כבר יותר מ-25 שנה שהבוטוקס חוגג במרפאות, ויותר מ-20 שנה שהחומצה ההיאלורונית מסיירת על לא מעט פרצופים סביבנו. ואנחנו מזהות אותם, כן, לגמרי.
הפנים המוחלקות מדי, ההבעה שלא זזה בדיוק כמו שהיא אמורה, המראה שנראה טוב בתמונות ומוזר קצת בשיחה בכלל ובצחוק פרוע בפרט. חלק מאיתנו ראו את זה, החליטו שזה לא בשבילן, ונשארו בצד עם הקמטוטים שלהן.
והן לא לבד. מסתבר שגם ברשימת הסלבס הנחשבות ביותר בעולם, הסירוב להזריק הפך לעמדה של ממש. קייט ווינסלט הצהירה שהיא לא מוכנה להקפיא את הבעות פניה כשחקנית, ואמה תומפסון תיארה את הלחץ לעשות פרוצדורות קוסמטיות כמשהו שגרתי כלא נורמלי ולא בריא. ג'ניפר אניסטון, שניסתה הזרקות בעבר ולא אהבה את התוצאה, מזוהה היום עם גישת ה-No Tox - והסבירה שזה מדרון חלקלק שקל מאוד להיכנס אליו וקשה לצאת ממנו. גווינת' פאלטרו, עוד אחת שניסתה וזנחה, אמרה שהבוטוקס גורם לאנשים להיראות מוזר, ושמי שמנסה לתקן פינות קטנות בפנים עם זריקות כנראה איבדה פרופורציה. ויש גם את סלמה הייק, שציינה שהיא ממליצה לעשות את זה כמה שיותר מאוחר בחיים אם בכלל, כי הפנים עלולות לדרוש עוד ועוד עם הזמן.
אבל לסרב להזריק לא אומר לוותר לחלוטין. וכאן נכנס לתמונה מה שהביוטי ג'אנקיז מכל העולם מכנות - "בוטוקס בבקבוק". ננסה להסביר בלי לטרחן: גם בוטוקס וגם ארגירלין מנסים לכוון לאותו מנגנון ביולוגי, הסיגנל העצבי שגורם לשרירי הפנים להתכווץ שוב ושוב ולייצר קמטים דינמיים. ההבדל הקריטי הוא שבוטוקס מוזרק ישירות לשריר, בעוד ארגירלין נמרח על פני העור. הבדל שאי אפשר להמעיט בערכו.
מחקרים שבדקו את הארגירלין הראו שייתכן שיפור מסוים בעומק קמטי הבעה לאחר שימוש יומיומי של 30 יום, לעיתים עד כ-30%. אבל חשוב להבין את המגבלות. החומר הפעיל הזה, כמו פפטידים נוספים מקבוצת הבוטוקס בבקבוק, פועל בשכבות השטחיות של העור ואינו מגיע לצומת העצב-שריר כפי שמגיעה אליו הזרקה. לכן ההשפעה שלו עדינה ומצטברת, לא דרמטית ולא מיידית.
לגבי מי משתמשת במה, כדאי שנישאר מדויקות. ויקטוריה בקהאם אכן מזוהה עם שגרת טיפוח מתקדמת, כולל שימוש במוצרים פעילים; סיינה מילר מדברת על מינימליזם והימנעות מהזרקות, תוך הסתמכות על טיפוח עקבי שמבוסס גם על סרומים פעילים; קייט מידלטון מזוהה עם שגרה שמרנית ומבוססת טיפוח, ואף - על פי סיפורי רשת עקשניים - שיתפה בעבר בהמלצות הטיפוח שלה את מישל אובמה, שהדגישה לא פעם שהיא מעדיפה לשמור על מראה טבעי ולא למהר להזריק.
אצל כולן, הבחירה לא להזריק לא מתורגמת ללא לעשות כלום, אלא להפך, להשקיע בטיפוח יומיומי, כולל שימוש בתכשירים מהדור החדש שמנסים לחקות בעדינות את האפקט של בוטוקס דרך מריחה. כלומר, פחות מחט, יותר בקבוק.
מבחינת היתרונות, התמונה די ברורה: אין זמן החלמה, אין סיכון רפואי, אין תלות במטפל, ויש שליטה מלאה בשגרה. אפשר לשלב, להפסיק, להחליף ולהישאר באזור הנוחות. מנגד, גם המגבלות ברורות: התוצאה עדינה יותר, זמנית, דורשת התמדה ולא באמת מתחרה בהזרקה כשמדובר בקמטים עמוקים.
אז נסכם שבוטוקס בבקבוק לא ממש מחליף את ההזרקה. אבל הוא גם לא דורש לקבוע תור, לשלם כמו על טיסה לאירופה, או להסביר לכל מי ששואל מה בדיוק קרה לפנים שלכן. יש מי שמזריקות שקט, ויש מי שמעדיפות למרוח אותו לאט. רוצות לנחש לאיזה צד אנחנו שייכות?