עונת החתונות והאירועים נפתחה רשמית כאן בארץ, מה שאומר שרשימת המטלות שלנו כרגע כוללת בעיקר חיפוש אחר הלוק המושלם לכשיבוא איוונט כזה. שירגיש חגיגי אבל לא מתאמץ, רומנטי אבל לא מתקתק מדי ובעיקר כזה שנרצה ללבוש שוב גם אחרי שהרחבה תתרוקן ואיש איש ישוב אל ביתו. בדיוק בנקודה הזו נכנסת מגדה בוטרים לתמונה. המעצבת הפולניה, שהפכה את מוטיב הוורד לחתימה עיצובית מזוהה בכל העולם, מצליחה שוב ושוב לייצר אופנה שנעה בין אמנות ללבישה יומיומית. בזמן שהפיסים החלומיים שלה ממשיכים להגיע אל מדפי פקטורי 54 (גם מדפי האונליין), תפסנו אותה לשיחה קלילה על השראות, נשים והאם אי פעם יימאס לה מהפרח הכי מפורסם בתעשיית עיצוב האופנה?
אז כן, אחד המאפיינים האייקוניים ביותר של מגדה הוא מוטיב הפרח, בדגש על הוורד התלת ממדי שהפך לסימן ההיכר של המותג הנושא את שמה ("השם מחייב עקביות, שומר אותי כנה"). הפרח מופיע כסיכה פיסולית, כאלמנט על שמלות, טופים וז'קטים ולעיתים אף כאלמנט מרכזי שמגדיר את כל הסילואטה של הבגד. העיצוב הפרחוני מגלם את תפיסת הנשיות של בוטרים - רומנטית אך חזקה, עדינה אך נוכחת, ומשלב בין השראה רטרו לאסתטיקה מודרנית ונועזת. הפרח שלה אינו דקורטיבי בלבד, אלא הצהרה עיצובית שמזוהה מיידית עם המותג. "אני לא מתייחסת אליו כאל משהו שחייבים לחזור עליו באותה צורה", משיבה המעצבת בהמשך לשאלה האם אי פעם הרגישה שהורד הפך למעין 'כלוב יצירתי'. וממשיכה: "אף פעם לא כלוב. עבורי הורד הוא צורה, מחווה ותחושה ואפשר לפרש אותו מחדש בלי סוף: רך או חד, מפוסל או כמעט בלתי נראה, רומנטי או מגונן".
איך זה מרגיש ליצור משהו חדש עכשיו, אחרי שמוטיב הפרח זכה להדהוד כל כך חזק?
"זה דווקא נותן לי בטחון. כי השפה העיצובית חזקה וכשהשפה העיצובית חזקה, יש לך חופש לשחק איתה. אני לא מרגישה לחץ להתעלות על זה, אני פשוט מנסה שכל עונה תרגיש רגשית נכונה ואמיתית".
אז מה בעצם מגיע קודם כשאת מתחילה לעבוד על קולקציה חדשה - הבדים והטקסטורות או גזרה?
"בדרך כלל זה מתחיל מתחושה, מדימוי מסוים ואז מהר מאוד הופך לסילואט - כי פרופורציות הן השפה שלי. אבל בד הוא אף פעם לא במקום השני, הטקסטורה היא מה שהופכת את הרגש למשהו אמיתי על הגוף ולכן יש דיאלוג מתמשך בין צורה למגע עד שזה מרגיש חי".
המעצבת והמייסדת, ביססה לעצמה ולבית האופנה שלה מוניטין בינלאומי בזכות גישה עיצובית שמשלבת רומנטיקה עכשווית עם אלמנטים של אמנות מסורתית-פולנית וייצור איכותי. "מלאכת היד הפולנית היא חלק בלי נפרד ואותנטי מהמותג, חלק מהזהות... הרוח ה'סלאבית' הזו היא מה שגורם לפריטים להרגיש חיים", מסבירה. "אבל יש דבר אחד שאני בטוחה בו - אי אפשר לשכפל את עבודת היד, את עבודתם של האומנים המקומיים, הגזרה, הבד או הרגש שמאחורי כל פריט ובסוף זה מה שנשים חוזרות בשבילו", מחדדת כשמגיעים לשיח על עידן האופנה המהירה, העתקות וחיקויים.
האם היה פריט שהפתיע אותך בהצלחה המסחרית שלו?
"אני בונה קולקציות כמכלול. הכול נועד להתכתב אחד עם השני, גם יצירתית וגם מסחרית. זה תמיד מרגש אותי לראות כשמשהו מצליח להדהד, בין אם זה פריט שנמכר פעם אחת בלבד, לאישה המדויקת עבורו ובין אם זה פריט שמצליח להגיע לקהל רחב יותר".
האם את לובשת את העיצובים שלך?
"כמובן! המעילים הסריגים והשמלות אלו פריטים שאני יכולה לחיות בהם מהבוקר עד הלילה. אני רוצה להרגיש את הבד ואת הסילואט על הגוף שלי, לא רק איך זה נראה על הגוף, אלא איך זה מרגיש. לפעמים זו בדיוק הדרך להבין מה שווה לפתח עוד צעד קדימה בקולקציות הבאות, ה-"איך זה גורם לי להרגיש", הוא אחד ממקורות ההשראה הכי גדולים שלי. ובטח, אני אוהבת לבדוק את זה גם על עצמי".
הקמת את המותג לפני 12 שנים והגעת להצלחה מרשימה. מה הלאה, איפה את רואה את עצמך ואת המותג ב-12 השנים הבאות ומעבר?
"כשהמותג נכנס באופן רשמי ללוח של שבוע האופנה בפריז, שם מבחינתי זו הייתה תחנת ביניים, רגע שבו אני הבנתי ש'הצלחתי'. להמשך, אני רואה את המותג נשאר נאמן לעצמו: עולמות מוצר עמוקים יותר, יותר עבודת יד ויותר קטגוריות שמאפשרות לאישה לבנות מלתחה שלמה. מעניין אותי לדחוף עוד יותר את הקונסטרוקציה, הטקסטורה והפרופורציות - קצת יותר ניסוי וחקירה, אבל תמיד בתוך השפה שלנו: סלאבית, חלומית ורומנטית".