הדוגמנית ומלכת היופי במיל' טיטי איינאו, נבחרה השנה לאחת מ-10 הנשים המשפיעות לטובה ברשת על ידי המיזם הנשי הבולט "אחריה" - פרויקט המעניק במה ליוצרות תוכן שמבקשות, ואף מצליחות, להאיר נושאים שנדחקים לשוליים, לשנות את השיח הציבורי ולהפוך לסמל של מנהיגות, אומץ ותרומה לקהילה. בין המאבק העצים שמנהלת למען היימנוט קסאו, לבין נוכחות בולטת שהיא מפגינה בוועדות הכנסת בעבור מי שאין להן קול, גם נושא האימהות הטרייה בשנית (לעוז בן החצי שנה, אח של דוריאן בן ה-3.5) מעסיק אותה מטבע הדברים והפך לחלק מרכזי גם בפעילות שלה בסושיאל. בתוך כך, בתחילת השבוע איינאו פרסמה בחשבון האינסטגרם שלה ריל אותנטי יפהפה בליווי ההאשטאג #הנקהזההחיים, במטרה לנרמל, להנכיח ו/או לעורר השראה - כהרגלה בקודש - בקרב קהל העוקבות שלה.
ירדן ויזל המנחה, משפיענית ואם לשניים - עומר בן 4 חודשים ועידו אוטוטו שנתיים - שיתפה, בנוהל, חופשה בת 48 שעות בפאפוס בחסות פוסט קרוסלה מעורר קנאה, כאשר לתמונת השער נבחר (ולא במקרה) אימג' שלה נהנית במקסימום על יאכטה בלב מימי קפריסין; עם שיער מתבדר ברוח, הבעה נינוחה על פניה, ביקיני מכנסונים מפוספס של "דה רוקוקו" לגופה, ו-משאבת הנקה אלחוטית תחובה בצד אחד של חזיית הסטרפלס שלה. פשוט ככה. סטרייט פורוורד וטבעי. בעוד שאושיית הרשת, אשת התקשורת והאמא השיקית הטרייה שני גולדשטיין, מרגישה בנוח לחלוטין להניק את בתה סשה בת ה-4 חודשים גם תוך כדי התהלכות נונשלנטית בבית קפה בקניון, כפי ששיתפה בסטורי שלה.
ויש גם את מקרה-מבחן אמרטה, ששווה רגע להתעכב עליו. בשבוע שעבר הדוגמנית והשחקנית האמריקאית-יהודייה אמילי רטאייקאוסקי, הידועה בחיבתה העזה לחשיפת גוף ומתמחה במתיחת גבולות של מה נחשב לבגד, שיתפה תמונות נועזות שלה חשופת חזה - לא משהו שלא ראינו קודם - אך הפעם בליווי בובת תינוק אותה היא לכאורה מניקה. זה מגיע על רקע מאמר חשוף שכתבה למגזין The Cut, בו חשפה את הקשיים שנוצרו ביחסיה עם הגרוש, סבסטיאן בר-מקלרד, לאחר לידת בנם המשותף. למותר לציין כי האימג'ים עוררו סערה ברשת - אמרטה הואשמה בכך שהעובדה שהצטלמה כ"מניקה סקסית" וכמי שממסגרת הנקה כאקט מיני, זעזע עמוקות את העוקבים והמעריצים, עד כי יש שהחליטו להפסיק לתמוך בה.
זו לא הפעם הראשונה שהיא משתמשת בגופה ובסטטוס האימהי שלה כדי להתריס או לעורר באז סביבה (כשהמטרה הסופית היא תמיד זהה - פרסום, כותרות, לאתגר נורמות ועוד קצת פרסום). בקיץ 2021, רק 3 חודשים לאחר הולדת בנה, רטאייקאוסקי שיתפה ברשת סדרת תמונות בהן היא עומדת במקום קסום בחיק הטבע, לבושה בביקיני חוטיני כחול וכתום, בעודה אוחזת בתינוקה מתחת לזרועה הימנית, כאשר הוא (התינוק) נוטה בחדות לצד גופה, רגליו משתלשלות באוויר וניכר שמספיק פספוס קטן מצידה והוא צונח לקרקע. התמונות שברו את האינטרנט, ולא בקטע טוב.
מה המשותף לכולן? שהן פרסונות בעין הציבור שפשוט עושות את מה שאמא-טבע והחושים האימהיים המחודדים שלהן דורשים או מכוונים לעשות - מניקות איפה שצריך, מתי שצריך. כן, גם במרחבים ציבוריים. הן לא מבקשות רשות, לא מטיפות או מתריסות (טוב, חוץ מאמרטה שאולי כן). פשוט נשים שמספקות את הצורך הבסיסי של התינוקות שלהן. אלא שבמקרה של טיטי ואמרטה, הרשת איבדה את זה לגמרי.
הריל של איינאו לא רק שגרר תגובות שליליות או מאוכזבות, מקהל עוקביה שלה ("בחייאת מי מניקה באמצע סופר? די לנרמל דברים לא הגיוניים. שבו, תניקו בריכוז, בצורה נעימה ובטוחה, בשלווה", גרסה העוקבת קארין. בעוד שחגית פסקה "איכססס לאן הגענו"), אלא שגם עמודי פרשנות ופודקאסטים, כדוגמת "רדיו 99.5 חם-אש", החליטו להיכנס לאירוע; אלה הגדילו לעשות כשביקרו, בצורה בריונית ומתלהמת, את זכותה (המלאה) להניק בדרך שנכונה, יאה או נוחה לה ולבנה. פיסות תוכן מעין אלה גררו עשרות, אם לא מאות תגובות בזויות, שנעו מזעזוע עמוק ולא פרופורציונלי ועד הכפשות בוטות. כי כשמנחת פודקאסט פותחת במילים "טיטי בוקר טוב יפה שלי... הסרטון שלך זה הדבר הכי הזוי שפגשתי בחיים שלי. שאת מנסה לנרמל הנקה", ואז ממשיכה בפניני החוכמה הבאים (בצעקות כן?): "זה שאת אמא לא מנרמל את העובדה שאת פתאום יכולה להרים את החולצה באמצע הרחוב ולהוציא ציצי ולתת לילד שלך, לדחוף לך אותו לפה. זה לא עניין של בושה, זה כן עניין של לדפוק חשבון" - אז באמת שהדיון הזה עקר. ובכל זאת, שומעת רגע נופר גאון, מפיקת רדיו 99.5fm? בטח שכן. טיטי וכל אישה מניקה באשר היא, יכולות לשלוף שד ולהניק איפה, איך ומתי שילדן זקוק לזה.
הביקורת הבריונית והמתלהמת ברדיו 99.5 חם-אש
ברוח אותו סגנון געול בואכה חשוך נהג גם עמוד האינסטגרם "טרנדז", מבית היוצר של "מתחת לרדאר", כששיתף את ההייט שאמרטה קיבלה על הקמפיין האמנותי שצילמה עם בובת התינוק. עד כאן ובכל הנוגע לשיתוף, זה לגמרי נוהג מקובל ונפוץ, שהרי המדובר בעמוד חדשות ותוכן קליל שפונה בעיקר לצעירים ומתמקד בעדכוני חדשות, תרבות פופולרית ורכילות מהירים. אממה, טרנדז לא הסתפקו בלהביא את הרכילות העסיסית מפי אומרם בציטוטים, אלא דאגו להוסיף בראש הפוסט אימוג'י "מקיא" - ובכך, הבהירו כי הם אוחזים, קבל עם ו- 19Kעוקבים באינסטגרם, באותה דעה ועמדה שהאימג'ים שהדוגמנית הציגה לא פחות ממזעזעים, אפילו מחפירים.
אני בטוחה (מקווה) שאף אישה לא תפעל, תניק, "במזיד" כדי להעמיד אדם אחר במצב מאוד לא נוח, כדוגמת גבר חרדי אם במקרה נמצא בקרבתה. אבל עם כל הכבוד, ויש כבוד - כל עוד היא נמצאת במרחב ציבורי לא מופרד (לגברים/נשים או לחילוניים/דתיים), כל אחת זכותה להניק ככל שמוצאת לנכון ולנוח. זוהי פעולה אבולוציונית טבעית שבה האם מזינה את תינוקה בחלב המיוצר בגופה, ותו לא, כזו שלא נוגעת לאף אחד אחר מלבד שניהם באותו הרגע. וזה לבטח לא פוגע, מפריע או מסכן את מי שבסביבתה. מה כן מסכן ואף מסוכן? השיח משולח הרסן והאולטרה מכפיש שמתעורר סביב אימג'ים של נשים שמניקות בציבור.
מנגד, לא הכל אבוד. שני גולדשטיין וירדן ויזל מתארות תמונת מצב שונה, חיובית, כלפי השיתופים שלהן בשבוע האחרון. "האמת שקיבלתי רק תגובות מפרגנות", גולדשטיין מספרת לנו. "גם על ההנקה וגם על הנונשלנט. נשים ממש אהבו את זה. באופן כללי העוקבות שלי אוהבות לראות ולשמוע על הנקה וגם מתייעצות איתי בפרטי". ולשאלה אם היא מוצאת את עצמה מנהלת איזשהו שיח (פנימי) לפני שמעלה או משתפת אימג'ים שלה מניקה, השיבה "לא" נחרץ, בתוספת חיוך.
הבטחון והנוחות שלך סביב הנקה פשוט הגיעו באופן טבעי מהרגע שהפכת להיות אמא? או שיש בזה גם קורטוב של התכווננות לאיך שאת שואפת להיות - גם בעבור עצמך וגם מתוקף העובדה שאת פרסונה מוכרת בעין הציבור?
"האמת שכן, וזה לא משהו שחשבתי שטמון בי באופן כל כך מובהק", גולדשטיין מתארת, "פשוט ברגע שהחזקתי את סשה בידיים שלי היא הפכה להיות הדבר החשוב ביותר עבורי, ואי-נוחות זמנית שלי הפכה להיות שולית ולא מעניינת. היא העיקר, ואם היא רוצה כרגע לאכול - היא תאכל. וכן, אם כבר יש לי את הכוח להשפיע ולעודד נשים אחרות גם להניק (שזה ביי פאר עדיף על תמ"ל על פי כל מחקר שאי פעם נעשה), וגם לחוש בנוח בציבור, אני מרגישה שזו חובתי".
גם ויזל, כאמור, מתארת שזכתה רק לתגובות אוהדות סביב הפוסט ששיתפה מפאפוס השימשית. "האמת, חייבת להגיד שלא ראיתי, כלומר יכול להיות אגב שכתבו לי (תגובות שליליות, ט"א) ולא שמתי לב", היא מסבירה. "מבחינתי, אימהות הן פשוט גיבורות-על. זה התפקיד הכי מאתגר, מרוקן אך גם ממלא ומעשיר - הכל ביחד. עכשיו בנוגע לאימהות שמניקות זה אפילו קצת יותר קשה לפעמים, כי בסוף הילד תלוי בנו, למשל הבן שלי שלא לוקח תחליפי חלב בכלל, רק הנקה מלאה. ובגלל כל מה שתיארתי, גם אם יהיו תגובות פחות טובות? זה לא פוגש אותי. אני חייבת להגיד שהיום כשאני אימא לשניים, אז אני מסתכלת על זה אחרת. אני ממש גאה בעצמי על כך שאני לא מוותרת על ההנקה, גם אם זה אומר שאני צריכה לשאוב כל שלוש שעות כשאני לא ליד הילד. אני עפה על זה".
הבחירה שלך בתמונה עם משאבה אלחוטית תחובה בחזיית הבגד-ים כאימג' הפותח של הפוסט, לא הייתה מקרית אני מניחה, נכון? כלומר, מעבר לשיתוף הפעולה עם מותג המשאבות, הייתה לך עוד מטרה או אג'נדה בבחירה הזו?
"אמנם אני בשיתוף פעולה עם לופאמפ, אבל ממש לא הייתי צריכה להעלות את הפוסט הזה, זה לא חלק מההתחייבות שלי בעבודה מולם. בחרתי בתמונה הזו פשוט כי אהבתי אותה. אני חושבת שהיא מייצגת בדיוק את אורח החיים שלי היום. אני גם עובדת, גם נהנית, אבל אני גם אימא מניקה, ובתור אימא מניקה שעובדת אני נאלצת לשאוב וזה לא משנה איפה אני נמצאת. בין אם זה בבית קפה, בפגישה או בעבודה בחו"ל על יאכטה. לכן העליתי את התמונה, כי היא פשוט אני, היא האמת של החיים, ואני אוהבת באינסטגרם שלי לשתף באמת את החיים כמו שהם".
שתיהן כמובן נחשפו לסערה וההתלהמות שהתלקחו ברשת סביב סרטון #הנקהזההחיים של איינאו. אך הן לא מאוד מופתעות.
גולדשטיין: "לא באמת הופתעתי. גוף של נשים תמיד היה ונשאר - מוקד לביקורת חברתית. הרי אף אחד לא עושה סרטונים זועמים ופודקאסטים שלמים נוכח גברים שהולכים ברחוב ללא חולצה, מתוך צורך אישי שלהם - ולא כי הם כרגע פיזית מאכילים יצור חסר ישע. טיטי אלופה והשראה עבורי ועבור רבות אחרות. הכי עצוב לי היה לראות סרטונים וביקורות מנשים אחרות. עצוב לי שב-2026 יש כמות כזו גדולה של נשים שנכנעות לתכתיבי הפטריארכיה וממשיכות לדבר מגרונן את ה-male gaze. מה נקרא בשפת רחוב 'פיקמי'. אין דבר יותר טבעי ובסיסי מהנקה. לא נעים לכם? אל תסתכלו. מבטיחה לכם שגם לי לא תמיד נעים לראות תלתלים על כתפיים של גבר מזיע כשאני אוכלת. אפשר להסיט את המבט וגם לפעמים לסתום. שני טיפים מעולים לחיים".
ויזל: "אני חושבת שצריך להסתכל על אימהות בהערצה ולהרים להן - לכולן - גם המניקות, גם הלא מניקות, אלו ששואבות ואלה שלא. זו עבודה באמת סופר מורכבת ומאתגרת. אז כן קצת הופתעתי שהיו תגובות פחות טובות על הסרטון של טיטי מנשים ואנשים שקשה להם לראות את זה".
רק כדי לסבר את האוזן, במרבית התרבויות האנושיות לאורך ההיסטוריה - כולל בעת העתיקה (מצרים, יוון, רומא), ימי הביניים ובחברות מסורתיות רבות עד היום (אפריקה, אסיה), הנקה בפומבי הייתה נורמה טבעית לחלוטין ולא דרשה הסתרה של השד. רק בתרבות המערבית, בעיקר מאז המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 (בכפוף למהפכה התעשייתית, הופעת תחליפי חלב, שינויי מעמדות ונורמות חברתיות), התפתחה תפיסה שהנקה היא פעולה "לא מכובדת" או "לא הולמת" שיש לבצע בפרטיות. שלא לדבר על האסכולה שגורסת כי בהנקה גלויה יש, או עלולים להתעורר, אספקטים מיניים (WTF?!). כך או כך בפועל, ההסתרה היא החריג ההיסטורי, לא ההנקה הגלויה.
מבחינת ציר הזמן, אם בשנות ה-60 תנועות כמו "ליגת לה לצ'ה הבינלאומית" (בספרדית: הליגה למען החלב), שהוקמה במטרתה לעודד, לחזק ולהדריך אימהות להניק את ילדיהן, מובילות שינוי תרבותי; בשנות ה-70 כבר מתחילים להופיע אירועי Nurse-ins (הנקות מחאה פומביות) - במהלכן אימהות המניקות את תינוקותיהן מתכנסות יחד במרחב הציבורי במטרה "לנרמל הנקה בציבור, להיאבק בהדרת נשים ולדרוש מרחבים בטוחים ולגיטימיים לכל אם ופעוט"; בתחילת שנות ה-2000 המיקוד עובר למישור המשפטי - התרחבות החקיקה (כפי שבוצע בריטניה ובסקוטלנד) ובקידום מאבקים גלובליים (כדוגמת החרם על נסטלה ב-1977); בעוד שבימנו אנו המאבק לנורמליזציה עובר (כמו בכל תחום) דרך הרשתות החברתיות והמחאות הויראליות.
מוזר ומדאיג הוא, שעל אף שבזירה המשפטית, משנת 2020 ועד היום, ניתן למנות אינספור ניצחונות (בארה"ב הנקה בפומבי חוקית בכל 50 המדינות. גם בבריטניה, קנדה ואוסטרליה הושגו הגנות חוקיות מלאות), איכשהו מרגיש שאנחנו חוזרים אחורה - לבטח בארצנו הקטנטונת - משזירת המאבק העיקרית היא שוב זו התרבותית-חברתית. ומקרה טיטי איינאו שבנדון הוא הוכחה לכך; בעוד שגלילה בתגובות לסרטון אחר הנעוץ בראש הפיד שלה, בו היא מניקה את בנה הבכור ב-2024 בעודה ישובה על ספסל - מציג תמונת מצב מעודדת, חיובית ותומכת ברובה - דווקא שנתיים אחרי (2026) אותה פעולה טבעית שהיא שוב משתפת גוררת כזה עליהום תקשורתי. טוב נו, אולי זה לא באמת מפליא לנוכח האקלים הפוליטי-חברתי המבעבע שאנחנו חיים בצילו בשלוש השנים האחרונות.
ובנימה אישית. טיטי, שני, ירדן ומניקות פרי-סטייל באשר הן, תודה לכן. הנוכחות הבלתי מתנצלת והמודלינג הבלתי-אמצעי שלכן היו חסרים לי לפני כך וכך שנים כשהנקתי את בנותיי במחשכים, רגשית ופיזית, הכל רק כדי לא "להפריע" למרחב הציבורי או "לשלוות" האנשים שמסביבי - גם במחיר של לא לספק את הצרכים המיידיים שלהן. היום הייתי נוהגת אחרת.