הוא מפיק אירועי וינטג' שכבר הפכו לקאלט, מרצה בנושא אופנה ומגדר, כמו גם המלך הבלתי מעורער של סיורי וינטג' בתל אביב, ומעכשיו אלעד הופמן (32) הוא גם בעל חנות פופ-אפ פיזית, לפחות לחצי שנה הקרובה. המדובר במיזם חדשני למחוזותינו אותו הוא הגה: בכל שבוע 2 חנויות וינטג' שוות ומגוונות מכל קצוות הארץ ינחתו בבסיס האם הדנדש שלו בשוק לוינסקי (השוק 12 ת"א), ויציגו שם את מרכולתם הוינטג'אית למשך 6 ימים. הדרך לשם כמובן הייתה רצופה בבלתמ"ים, אתגרים ולילות נטולי שינה, אבל כל אלה אף פעם לא עצרו את הופמן מלהגשים את הייעוד שלו - "פתאום יש את הרגע הזה שאתה יודע שעשית צעד ענק בלהגשים את החלום ואת היעוד אותו הצבת בתחילת הדרך" הוא משתף, "להראות שתרבות הוינטג' היא כבר לא אופנה שולית, היא פה כדי לבעוט ולהיות אופנה משפיעה".
מבחינתו, אין דבר יותר מרגש מלהוביל ולהיות חלק מהעשייה של תרבות הווינטג' המתפתחת בארץ. והכל התחיל כבר בילדותו. "מילדות רציתי ואהבתי אופנה, שאבתי אותה בעיקר ממגזינים, אבל חסרו לי האמצעים והחשיפה, בעיקר בכל הקשור לוינטג' ויד שניה" הופמן מספר, "לעולם הווינטג' נחשפתי בכלל בזכות חברה טובה, שהיא שחקנית וכותבת. לא אשכח שישבנו על המיטה שלה, עלעלתי במגזין שהעניקה לי והתעכבתי דקות ארוכות על דף ספציפי עם צילום מהפקה וינטג'אית כי פשוט הייתי מהופנט. גרתי באותה תקופה מעל חנות וינטג' והפריט הראשון שקניתי מהז'אנר היה בגד יד שניה של זארה, רק שאותה חברה דאגה לציין שהמטרה היא לא לקנות פריט יד שניה שהרגע היה בחנות רשת מהירה או בסייל, אלא לחפש את הוינטג' האמיתי בן 25 שנים ומעלה. היא בעצם הכניסה אותי לזה". ומשם כל השאר היסטוריה, בשלוש וחצי השנים האחרונות הופמן מקדיש את כל זמנו ומרצו לקטגוריית האופנה הזו שהוא כל כך אוהב וחי אותה.
אתה ליטרלי לא נח לרגע. הרגשת שירידי הווינטג' שאתה מרים בכל 3-4 חודשים כבר לא מספיקים?
"שמתי לב שא.נשים מעוניינים להתחדש כל הזמן בווינטג', גם במינונים קטנים וגם אם זה רק אקססורי או איזו חולצה, ולאו דווקא רק אחת לתקופה להגיע לאירוע ולעשות קנייה 'גדולה'. בנוסף, חנויות וינטג' טובות פזורות ברחבי ישראל, ולרובנו אין זמן פנוי להתחיל לנסוע כל היום כדי לאתר חנויות חדשות ומעניינות. לכן ניסיתי לאגד במקום אחד מגוון חנויות וינטג' שמגיעות משלל קצוות הארץ, שיוכלו להציג ולמכור את הסחורה שלהם, ועל הדרך גם להנכיח שוינטג' זו לא רק תופעה תל-אביבית. זה win win לכל הצדדים, גם לחנויות כמובן שיכולות להרחיב את קהל הלקוחות שלהן".
מנין הגיע הרעיון של שבוע-שבוע?
"רציתי לתת במה לכולם, ואני חושב שהקונספט הזה שכל חנות מגיעה לשבוע אחד גם מאפשר להם, לאספנים ולמוכרים, טעימה איך זה לעבוד בתל אביב. ומנגד מבחינת קהל הלקוחות, זה הופך את כל העניין לעוד יותר מעניין עבורם, שהם יכולים להיכנס בכל שבוע ולמצוא סחורה וסגנון אחרים לגמרי, וגם לעקוב ולבדוק מתי בוטיקי הוינטג' המועדפים עליהם צפויים לנחות אצלי בחנות".
את החנות, אשר ממוקמת בלב שוק לוינסקי האותנטי והצבעוני, הופמן עיצב ברוח אסתטיקת הווינטג' והאקלקטיות. "מהרגע הראשון ידעתי שהתחושה שאני רוצה להעביר כשנכנסים אל החנות היא, שקצת מאבדים את הזמן" הוא ממשיך ומסביר, "שמי שנכנס ירצה להישאר שם, שהאווירה תהיה מתוקה, כיפית ומרעננת, ההיפך אולי ממה שמצפים מחנות וינטג'. באמת הרבה פעמים בבוטיקים מסוימים האווירה יותר כבדה, השפה וההתנהלות מיושנים, זה גם יכול להיות בכלל מחסנים צפופים, ואני כל כך רציתי לסתור את זה. עם החנות שלי לא רציתי להראות כמו סרט תקופתי, אלא להקליל יותר, להיות מודרני אך לשמור על האותנטיות. ברגע שחתמתי פניתי אל מעצבת הפנים עידית זכריה מ"הבית של עידה", ומהרגע שהסברתי את הקונספט היא והצוות הבינו את הצרכים, בעיקר בכל הנוגע לשילוב בין וינטג'-לרטרו-לחדש. סמכתי עליהן ועל הטעם שלהן, והרגשתי את החיבור".
אתה בגדול מכוון את החנויות מה להביא מבחינת הסחורה?
"אני רואה מה קורה בשוק ולמה אנשים כרגע קצת יותר מתחברים, ומכוון את החנויות מה להביא. למשל עכשיו, בשיאו של הקיץ, הדגש הוא על בגדים יותר קלילים, נעימים ואוברסייז, אז לא יהיו המון מעילים כבדים למשל בחנות. או שמלות קומבניזון שזה טרנד שכולן מחפשות עכשיו. מצד שני, כולנו רוצים לפעמים לצוד פיס מיוחד, גם אם זה לחורף, אז תמיד יהיו כמה פריטים כאלה. אני כן מנסה לדייק את החנויות מה להביא, ומצד שני מאפשר להם לגמרי לשמור על הצביון שלהם".
אני מניחה שאין חנות שפנית אליה וסרבה להצעה להגיע לשבוע לת"א.
"דווקא יש כאלה שסירבו. אני חושב שיש המון חששות, על אף כל ההתרגשות שמסביב. בכלל, משהו חדש יכול קצת להרתיע, ולפעמים אנשים רוצים רגע לראות שזה מצליח ואז להצטרף. וזה בסדר".
הפעם לקחת קפיצת אומץ לא קטנה, עסקית וכלכלית, איך זה הולך עד כה?
"זרקתי את כל הביצים בסל אחד הפעם, אני אדם שמאוד הולך עם הלב שלו, וכשאני מאמין במוצר שאני עושה אז זה עד הסוף. במצב הנוכחי המטלטל בו אנחנו נמצאים, עם לא מעט חוסר ודאות מהעתיד, אני מרגיש שאנשים קצת אוגרים כסף (זה מרגיש לי דומה לתקופת הקורונה שעברנו). אנחנו רק בשבוע השלישי לפתיחה, ולוקח זמן לייצר שם ובאז לחנות, לא משנה מאיפה אתה מגיע. המטרה מלכתחילה הייתה לבחון את זה לאורך חצי שנה, אבל מבחינתי שזה יהיה לנצח, או לפחות לכמה שנים קדימה".