יחד עם שותפתה אלה קליסקי כהן, מעצבת האופנה שירן מרגוט נבון (40) עומדת מאחורי בית האופנה "מרגוט", שאחראי על שמלות הכלה והערב של לא מעט כוכבות מקומיות. מנטע אלחמיסטר, יעל שלביה, ריף נאמן ועד טיטי איינאו שליום חתונתה בתחילת החודש בחרה לא פחות משלוש שמלות חלומיות בעיצובן.
רבים אינם יודעים שהמותג המקומי הוקם בהשראת מרגוט קאופמן ז"ל, הסבתא-רבתא של נבון (שמבחינתה היא פשוט "סבתא מרגוט"), אשר שרדה את השואה בזכות כישורי התפירה שלה, ולא פחות הודות לכוחה הנפשי והמנטלי. "לאחר שסבתי אווה התחתנה היא ואמה, מרגוט, עברו לטבריה וכל עולמן היה אנחנו, הילדות במשפחה", מספרת נבון, "נהגנו לבלות עם שתיהן, שהיו נפגשות דרך קבע שלוש פעמים בשבוע כדי לתפור ולעבוד יחד. עד גיל 18 הייתי יחד איתן בהכל".
הסיפור המשפחתי המצמרר, ויחד עם זאת מעורר ההשראה, מתחיל בגרמניה של מלחמת העולם השנייה, שם התגוררה מרגוט קאופמן בת השלושים יחד עם בעלה ובתה אווה (לימים, סבתה של נבון). בטרם נשלחה לאושוויץ, מרגוט נאלצה להשאיר את בתה הפעוטה במנזר תחת חסותה של אישה שלא הכירה, חסידת אומות עולם.
את התופת לה הייתה עדה ואף חוותה לאורך 5 שנים במחנה ההשמדה היא שרדה הודות לכישורי התפירה שלה, שכבר לא הוקדשו לעיצוב בגדי קוטור כפי שנהגה, אלא לתפירת מדים לצבא הנאצי. אחרי שצעדה את צעדת המוות, בה איבדה את בן זוגה, היא הצליחה לשרוד וחזרה לאותו מנזר בו השאירה את בתה, ומצאה ילדה בת 8. השתיים נסעו לבלגיה שם היא פתחה עסק לתפירת שמלות, ולאחר כארבע שנים האם ובתה עלו ארצה, לחיפה. השורדת המוכשרת כמובן המשיכה לתפור לנשים, ואף הספיקה להעביר את כל הידע והמורשת לנינתה, שירן נבון. לאחר מותה של מרגוט, נבון הקימה בית אופנה הנושא את שמה של סבתא רבתא שלה, שהיוותה עבורה מקור השראה בלתי נדלה ולמעשה עיצבה את מסלול חייה המקצועיים. "שאבתי ממנה את הידע הבסיסי ואת החלום לעצב ולהגשים", היא מכריזה בגאווה.
איך הימים האלה שלפני יום השואה תופסים אותך השנה?
"האמת, אלו ימים קשים לי. אני נוהגת לבקר הרבה את סבתא רבתא מרגוט בבית העלמין, להניח פרחים ולשמוע את הסיפורים המעטים שסיפרה. סבתא לא אהבה לשתף אותנו, היא רצתה שנגדל כילדים שמחים. הקושי והרעב שעברה מצמררים אותי, בייחוד הזיכרון שליד מיטתה תמיד היה מונח כריך עטוף בנייר, למקרה ש...".
סיפור חייה כניצולת שואה היה נוכח בחייך מאז ומתמיד?
"מרגוט נפטרה בגיל 90 כשהייתי בת 17.5. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה יושבת לידה שעות לצד מכונת התפירה, מסתכלת ולומדת איך הידיים שלה פועלות. היא תפרה בביתה בחיפה לפי הזמנה, וגם לנו בנות המשפחה, כילדה הייתי יושבת ומציירת סקיצות וחולמת כיצד אלביש בנות בבגדים שיחמיאו להן. אבל תמיד מה שבלט לי זה המספר שהיה מקועקע לה מעל כף היד. כילדה חזרתי ושאלתי 'מה זה המספר הזה?', והיא נהגה להגיד בקול אופטימי ומחבק שזה "שטויות", "זה רק מספר הטלפון שלי שלא אשכח". אבל אני ידעתי, ידעתי מהסיפורים בדיוק מה עבר עליה".
"סיפורה של סבתא רבתא מרגוט לא מונצח פורמאלית במקום כלשהו" נבון ממשיכה, "כי היא לא סיפרה הרבה. אבל היא ובעלה, שנרצח במחנה אושוויץ, רשומים ביד ושם. ואנחנו דאגנו להנציח אותה במפעל החיים שלנו, בית האופנה מרגוט, בדיוק כפי שרצתה. אני בטוחה שהיא יודעת, רואה ושומעת. כשאני מבקרת אותה בבית העלמין אני מספרת לה ובטוחה שהיא מלווה אותי".
נותר תיעוד או אוסף מבגדי הקוטור שהיא עיצבה בגרמניה בשנות ה-30?
"האמת שכן, נותרה חולצת משי כסופה מחויטת שנתפרה על ידה בעבודת יד. היא שמורה בארון בתוך קופסה עטופה בניילון, וכמעט ולא נוגעים בה".
את לימודי התואר הראשון במכללת "ויצו" בחיפה נבון סיימה בהצטיינות יתירה, ובנוסף למדה תדמיתנות עילית באיטליה בשיטת פיתוח גזרה בדיגום חופשי. מיד עם סיום לימודיה החלה את דרכה כמעצבת אופנה בתחום הכלות והערב. בשנת 2012 פתחה לראשונה את דלתות הסטודיו שלה בצפון הארץ, ובשנת 2019, כשהרגישה שהגיעה העת להתרחב, נפתח בית האופנה "מרגוט" בתל אביב.
נבון מתגוררת כיום במושב כפר חיטים, נשואה פלוס שתי בנות, ומפצלת את זמנה בין חיי המשפחה במושב לבין העסק המשגשג בעיר הגדולה. בית האופנה "מרגוט" שואב ומיישם את ערכי ההתמחות והמקצועיות ברמת הגימור והדיגום, כאשר מקורות ההשראה מתכתבים עם אותן השראות מבית סבתא רבתא מרגוט - קווים נקיים, קלאסיים ומתוחכמים שמאפיינים את אירופה הקלאסית של שנות ה-50. בעוד נבון אמונה על העיצוב והגזרות, שותפתה אלה קליסקי כהן, שהיא גם במקרה (או שלא) גיסתה, אחראית על הצד של הטקסטיל. שיתוף הפעולה בין המעצבות מהווה קרקע פורייה למימוש הפנטזיות האמנותיות והעיצוביות של השתיים, וזה מוכיח את עצמו. הן מיצבו עצמן כמובילות בתחומן, ומוציאות תחת ידן שמלות יוקרתיות שהפכו לסמל נחשקות וסטייל בקרב נשות ישראל.
היה חשוב לך שהעסק יהיה משפחתי?
"אלה נשואה לאחי. כשנפגשנו לראשונה היא סיפרה לי שגם היא מילדותה מציירת את אותן הסקיצות והבנתי שאנחנו חולקות חלום משותף. אני מאמינה שהיה לסבתא רבתא שלי חשוב לשמור על הפורמט המשפחתי והיא דאגה להפגיש בינינו, במעין גורל שכזה".
ואיך עובדת הסינרגיה האמנותית והעיצובית ביניכן?
"אלה למדה טקסטיל בשנקר, וטקסטיל הוא משלים של אופנה. היא אחראית על הנגיעות והטקסטורות בבדים, ייבוא של בדים מובחרים ואיכותיים, ואני על הגזרות. יחד אנחנו מדויקות ביותר".
כיצד הערכים ומקורות ההשראה ששאבת מבית סבתא באים לידי ביטוי בקולקציות שמלות הכלה של מרגוט?
"בראש ובראשונה ברמת הטכניקה, הידע והמקצועיות ההוט-קוטורית האירופאית שנכחו סביבי כל הזמן. אפילו השיבוץ נעשה הרבה פעמים בעבודת יד, כי הושרש בי שהמוצר המוגמר חייב להיות לא פחות ממושלם, מבפנים ומבחוץ. וזה ניכר אצלנו".
לעיצוב שמלות הערב אתן ניגשות בצורה שונה? כי שם בהחלט ניתן לזהות גם קריצה לטרנדים מובילים, וקו יותר סקסי ונועז.
"האמת שמבחינת האיכויות אנחנו לא ניגשות בצורה שונה, לפעמים תראי את אותו ביצוע של טכניקה המשמשת לשמלת כלה על גבי מחוך ורוד. גם בשמלות הערב אנחנו מקפידות על איכות מטורפת, אבל מרשות לעצמנו להיות חצופות יותר, לשלב אלמנטים יותר נועזים ובעיקר למתוח את החבל קצת יותר. להוביל ולא להיות מובלות".
איך היית מאפיינת את הכלה של מרגוט?
"הכלה של מרגוט מאוד נקיה, קלאסית ואופנתית, אבל - יש בה חוצפה אחרת. היא מותחת את החבל הדק סביב הקלאסיות ורוצה להוביל ולחדש. אם זה בגזרה, בשילובים, או באלמנטים מיוחדים בשמלה, והכל בסטייל ואסתטיקה מדויקים".
איפה את רואה את העסק שלכן בעוד 5 שנים מהיום?
"מרגוט יהיה לא רק בית אופנה מצליח בישראל. נדאג שבכל מדינה יהיה סטודיו שימכור את שמלות הכלה שלנו".
