מבחינת קליקת האופנה שמתכנסת בפריז, או בכל בירת סטייל אחרת ברחבי העולם, בזמן שבוע האופנה, התצוגות מתנהלות בדרך כלל באותו האופן תמיד. לפני שההצגה מתחילה, להק העיתונאים והקניינים מתכנס באולם ומקרקר בקול בזמן שהוא תר אחר מקום מושבו על דרגשים הארוכים. הפנים מוכרות, וחילופי המילים מהירים ורועשים, ותמיד עוסקים ברכילות או בקטסטרופות שהתרחשו בתצוגה הקודמת. למעשה, רעש וספק בלגן - הוא המאפיין המובהק ביותר לרגעים שקודמים להופעת הדוגמן הראשון על המסלול.
ובכן, כל זה לא התרחש לפני התצוגה של המעצב ריק אוונס, שהתקיימה בצהרי יום חמישי האחרון במסגרת שבוע האופנה של עיר האורות. למעשה, הדבר הראשון שהיה אפשר להבחין בו עם התקבצות הקהל במקום, חלקו לבוש במערכות האופנה העורבניות והשחורות של המעצב הגותי, הייתה האווירה הדוממת. מלבד התרוצצותה בין האורחים של מישל לאמי, אשתו המתוקשרת של המעצב, שפני תוויה המטרידים הונצחו בעשרות מגזיני אופנה (ומשמשים כמוזה עבור אוונס עצמו), השקט היחסי שלט בכל. מעין התנהלות חרישית וכמעט מכושפת, שהבהירה כי המעצב אמנם הוא חלק מהמשחק, אבל הוא מתקיים בו תחת חוקים אחרים.
דיונים בנוגע למגמות, והתייחסות לטרנדים, הם בדרך כלל תפלים בקשר לאוונס, שהחל את דרכו בלוס אנג'לס והיגר לפריז לפני כעשור, ונחשב כאחד השליטים בזרם האפל, הספק אלים, של האופנה הפוסט-מודרנית. ההצלחה שלו, קשורה באופן ניכר לדרך בה הוא שומר באופן עיקש במיוחד על הסגנון. הגזרות והצלליות חוזרות על עצמן פעם אחר פעם, והוא מפתח את השפה שהמציא, הכוללת ז'קטים בשרוולים ארוכים במיוחד מעל חולצות טי שקופות למחצה ומכנסיים במפשעה נפולה ומדלדלת (וכמובן המון שחור), באמצעות ניואנסים דקים למדי.
כמו כל קולקציה של אוונס, גם זו לחורף 2013-14 מאופיינת בטון אגרסיבי. לאחר שבלוק אור עצום ששימש כרקע טיפס פשוט כמשמעו לתקרה והפך מאופק לשמיים, הדוגמנים נורו בזה אחר זה בבגדים שחורים, המתובלים בשבעים תתי-גוונים של לבן. מעילים שחורים בגזרת A, ששרווליהם מתרחבים (ושהעלו בתודעה מעין נזירים), שילובים של טלאי פרווה כבלוקי טקסטורה מהונדסים על פני ז'קטים ונעלי טיפוס הרים בעלות סוליות מחורצות וכבדות במיוחד, השתלבו לכדי סיפור ניאו-נוודי כולל, ושרטטו את דמותם של מעין אלפיניסטים מהשאו?ל. שיערם הסתור והפרוע של הדוגמנים, שהתפזר בדרמטיות לכל עבר, אף שיווה למרחש אשליה שרוח קפואה נושבת במקום.
אחת הפעמים היחידות שהיה אפשר להצביע על תנודה משמעותית ברצף, הייתה כאשר עלו מספר מערכות לבוש שנתפרו מבדים בטקסטורה גראפית מקווקוות כקליפת עץ באפור-לבן. זו הייתה בחירה מושכלת, ששברה את הדו-מימד החריף שהקונטרסט בין שחור ולבן מייצר.
כיתת האמן של דריס ואן נוטן
להבדיל אלפי הבדלות, גם הבלגי דריס ואן נוטן שומר באופן עיקש על סגנונו. אמנם בשונה מהתצוגה של אוונס, המקום (חלל בתוך גלריית האמנות המודרנית 'פאלה דה טוקיו') התפקע מרחש בלתי פוסק מצד ההמונים שבאו לחזות בקולקציה (השומרים אפילו הניחו בסופו של דבר גם לעשרות שלא אחזו בהזמנה, ובכל זאת הגיעו, להציץ), אך ניכר ששניהם מונעים מאותו דחף. "יש יותר מידי אופנה", ציין לפני מספר חודשים ואן נוטן בראיון שקיים עבור עיתון האינדיפנדנט הבריטי, ובזאת רמז לדרך בה הוא מתנהל; בלי קולקציות קדם עונתיות כמקובל, בלי מסעות פרסום גרנדיוזיים, בלי להתייחס התייחסות יתרה לתכתיבי מגמות.
הקולקציה לחורף הבא כללה רבים מהמאפיינים המובהקים של המעצב, ונדמה שהיא שימשה כמצע לבחינה מחודשת של כמה מהמוטיבים שאפיינו את תחילת דרכו בעולם האופנה. ראשית, אקסטרווגנזה של צבע, הודות למיני הדפסים אתניים בכתום עז, סגול ושאר גוונים ההולמים פיתולי פייזלי, כמו גם מערכות לבוש הנושאות אריגות ברוקד עשירות; שנית, צללית נינוחה, ספק מזרחית וספק מערבית, ששילבה בין מכנסי עור צרים, שלחצני מתכת נשתלו בהם, לבין חולצות אווריריות, ארוכות במיוחד, שהתערסלו באוויר עם כל צעד; ושלישית, חיבורים אינטנסיביים של מרקמים, כמו מעילים עליוניים קלים שהורכבו מפיסות רבועות של ניילון כתמתם על גבי כותנה או צמר כהים.
אבל, יש גם סיכוי שהקולקציה הזו, שהצליבה בין קלאסיציזם למודרניזם, הייתה ניסיון תוכחה מצדו. כפי שהיה אפשר ללמוד גם משבוע האופנה האחרון במילאנו, המונח העכשווי הנישא בפי מעצבים הוא 'טקסטורה', ורבים מהם מבקשים להעיר את הצורות הבסיסיות על ידי שימוש במרקמים והדפסים גראפיים עזים. ואן נוטן, עם החליפות המשובצות-מעוטרות-מקושטות שלו, משתמש בטכניקה הזו כמעט מהיום הראשון. מכאן, שלשאלה מדוע בחר לקשט חלק מהפריטים לא רק בהדפסים בומבסטיים אלא גם באבני קריסטל צבעוניות וזוהרות, מסתמנת כמעט תשובה אחת: בעונה שכולם מנסים לקשט את פני הבגד, הוא שכונה לא פעם אמן ההדפסים מוסיף להם גם עומק מוחשי. ולמען האמת, הייתה זו כיתת אמן שרבים יכולים ללמוד ממנה; כיצד מעמיסים על המסלול והעין רוצה רק עוד.
