גבר חזק הוא גבר רומנטי: סיכום שבוע האופנה לגברים בפריז

האופנה, אם לשפוט לפי סבב התצוגות לחורף 2012-13 שהסתיים בפריז בערב יום ראשון האחרון, מחזירה לשפה מושג שכמעט נעלם בה – העוצמה הגברית. מתוך עשרות הקולקציות, חלקן נמנות עם בתי האופנה והמותגים הידועים והמשפיעים בעולם, אפשר להיווכח כי ישנה איזושהי כמיהה לאחוז מחדש בערכים מוצקים, בסמלים שמייצגים דבר מוחלט וברור.

כפועל יוצא מכך, במובן הבסיסי, כלומר ברמת הבגד, מעצבים רבים מיקדו את תשומת הלב, שלהם ושל הצרכנים, בחייטות. מעבר לעובדה שבגדים בעלי אופי נינוח יותר, לרבות ג'ינס, נעלמו באופן ניכר מהמסלולים (לפחות לא באופן בו היו מוכרים עד כה), החליפה הגברית מייצגת את אב המזון המשמעותי ביותר באופנה המערבית. על החיוניות שלה, ועל כושר ההישרדות שלה, אי אפשר להתווכח. מכאן, שפעמים רבות היא הוצגה הפעם בקווים מוצקים יותר, בז'קטים ברכיסה מרובת כפתורים, האמורים להחליף את חליפות הסקיני בעלות המיניות המעורפלת והשברירית - והקולקציות של דיור הום או לואי ויטון הן דוגמאות מצוינות לכך.

בד בבד, ובתיאום מושלם, מפציע מבין היצירות לחורף הבא גם סיפור צבאי נוכח. הרי גם על הקשר המוחלט והישיר בין גברים למדים, ספק אם אפשר לערער. צבעי זית, כחול פטרול ומעילי קצינים, שהפעם עוצבו ארוכים מהמקובל ובחגורות מותניים המונחות גבוה יחסית, חזרו על עצמם פעם אחר פעם, מבטיחים את המגמה החותרת למצוא את השורש שניתן לכנותו מצ'ואיסטי.

ז'יבנשי – יצורים מיתולוגיים

"ריקרדו טישי רצה להתמקד בגבריות הבטוחה בעצמה", מסר איש יחסי הציבור של בית האופנה ז'יבנשי, בחדר התצוגה של הקולקציה, כיממה לאחר שזו הוצגה על המסלול. במבט מקרוב על הבגדים התבהר כיצד ניתב המעצב את הכמיהה לגבריות לסממנים של כוח ועוצמה. העיצובים, שהיו תלויים במלוא תפארתם בתוך החלל, לפי סדר עלייתם, שיקפו זאת מיד. מצד אחד, ניכר בכל רפרנסים ברורים לאומה האמריקנית, סמל של יציבות בפני עצמה. כוכבים ופסים, שנלקחו כמובן מהדגל האיקוני, כיסו כיסים של ז'קטים מחוייטים או נתפרו, לעיתים טון על טון לעיתים בגוון מנוגד, על צווארונים של חולצות מכופתרות. ז'קטי בייסבול, אחד מעמודי התווך של האופנה שמעבר לאטלנטי, זכו לפרשנויות מרחיקות לכת, כאשר שולבו בהם דיטיילים עשויים עור או פיסות של לבד צמד בצבעי אדום בוהק או אפור.

אבל טישי לא נותר רק במציאות, אלא גם במיתוס. נזמים עצומים, שעוצבו כחלק בלתי נפרד מהקולקציה, וערמות של פריטים עשויים עור, כמו ז'קט העשוי קשקשים צפופים של פוני, רמזו לדמותו של המינוטור, אותה דמות מתולוגית יוונית שחצייה אדם וחצייה שור, המפגינה כל כולה בהמיות. בהקשר של אותה עוצמה גברית מדוברת, הגבר של טישי מצא מחדש את מקור כוחו הטוטאלי (מה שמסביר מדוע אפילו הכמויות העצומות של הזירקונים שנתפרו על חולצות ונעליים לא יכולות להבהילו).


קנזו - הגברים כובשים את היעד

על אף שורה של חליפות גזורות היטב במרכז הקולקציה, בקנזו הצטיירה מציאות שונה אחרת, מאירה פנים באופן מאיים ודרמטי פחות. כזכור, לפני כחצי שנה עזב מעצב האופנה אנטוניו מראס את הבית, ובמקומו מונו הצמד הומברטו לאון וקרול לים, האחראים למותג ולבוטיק ההיפסטרי הניו יורקי 'אופנינג סרמוני'. המטרה במינוי הזה הייתה ברורה – להצעיר את המותג ולשוות לו אפיל בועט, מהסוג שיתפוס את עיניהם העירוניות של החברים האקסצנטריים-כביכול במעגלי האופנה והאמנות.

התצוגה, שהתקיימה ביום שבת האחרון במוסך רכבות עתיר התרחשות בקצה הדרומי של פריז, הייתה קולקציית הגברים הראשונה של השניים עבור קנזו. מהשנייה הראשונה בה יצאו הדוגמנים למרחב וצעדו מבעד קשתות נאון בוהקות, הסתמן שהיעד נכבש. בזכות קצב ספורטיבי מרגש, שימוש עתיר דמיון בהדפסים (אחד הסממנים המובהקים של קנזו), אקססוריז פרועים (מנעלי מראה ועד סניקרס שעוצבו כסנדלים) וסקאלת צבעים שכיסתה את הספקטרום שבין כחול ועד בורדו, המעצבים הצליחו לנסח הילה של גבר צעיר; לא אחד שנשען על לבוש נוסטלגי או פרטי וינטג', אלא גבר אולטרה-מודרני, שמכיר את מקומו בעולם העכשיו.

לנווין - וגבר חזק הוא גם גבר רומנטי

בלנווין, לוקאס אוסינדרוור פנה כדי למצות גבריות יציבה, עתירת זיכרונות והיסטוריה, ובפועל יצר 'גראנד פינאלה' לשבוע האופנה. אם ללמוד מציור הגרפיטי העצום שקידם את הבאים למקום התצוגה, ורדים צפופים שביניהם תאריך ושעת האירוע (ראשון; 11:00), או מהפס קול המוזיקלי, שזגזג בין פסנתרן דרמטי בהופעה חיה למוזיקת טכנו עוצמתית כל כך שגרמה לפני הצופים לרטוט, הרי שהיו גם מחוות רומנטיות למכביר.

במושגים של לנווין זו הייתה קולקציה מיושבת מדי (בוודאי אם משווים זאת לשתי העונות האחרונות, עתירות ההדפסים הבוטים והטון הלוחמני), אך עדיין חדה כתער. בגזרת החלקים העליונים - מעילים כפולי רכיסה בצבעי תבלין, שניצבו במרחק המדויק מהגוף כדי לפסל קו כתף מעוגל וטורסו גאה, או בלייזרים ברכיסה כפולה, שיש להם נוכחות תובענית יותר ביחס לקו כפתורים בודד. העובדה שפה ושם גם צעדו על המסלול מעילי זנבות (שהיום, משום מה, מזוהים עם פסנתרנים או קוסמים), קצרצרים מלפנים וארוכים ומעוגלי מכפלת מאחור, בזקה על המתרחש קלאסיציזם תיאטרלי מודע לעצמו.

בגזרת החלקים התחתונים לעומת זאת, אוסינדריוור העז עם צללית שכמעט ונעלמה מהשוק - מכנסיים בצללית רגל מתרחבת, היוצרים אשליה של גוף תמיר וגבעולי, שקו המותניים שלהם גבוה באופן קיצוני. היכולת לראות דרכם רגעים מסוימים בשחרור המיני והרגשי שחוו הגברים בשנות ה-70 (פלטת גוונים מאובקים של תכלת, אפור או בז' תרמה לכך לא מעט) הייתה בלתי נמנעת, אם כי הפרשנות של המעצב הייתה מרחיקת לכת בעדינותה מכל קלישאה על התקופה.

קשה לומר מה בדיוק יצר במופע האופנה המשוכלל הזה גם תחושה עזה של פגיעות – האם היו אלה הצעיפים שנקשרו כלאחר יד? הסריגים שהוכנסו אל תוך המכנסיים כמעשי ילדים? – אבל יחד איתה התגלה שחרור מופלא. אומרים, שהפגנת רגשות היא אקט של עוצמה.

עוד מהדיווח הישיר משבוע האופנה בפריז:
התצוגה המדכאת של ז'אן פול גוטייה
הקולקציה של קרבן מסתמנת כדבר הבא באופנת הגברים