המיני-אדיטוריאל הביתי היפהפה כשהם לבושים דיזל מכף רגל ועד ראש צולם בבית משפחת ליסנסקי-שפרנסקי בתל אביב על ידי נח, בנם בן ה-11. בעוד אחיו, אילאי בן ה-14 וטובי בן ה-5, לא מביעים עניין רב מדי בתחומי העיסוק של הוריהם, דווקא אצל נח ניכר כי דבק בו חיידק הצילום והאופנה.
זה היה מתוכנן כך מראש שנח יצלם את ההפקה?
"ברגע שההצעה עלתה שנח יצלם אותנו, הוא ממש חיכה לזה. בסוף היו לנו רק שעתיים לצלם את כל ההפקה כי באותו הלילה טסנו" פותח אלון.
נסטיה: "נח מאוד התלהב. הוא עולה עכשיו למגמת קולנוע בתיכון עירוני א'. הוא אוהב לצלם ולערוך, גם מתעניין באופנה ומאוד אוהב את דיזל".
אז נח החליט על הסט או שהתערבתם לו?
"התערבנו לו" הם מכריזים סימולטנית. "שנינו עובדים בזה, אנחנו מאוד דעתניים בכל הנוגע למה ואיך אנחנו רוצים שהדברים יצאו", נסטיה מרחיבה, "גם בינינו, אלון ואני, בזמן שאנחנו עובדים יחד יש הרבה 'דעתנות', אבל נח היה מאוד חמוד ובזמן הצילומים דאג להגיד 'זה יפה', 'אתם נראים זוג אמיתי' או 'אמא תפסיקי לעשות ככה זה לא מתאים', אז הוא לגמרי לקח פיקוד".
היא יוצרת תוכן ומשפיענית רשת, כמו גם צלמת, ארט דירקטורית ומעצבת אופנה במקור, שהקריירה שלה נסללה באינסטגרם וכוללת שיתופי פעולה פורים. הוא צלם אופנה ותיק ומוערך עם רזומה עשיר, שכבר ראה ועשה כמעט הכל, עם הכוכבים הכי גדולים ועל הסטים של המותגים מהנחשקים בתעשייה. כאחד הזוגות היותר בולטים ויציבים בסצנה המקומית, נסטיה ליסנסקי (41) ואלון שפרנסקי (46) חיים בסינרגיה מלאה, סופר אותנטית ומכילה. וכך גם הראיון הזה מתנהל, כשהם משלימים ומגבים האחד את השנייה.
כזוג שהעבודה ליטרלי נכנסת אליכם הביתה, ומבחירה, מה הסוד? איך מנהלים את כל המערך הזה?
אלון: "לא מנהלים, המערך מנהל אותנו". "העבודה לא יוצאת מהבית, היא נוכחת כאן כל הזמן", נסטיה מחדדת. "תשמעי קשה לגדל שלושה ילדים ולהיות עצמאיים, כי העיפרון לא נופל לנו בשעה 17:00, העבודה והלקוחות ממשיכים איתנו הרבה פעמים לתוך הלילה. שנינו גם טיפוסים של לילה, אז המוח שלנו קריאייטיבית מתעורר מאוחר ואנחנו מוצאים את עצמנו עושים לפעמים ישיבות עד 12 בלילה. הדברים תמיד באים על חשבון משהו. ילדים באים על חשבון העבודה, עבודה באה על חשבון הזוגיות וכו'. להגיד לך שאנחנו חיים באיזון מושלם? אז לא. החיים מורכבים. אבל איכשהו אנחנו עושים את זה, אומנם עם הלשון בחוץ, אבל עושים את זה".
למעשה החלטתם שיותר נכון לכם לחיות יחד מחוץ לברית הנישואין, נכון?
נסטיה: "אכן. אני יהודייה מהצד הלא נכון. אבל בגדול גם אם הייתי יכולה להתחתן פה, אין לי עניין. אני לא מרגישה שאני חיה באופן פחות מחויב אחד לשני מאשר זוגות שהם כדת משה וישראל. חוץ מזה שהמוסד הזה מפלה אותי ורבים כמוני, ועוד אוכלוסיות שלמות, אז אנחנו גם לא רוצים לשתף עם זה פעולה".
אלון: "זה מתחלק לשניים. במדינת ישראל אני ונסטיה לא יכולים להתחתן. למרות שהיא עשתה פה צבא, מילואים, ותרמה הרבה יותר מאנשים אחרים. הניהול הדתי מאוד קשה לי איתו, אני לא אתן להם את הפריבילגיה שיטרטרו אותנו. ומהצד השני, הנישואים האמיתיים קורים כשיש ילדים. זו המחויבות האמיתית בחיים, מעל לכל דת או טבעת".
כיוצרת תוכן ומשפיענית אופנה ואתה כצלם אופנה - מתי אתם מתחברים ומתי העיסוקים מתנגשים?
נסטיה: "לכל אחד יש את העבודה שלו, ויש את המקומות שאנחנו עובדים ביחד. כשאני עושה קריאייטיב למשל לאיזושהי חברה על סט בו אלון מצלם, אז ההפרדה היא מאוד מקצועית. הרבה פעמים מי שלא מכיר אותנו לא הכרח ידע שאנחנו זוג. ובכל מה שקשור לפרויקטים אישיים, כמו למשל הקמפיין למותג שלי DOMA שלאחרונה צילמנו, שם יש הרבה דעתנות. כל אחד מאיתנו רואה את הדברים אחרת, ויש קלאשים. עם זאת, אני חושבת שאנחנו עושים דברים יפים יחד".
אלון: "לי הכי כיף בימי צילום עם נסטיה" (נרשם "אווו" קולקטיבי), "אבל לא בקטע מפרגן", הוא מוסיף בגיחוך וממשיך, "אנחנו עובדים הרבה על קריאייטיב ביחד. בפרויקטים שאני מקבל אני תמיד מנסה לקחת איתי את נסטיה, לא תמיד היא מסכימה".
נסטיה: "כנ"ל".
אם ב- DOMA עסקינן, בתוך כל העשייה הענפה של שניהם, ביחד ולחוד, לאחרונה השיקה נסטיה את המותג שלה שנושא קולקציית כלי זכוכית יפה וצבעונית אשר קורצת לעולמות התוכן שלה, וינטג' והסבנטיז.
היה חשוב לך להתפרס לעוד אפיקים פרט לאופנה?
"פתאום התחשק לי דווקא לא לעשות אופנה, למרות שאני נולדתי לאופנה ולמדתי לימודי חוץ בשנקר. אבל אני מרגישה שהעולם רווי בבגדים כרגע, ובגילי אני כבר מתחילה לחבר אחד ועוד אחד. אני כבר לא מסתכלת על העולם באיזה חוסר אחריות כמו שהייתי לפני 20 שנה. פתאום את מבינה את המשמעויות של הכמויות האלה והנזק שבצידן. כלים לעיצוב הבית - שזה מאוד מדבר את עולם התוכן שלי בשנים האחרונות, מאז תקופת הקורונה שהשאירה אותנו בבית וגם שעברנו דירה לפני 3 שנים ועיצבנו אותה - זה הרבה יותר ידידותי לסביבה. כלים בבית לא מתחלפים באותה מהירות בה הבגדים מתחלפים. גם רציתי להתרחק קצת ממה יתאים על מישהי ומה לא. רציתי שאנשים ייהנו מהצבע, מהשמחה, מהעיצוב, ריגרדלס למידה או מבנה גוף. לייף סטייל ואסתטיקה בסוף מתחברים מאוד לאופנה, ויש לזה לאן להתפרס".
אלון: "אף פעם לא שמעתי את זה ככה. תיארת את זה מאוד יפה".
אלון איך הגעת בעצם לצילום אופנה ומה השתנה בכל השנים הללו שאתה בתעשייה?
"הגעתי לצילום אופנה הכי במקרה, לפני כ-20 שנה. למדתי שיווק והגעתי לעבודה במשרד פרסום, משם איכשהו התגלגלתי לצילום. זה תמיד היה בי, לצלם, אבל בצורה די חובבנית. דווקא בגלל שהייתי יחסית ביישן, הצבתי לעצמי יעד נורא רחוק ומאתגר שהוא לצלם אנשים, כי אז אתה אמור לא להיות טיפוס ביישן. הצד הצילומי שמעניין אותי הוא יותר פורטרטי, ותמיד אתן פחות דגש לבגד שהוא מבחינתי משני לדבר הראשוני הזה שהוא האנשים שאני מצלם. מבחינת מה השתנה - אני הייתי אסיסטנט במשך שנים, ככה זה היה בתקופה שלי, ולא כמו היום שאסיסטנט מצלם פעמיים, מעלה לאינסטגרם, וזהו פותח לעצמו עמוד "Artist".
מבחינתנו, נסטיה זכתה בכל הקופה. חיה את החלום עם בן זוג צלם שלבטח זמין לה תמיד. ובכן, המציאות הזוגית שלהם בחיי היומיום ובגיחותיהם לחו"ל לא בדיוק כזו אינסטגרמית-ורודה כמו שחשבנו, אבל די קרובה לזה. לשאלתנו איך זה עבורו לצלם את נסטיה כשהם בחו"ל והאם הוא מיד נכנס לכובע הצלם, דווקא נסטיה עונה ראשונה: "הוא לא זמין לי והוא לא רוצה לצלם אותי. זה לא כמו שמדמיינים שהוא רץ אחרי עם המצלמה, אלא אני צריכה להכריח אותו ואז הוא עושה לי טובה. בסוף הוא זורם, כי גם אין ברירה זה חלק מהעבודה שלי שהולכת איתי לכל מקום. בסוף זה כמו כל גבר רגיל. ואני גם מבינה אותו. כי הוא עובד בלצלם, אז כשהוא בחופש אלון רוצה שניה להוריד את הכלי עבודה ופשוט ליהנות מהשקט. אבל אצלי, האינסטגרם והתיעוד הם חלק מהחיים שלי שלא בהכרח יש לי את הפריבילגיה לעצור, כי אני צריכה להמשיך לייצר תוכן גם כשאני בחופשה. פה זה נפגש וזה לא בהכרח תמיד בא לו טוב. מה גם ואני די קשה איתו, אז 'רק' 60 קליקים אחרי זה יש לנו את זה".
אלון: "זה לא נכון, נסטיה אוהבת להגיד שהסנדלרית הולכת יחפה אבל זה לא ככה. היא באה מאוד ביקורתית מראש, 'אני יודעת שאתה לא רוצה לצלם אותי אבל אני צריכה שתעשה את זה', ההגשה הזו מלכתחילה מורידה", הוא מגחך. "רוב הפעמים אגב היא אומרת לי 'זה מכוער' ואז היא מעלה את זה".
עם קילומטרז' של יותר מעשור ברשתות ובתעשייה, את מרגישה שאת צריכה כל הזמן להמציא את עצמך מחדש "ולהתחרות" ביוצרות הצעירות יותר?
"כן להמציא את עצמי בכל יום מחדש כי האינסטה מתעדכן בקצב מסחרר. ברגע שהדור הצעיר של המשפיעניות פתאום נתנו גז זה כן הכניס אותי ללחץ לתקופה. ואומנם לקח לי זמן אבל הבנתי שזו לא התחרות שלי. להיפך, יש לי נישה משלי ואין בה הרבה נציגות בגילאים שלנו. מאוד שחררתי מהמקום הזה של לעמוד בקצב, יש לזה יתרונות וחסרונות, וזה בסדר. אני מבינה שאני מי שאני, וחשוב לי להמשיך להיות נאמנה לעצמי ולשפה שלי. אולי תתפלאי אבל במהות שלי אני לא אדם פרונטלי, זה שהפכתי להיות הפנים של המותג שלי זה ממש לא כוון להיות ככה במקור. דווקא מאוד נוח להיות מאחורי הקלעים".
מה דעתך על סערת ה'קוד קופון' של דורין אטיאס אודות המשפיעניות?
"אני מאוד מכבדת את דורין אטיאס ומכירה אותה באופן אישי. כאדם לא קיצוני, אני תמיד משתדלת להבין את כל הצדדים. אני לא אוהבת את הגישה שמישהו או מישהי מטנפים או מקטינים נשים אחרות בשביל להרים לעצמם. אני בעד שכל אחד יתעסק במה שהוא טוב בו, והשני יפרגן לו. ואם את לא מצליחה לפרגן אז עדיף לשתוק. ואני לא מתייחסת דווקא למילה "משפיענית" עצמה, אני חושבת שהאקט עצמו היה די אלים ומיותר, ושיותר מדי אנשים התייחסו ונתנו יד לדבר. מה שיפה באינסטגרם זה, שאם את לא נהנית מתוכן מסוים את יכולה פשוט לא לעקוב. יש עמודים שהם השראתיים בלבד, של אמנות, של מוזיקה, ואפשר להיות בהם. ובצד השני אגיד שאני חושבת שכשהקרקע בוערת ויש לך כוח בידיים, זה חטא לא להשתמש בזה, ואני אומרת את זה על עצמי. כשיש כוח את לא יכולה להשתמש בו אך ורק למטרות מכר. יש סוגיות חברתיות, יש סוגיות פוליטיות וכו'. אבל מי שקשה לה להתבטא בנושאים האלה ובנחרצות או שהיא לא רוצה לגעת בהם, זה זכותה. אני לא ערוץ חדשות, אני עמוד פרטי. יש סוגיות שבוערות בי אז אני מוציאה אותם החוצה, ויש דברים שלא. התוכן לא נדחף לנו לתוך הגרון, אם מישהי מרגישה שלא מענין לה או יש בדף מסוים טו מאץ' קודי קופון, אז היא לא חייבת להישאר וממש יכולה ללכת למקומות אחרים".
מה אתם הכי אוהבים שהשני/ה לובש/ת? ומה פחות?
"אני אוהב שהיא לובשת דברים יפים, ופחות אוהב שהיא לובשת דברים לא יפים" הוא מצחקק, ונסטיה מיד לוקחת פיקוד. "אני אענה בשבילו. הוא אוהב אותי מאוד נטורל. הוא לא אוהב עקבים, לא איפור ולא כל הקרקס".
אלון: "אני אדייק. אני פחות אוהב שאת עולה על מה שאני מגדיר ה- "רו פול" (עקבי פלטפורמה ענקיים, ט.א). כי אז יש בעיניי משהו בנשיות שמתנתק, וזה הופך פשוט ל "המרוץ לדראג" כמו בתוכנית שלו. אבל אני מעריך את כל מה שהיא עושה. אני כאילו יכול להבין את זה, ושזו צורת ביטוי שלה, וסבבה כשהיא יוצאת ככה עם חברות. אני אגב עושה לעצמי סטיילינג מעולה, גם נסטיה תסכים. בצילומי ההפקה הזו לדיזל אני בחרתי לעצמי את הלוקים".
נסטיה: "הטווח שלי מאוד רחב. אני אוהבת אופנה, ואני אוהבת הכול. מצד אחד נורא נהנית להיות טום בוי, ומצד שני אני יכולה ממש לעלות על הנש. יש לי ארון רחב ומגוון, אני אוהבת שיש לי את הארכיונים שלי, ותמיד אפשר לשלוף פיס מטורף. עכשיו אני למשל בתקופה השחורה שלי, זה כל מה שבא לי ללבוש, על אף שלרוב אני נמשכת לצבע כמו עורב. ולגבי אלון, הוא מתלבש אותו הדבר רוב הזמן אז לא יודעת איך לענות על השאלה. הסגנון שלו די קז'ואל ורגוע, וגם פחות בעניין של לוגומניה על הבגדים שלו. מבחינתי הוא מתלבש אחלה".
אז אתה תעיר לה לפני שאתם יוצאים?
"אני לא יכול להגיד לה כלום כי היא עפה עלי על מאתיים. לפעמים אני מסנן בעדינות ואז חוטף את הריקושט".
נסטיה: "הוא לא יכול להגיד לי מה ללבוש".
5 שנים מהיום, איפה נמצא אתכם ומה הספקתם להגשים?
אלון: "הייתי רוצה לחיות קצת בליסבון, נסטיה יודעת את זה. הייתי שמח ב-5 שנים האלה לתת את הניסיון להעביר את הבסיס שלנו למקום אחר בעולם למשך שנה, לצאת מהמרוץ הזה שיש פה, להתנקות וקצת להתגעגע".
נסטיה: "ואני רוצה שנבלה בבית נופש שיהיה לנו ביוון, אבל זו כבר תכנית הפרישה שלנו. הייתי מאוד רוצה שתהיה את האופציה להמשיך לעבוד בתעשייה בלי שהיא תשבור ותעייף, ובאמת הייתי שמחה אם היינו מתנסים בלחיות במקום אחר, ובאורח חיים יותר מכיל וסלחן, אבל לשלב את זה עם עבודה כאן. אני מרגישה שעכשיו מאוד חונק לחיות בישראל, ובעיקר בתל אביב, גם כלכלית ועם כל שאר האתגרים, למרות שאני מאוד אוהבת את החיים כאן וזה תמיד היה בית שלי. אומנם אנחנו אנשים קריאטיביים ותמיד נמשיך ליצור, אבל אני קצת עייפה מלהיות בפרונט של עצמי. עוד לא פיצחתי את זה, אבל אני רוצה לעשות דברים שהם יותר חברתיים, יותר ירוקים, אני חושבת שגם עולם האופנה הולך לשם. אז 5 שנים מהיום הייתי מאחלת לעצמי, ולנו, למצוא את האיזון".