עם רבים אחרים, הביאו השפעות תרבותיות מגוונות, טכניקות חדשניות ונקודות מבט מרעננות, שממשיכות להגדיר (ולאתגר) את התעשייה.
2025: ריהאנה בלוק הריוני מבית איסי מיאקי (אביב-קיץ 2001)
הנתונים מאששים. וגם: הקשר הישראלי
אם תשאלו את פרופ' נטלי נודל, שהיא פרופסורית משנה במכון הטכנולוגי לאופנה באוניברסיטת ניו-יורק (FIT-SUNY), מנהלת, חוקרת וחברת דירקטוריון במוסד - אופנה בכלל נוסדה על ידי מהגרים. במקרה (או שלא) באקלים הנוכחי המבעבע, בתחילת החודש היא התיישבה לשיחה עם The Vilcek Foundation, ארגון שמעלה מודעות לתרומות מהגרים בארה"ב ומטפח הערכה לאמנויות ולמדעים. שם סיפרה כי היא: "מאמינה שגיוון הוא יסוד לאופנה". אה, גם יש לה את כל הנתונים להוכיח זאת.
כחלק מעבודתה כהיסטוריונית של אופנה וטקסטיל, נודל בנתה מסד נתונים אינטראקטיבי המבוסס על ארכיוני "לוח השנה של האופנה", כתב עת שבועי שעקב אחר התעשייה בין השנים 1941 ל-2014. אוסף ייחודי זה, הנקרא "מסד הנתונים למחקר לוח השנה של האופנה" (FCRD), מורכב משבעה עשורים של אירועים, דקה אחר דקה, הקשורים לאופנה. רשימות אלה מכילות מידע מפורט על אלפי אנשים, ארגונים וחברות שעסקו בשוק האופנה והיצירה במהלך אותן שנים, שרבים מהם - תיראו מופתעים - היו מהגרים.
"היישום של טכנולוגיות דיגיטליות אלו והאפשרויות לאיסוף נתונים עוזרים לחשוף ולכמת את הנוכחות וההשפעה של נשים, מהגרים וקהילות רבות ושונות שעיצבו את התעשייה", נודל הסבירה. "יתר על כן, עם פרטים ומידע על האירועים החברתיים וגיוס התרומות המפורטים בלוח השנה, אנו מקבלים תמונה של הגורמים, סדרי העדיפויות המונעים על ידי הקהילה ועוד, שמהגרים תרמו להם".
למעשה, משתמשי מסד FCRD שיצרה יכולים כעת לחדד את החיפושים שלהם באמצעות המילה "מהגר" כדי לגשת לרישומים הקשורים לאנשים או חברות שנוסדו על ידי מהגרים לארה"ב. כלי הוויזואליזציה של מסד הנתונים מאפשרים גם לייצג מידע זה באמצעות גרפים, תרשימים ומפות אינטראקטיביות. ניתן גם להוסיף תגיות מודולריות הקשורות לזהות, ארץ מוצא, תקופת זמן וקטגוריות רלוונטיות אחרות לחיפושים כדי לאתר נתונים ספציפיים נוספים. יכולות אלו מסייעות לחשוף מגמות היסטוריות, כלכליות ותעסוקתיות רחבות יותר, המדגישות את המעורבות הפעילה של מהגרים בתעשיית האופנה האמריקאית. נודל אומרת שהתשוקה שלה לעבודתה קשורה באופן בלתי נפרד לרקע המהגרים של משפחתה.
2018: מייגן מרקל חושפת כתפיים ועוברת על חוקי הארמון עם קרולינה הררה
"לא רק שאני היגרתי לארה"ב, שני הוריי וסביי היו מהגרים לקנדה", כך שיתפה. "אבי נולד בפולין לניצולי שואה מפולין ומאוקראינה ואמי נולדה בישראל לפליטים עיראקים ולובים. חוויית ההגירה שלי משפיעה על כל עבודתי, הן בהעשרת הבנתי את האתגרים העומדים בפני מהגרים, והן בהפיכתי לרגישה יותר לאופן שבו מהגרים, והשפעות העקירה, מוסתרים לעתים קרובות בתוך התיעוד ההיסטורי עקב הדחף להיטמע".
גם לפני עשור, נושא ההגירה והשפעותיה על האופנה היה על הפרק. בשנת 2014, המוזיאון להיסטוריית ההגירה בפריז ערך מחווה למעצבים והאומנים הזרים שסייעו להפוך את עיר האורות לשם נרדף לעולם האופנה - זאת במסגרת תערוכה בשם "Fashion Mix".
ואם כבר בתערוכות עסקינן; למי מקוראינו שצפויים לבקר במזרח ארה"ב השנה, שווה לכם (ולטראמפ) להוסיף ללו"ז גם ביקור בתערוכה חדשה במוזיאון להיסטוריה של קליבלנד, אוהיו: תחת הכותרת "החלום האמריקאי: מהגרים ועסקי האופנה". התערוכה שואלת 'מה יכול להיות אמריקאי יותר מסיפור ההגירה?', תוך בחינת חייהן ומורשתן של ארבע נשים יהודיות מהגרות, שחזונן הנועז ורוחן היזמית שינו את האופנה האמריקאית של המאה ה-20. באמצעות עיצוביהן פורצי הדרך, תגלו (כך מבטיח המוזיאון) כיצד נשים אלו הותירו חותם בל יימחה על הסגנון והתרבות. התערוכה תינעל בספטמבר 2026.