סיקור מיוחד: טעימה מהאופנה של הסתיו הבא

קשה לבודד עדיין את הכיוון הברור אליו יצעד עולם האופנה בשנה הבאה, אבל קולקציות קדם-סתיו 2012, שמוצגות כעת וימכרו החל מחודש יוני הקרוב, נותנות מושג מסויים. דונה קארן, יצרה קולקציה תחת הכותרת wo-man, כדי להדגיש את האפיל האנדרוגני של הקולקציה והחייטות הגברית; מייקל קורס, הגיע לאמריקה השורשית עם מגפי בוקרים ונגיעה איימישית, מה שמצביע על כך שמרבית המעצבים פעלו לשמר את הערכים הבסיסיים על פיהם הם פועלים. ייתכן, שאחרי 4עונות של ניסיון להדיר את המינימליזם ואת האופנה השמרנית, האופק הלא ברור של הכלכלה העולמית מחייב ריסון.

אז נכון, קולקציות מעבר הן פחות קונספטואליות ופחות רדיקליות מקולקציות עונתיות מסורתיות, כמו סתיו-חורף או אביב-קיץ. לרוב הן נחשבות ללחם ולחמאה של בתי האופנה, מעין הזדמנות להכניס אל הבוטיקים פריטים מסחריים. אבל עדיין, ניכר שהמעצבים משקיעים בהן הרבה יותר אנרגיה מבעבר. הן גדולות יותר, עשירות יותר ומקבלות פרזנטציות מתוקשרות. הגדיל לעשות קרל לאגרפלד, כשקיים סעודה עצומה ומופקת היטב סביב תצוגת קולקציית קדם הסתיו של שאנל בפריז, שהייתה כולה חגיגה צרפתית-הודית מסוגננת.

מעט יותר משנה עברה מאז חבר המעצב הצרפתי-בלגי, שיצא בסערה מבית האופנה נינה ריצ'י, עם המותג האמריקאי המיושב ת'יאורי. על פניו הייתה אמורה להיות זו תאונת רכבת - מה למעצב האציל והאפל עם קו אופנה מחוייט מתאים למשרד? בפועל, הצלחה מסחררת שמיצתה איכויות אורבניות ועדכניות משני הצדדים הנוגעים לדבר. לסתיו הבא, רקח תייסקנס צללית של רגל מתרחבת בפראות, חלקים עליונים כהים ואווירה כמעט אניגמטית, שמתאימה היטב לקהל היעד - נשים שטורפות את העיר בשעות הערביים.

ת'אקון זכור לכולם מאז הסרט הדוקומנטרי 'גיליון ספטמבר', ומאז הוא נמצא במגמת עליה מתמדת. הקולקציה הקרקסית שלו לקיץ 2012 היממה רבים ממבקרי האופנה.

לקדם-סתיו 2012 הוא ריסן מעט את הדהירה, והעדיף להתמקד בקו 'בוגר יותר' לדבריו. החצאיות המתפזרות ומעילי הבוקלה עדיין כאן, אולם עברו עידון שמסב להם איכות פרקטית נאה.

את משבצת המעצבת שלא הפתיעה תפסה פעם נוספת קרולינה הררה. גם לסתיו הבא היא מתמקדת באלגנטיות שמרנית למדי ובקלאסיקה אמריקאית. שמלות הערב, כמו זו בתמונה, זכו לצללית בעל חצאית ארוכה ומתפזרת והחליפות נתפרו מטוויד צבעוני, עם מגע המזכיר את שנות ה-60.

מסתבר שאליסטר קאר, הרכש הטרי למדי של מותג סריגי הקשמיר פרינגל אוף סקוטלנד, מבצע היטב את העבודה שניתנה לו - להעניק למותג העייף חזות צעירה ומתוחה. כמעצב שעבד בעבר בבאלנסיאגה, ניכרת היטב הגישה המינימל-מודרנית, המערבת בין דוגמאות גראפיות צבעוניות לדוק של פוטוריזם, המתבטא בעיקר בקו האביזרים המשלימים.

נרסיסו רודריגז, אמריקאי בעל שורשים קובאניים, בלט בשבוע האופנה האחרון של ניו יורק כאשר היה אחד הבודדים שהציג קולקציה מינימליסטית ומרוסנת בשעה ששאר המעצבים התעקשו לחגוג רוח מקסימיליסטית.

בקולקציית קדם-סתיו 2012 הוא ממשיך באותו הקו, אולם הוא מוסיף אקסצנטריות דקה המזכירה דווקא את עבודתה של פיבי פילו בסלין. באופן הזה, פריטים ספורטייבים במובהק, כמו סווטשירטים או סריגים דקים, הוצמדו אל שרוולי פרווה.

אי אפשר שלא להרים גבה בכל פעם שהיידי קלום מציגה את מייקל קורס בתוכנית פרוייקט מסלול כ'מעצב העל האמריקאי', ועדיין דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו - היכולת להרכיב בגדים לבישים ומחמיאים.

על אף זיהוי כמעצב לחוג הסילון, בקולקציית קדם-סתיו 2012, קורס דווקא נשאר קרוב לבית (אחרי בקיץ נסע מטאפורית לאפריקה). בוקרים, נאוואחו, איימישים ושאר מוטיבים שנלקחו כולם ממרכז ודרום ארצות הברית מהווים את לב הקולקציה, שמלבד הצבע האדום השולט בה, גדול בה המוכר על הזר.

על אף שקשה כיום להפריד בין המותג טמפרלי לונדון לפיפה מידלטון ('השמלה הירוקה ההיא') הוא עומד היטב בפני עצמו. הקולקציה לסתיו הבא משופעת שמלות קלות ללבישה, שהוגשו בצבעים עזים של פוקסיה או הדפסי טבע, אשר עודנו על ידי שלל פריטים מחוייטים ואלגנטיים, כמו מעיל שחור באורך קו הברך.

כאשר זק פוזן הגיע לישראל לפני מספר חודשים, לטובת הרצאה בשבוע האופנה בחולון, היה ניתן להתרשם שהוא מעצב לאישה כמותו - לבושה בהידור וקפידה, עם קסם והילכות של עולם ישן ומטורזן. קולקציית קדם-סתיו 2012 היוותה המשך ישיר לקיץ, ומתבססת על בגדי ערב שנועדו להאדיר נשים גדולות מהחיים, כאלו שאינן מוצאות עניין, ולו קטן, בארצי. הן מעדיפות להביט מעלה, אל השמיימי והפומפוזי.

קולקציה לא אחידה העמידה ורה וונג לעונה המדוברת. מעין תמהיל מוזר בין אופנת רחוב וחיתוכים ספק-מקוריים לבין שמלות ערב בעלו טעם קלאסי יותר. האחרונות יצאו עם ידן על העליונה, כמו שמלת מקסי ארוכה, שקושטה כולה במעין הדפס דיגיטלי פתלתל וצבעוני.

כפי ששם הקולקציה מרמז,wo-man, דונה קארן פנתה להדגיש את השפעת הארון הגברי על זה הנשי. שמלות ערב לא נפקדו ממנה, אם כי היו מרוסנות יותר באופיין. עיקר הבשורה היוו מערכות לבוש מחוייטות המתבססות על קווים נקיים וטורסו מועצם מעט, תוך שהמעצבת אינה מזניחה את הדגשתם של המותניים.

ג'ייסון וו הוא אמנם מעצב אמריקאי, אבל העיצובים שלו לחלוטין נטועים במסורת אחרת, קונטיננטלית. זהו תמיד הומאז' כזו או אחר לאופנה הצרפתית. גם הפעם הוא לא התרחק מכתב היד המוכר - שמלות קוקטיות ברוח שנות ה-60, עליוניות גזורות היטב בדשים מנוגדים, טקסטורת פיפיטה שטיפסה על שמלות יום ואווירה כללית של ליידי בסרט ישן.

ניכר שהוא ניסה מאוד 'להצעיר' את העיצובים על ידי הוספתם של פריטים נגישים ופשוטים יותר, כמו מכנסיים צרים עם טלאים משולשים על הברך או סריגים מפוספסים בצבע, אבל עדיין, כמו השכמייה המצולמת כאן, קל להבחין איפה ליבו נמצא.

קולקציה סגפנית, שאוצרת הומאז' לשנות הש-30 של המאה הקודמת. לסיקור המלא

פריז-בומביי נקראה הקולקציה של שאנל, והיו בה ציטוטים רבים מהתרבות ההודית, על שמלות הסארי ותכשיטי הנזם. לסיקור המלא