שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026 אמנם בא על סיומו. אחרי שהספקנו להתאושש קמעה במהלך הסופ"ש ולעבד את כל מה שהיה ונצפה, הגיע הזמן לסכם.
נתחיל בטוב ויפה שהיה, והיה, באדיבות 5 מראות מרהיבים מהישורת האחרונה של שבוע האופנה, שעדין חיים בראשנו רנט פרי.
אלון ליבנה | "TREASURE 2027"
כנימפות עתידניות, הן הפציעו בזו אחר זו על המסלול המהודר של אלון ליבנה, אשר צלל למעמקי הים עם TREASURE 2027 - קולקציה שנולדה מאוצרות שאסף לאורך השנים במסעותיו בעולם ובשווקי פשפשים: תכשיטים עתיקים, צדפים וקונכיות, וגם שרשראות פנינים שקיבל מסבתו. את הפנטזיה התת-ימית שרקח המעצב הישראלי-בינלאומי המוביל, פתחה אגם בוחבוט באנסמבל חלומי שכלל מכנסיים שקופים ואווריריים שצוותו לחלק עליון לבן, שבו נצנוצי קריסטלים פגשו רצועות מלמלה; בעוד שבגב מוקמו העיטורים משל דימו עמוד שדרה. היה זה לוק שהכניס את המסלול לאווירת ממלכה ימית מכושפת, עם מנה מדודה של דרמה.
משם, המשיך ליבנה לגרדרובה המדומיינת של בנות-ים וסירנות, זאת בחסות מחוכים מפוסלים, שכבות שקפקפות לצד גוונים מחליפי צבעים, וכמובן חיתוכים מעניינים שמהדהדים את השפה העיצובית המזוהה עמו. צדפים הפכו לאלמנטים פיסוליים, פנינים נכרכו ונשפכו על הגוף, ותכשיטים בעיצוב Cassoutu Jewels השלימו את העושר הדקורטיבי. לצד צלליות רכות ומרחפות הופיעו דגמים עמוסי עיטורים ופרטים מתכתיים, שנראו לפרקים כמו הכלאה בין תכשיט לשריון. את כל הטוב הזה החזיקה עבודת יד מורכבת, שחיברה בין המזכרות האישיות של המעצב לפנטזיה גדולה מהחיים. הרומנטיקה פגשה אפלה, העדינות קיבלה נוכחות, והנוסטלגיה המשפחתית זכתה לגלגול זוהר במיוחד. בת הים הקטנה? בגרסה של ליבנה היא כבר יודעת היטב איך לדפוק כניסה.
גולן אלבז פרידמן | "רסיסים"
תחת הכותרת "רסיסים", גולן אלבז פרידמן השיק בשבוע החולף את המותג החדש הנושא את שמו באמצעות קולקציה שחיברה בין סיפור השיקום האישי שלו למציאות הישראלית. בשיתוף ארגון נכי צה"ל, צעדו פצועות ופצועי צה"ל וכוחות הביטחון לצד דוגמניות ודוגמנים, כשהצלקות והפרוטזות קיבלו את הפוקוס בהוד, גאווה והדר. את המסלול פתח לוחם שצעד על פרוטזה בטוטאל-לוק לבן, מינימליסטי אך סופר נוכח: הניצוץ התרכז במכופתרת שקופצה למחצה ששובצה ברסיסים של קריסטלים ומראות, בעוד הברמודה המחויטת והסניקרס שמרו על נינוחות. החיבור בין היומיומי לנוצץ עבד כבר מהצעד הראשון שלו.
פרידמן, שהשתקם בעצמו מפציעה אנושה בעמוד השדרה, תרגם את השבר לכדי רקמות יד מחומרים אותם הרס ואז הרכיב מחדש. לאורך המסלול, השחור והגוונים הצבאיים התחלפו בתכלת, לבנדר, ורוד וזהב, עד לחזרה ללבן, שלבטח מסמן 'התחלה חדשה'. בדים אורגניים, שקיפויות וצלליות רכות נעו בין חשיפה לכיסוי ובין גברי לנשי, והציעו ארון שימושי שמאפשר גם לחגוג. בהתאמה מופתית, נינט טייב חתמה בביצוע ל-"רק שלא תיפול הרוח". גם אסופת הדגמים הנשית הייתה יפה-יפה, אבל דווקא בגזרת הגברים פרידמן מביא בשורה מסקרנת במיוחד - והלוואי שייתן לה עוד (בעיקר) מקום. שם הכי מתחשק לראות מה הוא יביא לפתחנו בהמשך.
אופיר איבגי | "צורות נסתרות"
שנות השבעים בואכה שמונים המופלאות-הוללות are back! ותודה לאופיר איבגי שהביא אותן למסלול התל-אביבי. בקולקציית "צורות נסתרות" לסתיו-חורף 2026-7, הקולור בלוק (עיקרון עיצובי שיותר קל להכריז מאשר לבצע, ואיבגי צלח אותו ביג טיים) קיבל אצל המעצב זריקת מרץ באדיבות גוונים רוויים, קומפוזיציות גיאומטריות והדפסים שנוצרו בצבעי מים, עפרונות וטושים. ההשראה הגיעה מהאמנות המופשטת, ובפרט מעבודותיה של הילמה אף קלינט - אמנית פורצת דרך ומיסטיקנית שוודית, חלוצת הציור המופשט במאה ה-20. הבגדים והשילובים נראו כמו יצאו מגלריה מפונפנת, אך הכי מתחשק לצאת איתם לרחוב.
על המסלול, פסים רצו לאורך שמלות וחצאיות, פרינטים השתלטו על חולצות הטי, והצבעים נפגשו בצירופים שהעזו - והצליחו. איבגי הלביש גברברים חסונים בגופיה ו/או אוברול עם קשירות, והמפגש בין הגוף השרירי לפריט העדין והנשי היה מופלא. אבל היה מראה אחד שנכנס הישר לרשימת ה"דחוף לארוננו": חצאית מעטפת בפרינט מקורי מטמטם ש'מוסגר' בסרט צהוב, שפגש בבייבי-טי ריב תכלכלה. אלה בדיוק הרגעים שבהם המשחק הצורני הופך להצעת לבוש שרוצים לאמץ, כזה עם אישיות מובחנת אך במינימום המאמץ. גם הסטיילינג היה לעילא ולעילא, מגרביים מתקתקות, מטפחות שעיטרו באגביות מכוונת כתפי מעילים, ועד עגילי דרופ שדימו אלמוגים אדומים. לצד הדוגמניות והדוגמנים צעדו לקוחות ואנשי קהילת המותג, שנבחרו בקאסטינג פתוח. וגם אם יש לנו ביקורת (ויש), אין ספק כי המסלול המגוון שלו המחיש כמה טוב בגדיו עובדים על אנשים שונים.
תאי ביטון | "בת הדייג"
תאי ביטון הביאה את חוף-הים למסלול שבוע האופנה, ובמקרה שלה זו ממש לא רק מטאפורה. סאן מזרחי פתחה את תצוגת "בת הדייג" בשמלה פיסולית שנעשתה מחול שנאסף בחופי חיפה והושקעו בה כ-100 שעות עבודה. פתיחה שהציבה רף גבוה, תרתי משמע, למעצבת שמציגה לראשונה על המסלול המרכזי על אף שיש לה רזומה של כעשור בתחום.
ביטון חזרה אל נופי ילדותה, הגלישה והאב שאהב לדוג. את הזיכרונות תרגמה ל-32 דגמים שבהם חבלים, צדפים, אבנים וחרוזים פגשו בעבודת-יד מוקפדת. אך היא לא עצרה שם; רשתות דייגים, פנינים ואלמנטים מנצנצים העניקו לתמה הנבחרת פרשנות שנעה בין חספוס חופי לבין זוהר של ערב, עם אקססוריז שהמשיכו את ההשראה עד הפרט האחרון. על המסלול צעדו דוגמניות בגילים ובמידות שונות, ובהן יולי שגיא, בתו של טדי שגיא, בהופעת בכורה. על הפינאלה חתומה מוריה ביטון בשמלת כלה לבנה ומאופקת, שהעבירה את תשומת הלב מעושר הטקסטורות והחומר אל הסיומת השקטה. מהחול אל הלבן, ביטון הציגה כיוון אישי ומסקרן, והשאירה חשק לראות לאן תיקח אותו הלאה, גם הרחק מקו המים.
תצוגת הוקרה לפיני לייטרסדורף
יש וינטג', ויש ארכיון שגורם לחשוב מחדש על כל מה שאנו תופסים כ'עכשווי'. בחמישי בלילה הוצגו על המסלול של שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב פריטים מקוריים של פיני לייטרסדורף ז"ל, מחלוצות האופנה המקומית ומהנשים שהעניקו לה זהות. הדגמים, שנשמרו במשך עשרות שנים בידי משפחתה, הוצגו בניהולו האמנותי של ויוי בלאיש והבהירו עד כמה כתב-ידה העיצובי ומורשתה עדיין רלוונטיים.
את השיאים שנצפו על המסלול, מובילה גלית גוטמן שהפציעה במראה עטוף שכבתי בגווני בז'-לבנדר - משחקי שקיפויות פגשו באפליקציות צבעוניות גדולות בדוגמת פרחים ועלים שעיטרו את השמלה, שלא ניתן היה להבחין איפה היא (השמלה) נגמרת והיכן עליונית הטרנץ' שמעליה מתחילה. לפני ואחרי, הלסת נשמטה למראה כפתנים מרהיבים שהפעימו בנפח ותנועה, בעוד שהעיטורים והרקמות העשירות הזמינו מבט מקרוב. הגיאומטריה הצבעונית, עיטורי צדפים ואבנים, חיברו מלאכת יד מקומית עתיקת יומין עם אלגנטיות נינוחה. אול אין אול, הבגדים נעו על הגוף בקלילות, והזכירו לנו כי מורשת אופנתית יכולה בהחלט לעורר גם חשק ללבוש, כאן ועכשיו, גם מבלי להכיר את הנוסטלגיה והחשיבות האופנתית-היסטורית שעומדת בבסיסה.
לייטרסדורף המנוחה שלימדה בשנקר השפיעה על דורות של מעצבים, ובהם אלבר אלבז, אשר הופיע בסרטון ארכיוני בפתח התצוגה. יותר מהכל, העבר שלה קיבל גושפנקא גם לעתיד: במסגרת הערב הוענק אות ההוקרה על שם פיני לייטרסדורף לעדי אלטשולר כלת פרס ישראל, על פועלה לקידום חברה מכילה ושוויונית. בנוסף, תוענק מלגה לסטודנט/ית מהמחלקה לעיצוב אופנה בשנקר.
ונעבור אל מה שנקווה ונודה לראות פחות (הרבה פחות) בשבועות האופנה שעוד יבואו עלינו לטובה;
"מה שמבדיל את שבוע האופנה תל-אביב משאר העולם זה שלנו יש נשמה...", כך הכריז מוטי רייף במסיבת העיתונאים שקיים בחודש שעבר. הכריז - וקיים. אכן הרבה "נשמה" ישראלית, צוהלת, א-מפולטרת ואפילו בוטה, הורגשה על המסלול התל-אביב השנה. אבל אולי זה היה נוכח קצת יותר מדי? ספוילר: בהחלט.
כמעט כל מסלול התהדר במשפיעניות או יוצאי ריאליטי, והרבה במספר, שקלירלי נבחרו בכדי למשוך אחריהן.ם את הקהלים האדוקים שלהם, למלא אולמות ולייצר כותרות. אממה, התחושה המרה שנותרה בפינו מקורה בהבנה שהליהוקים השנה נועדו להבטיח חשיפה יותר מאשר לשרת את הקולקציות. נרחיק ונאמר, אפילו במחיר של נכונות מעצבים 'למכור את נשמתם לשטן' (קרי: למכונת החשיפה והוויראליות). בתוך כך, לדוגמא, האם באמת של האמת, האמנות והיצירה של אופיר איבגי מתחברת במהותה לדמותה של "שלקה" (הלא היא יוצאת "האח הגדול" שלי אלמקייס) וכל מה שהיא מביאה עמה למסלול? לא בטוח.
ומנושא לאותו נושא. הופעת פתע של פרפורמרית (זמרת או רקדנית) על המסלול זה קסום ומבורך, אבל בכל תצוגה כמעט? נו באמת פיפל. מן הראוי היה, שמישהו שם למעלה, בהפקה, יעשה "הגהה" לכל התצוגות - ככה ממעוף הציפור, במאקרו - בכדי לשמור על איזון סביר שאשכרה ישאיר את הפוקוס, ואת השיח ברשתות, על הדבר החשוב ביותר שהוצג על המסלולים והוא: אופנה-ישראלית-מקורית.
עוד צרמה לנו השנה, הזילות במלאכת הצעידה. אותה יכולת מוערכת ששמורה לדוגמניות ודוגמנים מקצועיים בעלי רזומה מרשים אותו צברו לאורך מסלולים רבים - שבזכות זאת הם מייצגים בחן ובכבוד המירביים את הדגמים שהם לובשים, עליהם עמלו המציגים בשבוע האופנה. במקום, בהרבה מהמסלולים קיבלנו תצוגת תכלית מבולגנת שכללה מחוות "סחבקיות" שאין להן מקום על המסלול (כן גם לא בארצנו הקטנטונת וה"שכונה". די עם זה). מהנפות ידיים של צועדות או דיאלוגים שניהלו (בצעקות) עם הקהל. בחרתם משפיענית? יופי, ברכות, רק תוודאו שהיא יודעת לצעוד בצורה נאותה. בחייאת.
לסיום סיומת, תופעה שאולי הכי כיווצה אותנו השנה: דגמים רעועים ולוקים לא-מהודקים בעליל שאין לנו מושג מדוע ולמה עלו על המסלולים. משישבנו, בנוהל, בשורה הראשונה, הופתענו לראות, למשל אצל עידן לרוס, סיומות רופפות במערכות לבוש, גרביונים מלוכלכים ודגמים לא מגוהצים. בעוד שאצל אפרת קליג, לאורך התצוגה הפציעו דוגמניות במחוכים פתוחים למחצה מאחור, בעוד שאחרות השתחלו לדגמים עם קרעים(!). העובדה שקליג "פנתה השנה לארכיון שלה", לא פותרת, לטעמנו, מעצב (מתחיל או ותיק) מלהעלות את הדה בסט שלו באירוע האופנתי הכי גדול ומסוקר בשנה.
