כשלושה חודשים לתוך מלחמת ישראל-חמאס, ועולם האופנה כמנהגו נוהג. ובכן, כמעט. האנטישמיות עדין גואה, ואין ספק כי הדי המלחמה, והשלכותיה, מורגשים גם בתעשיית האופנה ולא אחת אף משמשים (לרוב כנגדנו) לצורכי תעמולה או מניפולציה שיווקית. בד בבד, המותגים והלקוחות מצפים מהדוגמניות הישראליות שבחרו כי ימשיכו לספק את הסחורה ולעמוד במחויבויות, אך לא אחת הן חוות אתגרים ומורכבויות בתוך אקלים מבעבע זה ואף נאלצות להתמודד עם סיטואציות לא פשוטות בעליל, בין אם זה ברשתות החברתיות או אופליין. החדשות הטובות הן, שהדוגמניות שלנו עושות את זה ביג טיים. הן ממשיכות לקטוף קמפיינים של בתי אופנה מובילים, זוכות בפרסים ובהכרה בינלאומית רחבה. אבל איך זה עובד על הסט והאם ישנם מותגים שמעדיפים להימנע בליהוק פנים ישראליות לקמפיין בינלאומי?
בסוכנות R&R מעידים כי כן מורגשת האטה בעבודה בשווקים בחו"ל, אך שזה גם תלוי מדינה. "באופן כללי מרגישים שיש טיפה ירידה" מתארת רותם גור, מייסדת ומנכ"לית הסוכנות, "אך מקביל יש בנות שממשיכות לעבוד חזק בחו"ל. למשל דורית רבליס, הפנים העולמיות של גרלן (בושם ואיפור) ועם קמפיין שנתי לפולו ראלף לורן".
יש לקוחות או טריטוריות שתימנעי כרגע מלעבוד עמם?
"עם לקוחות מוסלמים כן הייתי נמנעת כרגע מלשלוח דוגמניות לעבוד איתם. וגם אם מבקשים אותן למדינות מסוימות שמסוכנות יותר לישראלים. למשל, בעבר דוגמניות שלי כן היו בצילומים בתורכיה, והיום לא אסכים שיסעו לשם. למעט מקרים חריגים ודוגמניות שהביעו רצון לחזור לישראל, ההמלצה הכללית שלי לבנות הייתה כן להישאר בחו"ל, תוך שמירה על ביטחונן האישי כמובן" גור מחדדת וממשיכה, "אני לא מאמינה שאנחנו צריכים לעצור את החיים שלנו, כי זה בדיוק מה שהאויב רצה להשיג. זה סופר חשוב בעיניי גם ברמת השליחות וההסברה".
"אני לא מרגיש אצלי בסוכנות האטה בעבודה בשווקים השונים בעולם" מעיד מצידו ניר חצרוני, המייסד והמנכ"ל של סוכנות Inch" MODELS, "הבנות שלי טפו חמסה בצמיחה, ותמיד עובדות", וזה ניכר. סאן מזרחי צעדה השנה על כל מסלול אפשרי, עיטרה בחודש שעבר את שער מגזין הארפר'ס בזאר איטליה, וקטפה את המקום השני בקטגוריית New Runner-Up BREAKOUT STAR 2023 בתחרות השנתית של Modelsdot. גם רומי פלד עושה חיל והצטלמה לאחרונה לפראדה ביוטי ולווג פורטוגל והיא כבר הספיקה לצעוד על המסלולים הכי נחשקים. בסוכנות יולי, כדוגמת חצרוני, לא מרגישים שינוי מהותי ודווקא מייחסים את העניין ל'תקופה הזו בשנה' - "כולנו חווים האטה מסוימת", אומר יניב זר, משנה למנכ"ל בסוכנות, "אבל כזו שקשורה בעיקר לתקופת החגים בחו"ל".
על אף שהדוגמניות המובילות בכל סוכנות ממשיכות לעבוד ברחבי העולם גם (או דווקא) עכשיו, יש בכל זאת מי שהפסידו עבודה או קמפיינים בגלל המצב או בשל העובדה הפשוטה שהן ישראליות. זר מספר כי באחד מימי הצילום של הדוגמנית סינדי צ'אדי באל איי בתחילת המלחמה, הם גילו שהצלם מעלה תכנים אנטי-ישראליים. "בהחלטה משותפת החלטנו לוותר על העבודה, משום שחיי ובטחון הדוגמנית חשובים יותר מכל הכנסה כזאת או אחרת. כשיש ספק, אין ספק". בעוד שגור משתפת אודות אירוע יוצא דופן שהתפתח על סט בלונדון, ובסופו שלחו את הדוגמנית דנה פסנקו הביתה: "התפתח ויכוח בינה לבין אנשי הצוות שהתחילו לדבר על המלחמה, היא לא הסכימה לשתוק והתעמתה איתם על אמירותיהם נגד ישראל. זה הסלים לצעקות והסתיים די דרמטית בכך שהם שלחו אותה הביתה באמצע הצילומים. אני תמיד בעד לא להתלהם ולהסביר בצורה נעימה, אבל כמובן שהיא לא קיבלה ממני נזיפה. אני לא מאמינה בסתימת פיות, ואני לא אנחה מישהי לשתוק על הסט אם היא מרגישה שחשוב לה להגיב או להתגונן".
גם חצרוני מספר על התרחשות עם מותג לונדוני (את שמו הוא בוחר שלא לציין) אשר החליט לגנוז את הדוגמנית גל דהן מהקמפיין: "מה שקרה הוא שבתחילת המלחמה גל שיתפה המון תוכן הסברתי בסטורי שלה, וברגע שהקמפיין פורסם באינסטגרם שלהם ועוקבים פרו-פלסטיניים הבינו שהיא מישראל, הם פשוט הפציצו את המותג בהודעות נאצה ובתגובות מזעזעות. בעקבות זה לצערי גנזו אותה. אבל זו עבודה אחת ספציפית שנפגעה" חצרוני מדגיש, וממשיך - "ומהצד השני, גם אנחנו מחרימים כשצריך. אז למשל הודעתי למותג הזה שגל לא תעבוד איתם יותר, גם לא עוד שנים קדימה. במקרה אחר, כחודש לתוך המלחמה סוכנות בפריז של הדוגמנית טוני זוזות, שברזומה שלה צילומים לפראדה ביוטי, לקוסט ועוד, רצו אותה לצילומים לווג ערביה - אותו מגזין שבתחילת נובמבר פרסם את השער עם הרקמה הפלסטינית, שבו כל כך בלטה ההתעלמות מהצד שלנו ומהזוועות שחווינו. הודעתי לסוכנות בפריז ש-'over my dead body'.
אחרי שגנזו את גל מהקמפיין, המלצת לה להפסיק לשתף תכנים הסברתיים באינסטגרם שלה?
"מהסוכנות שלה בפריז הציעו שאולי היא צריכה להפסיק להעלות תכנים כאלה. אמרתי להם שאני יכול להבין אם מדובר בתכנים שהם לרעת בלתי-מעורבים בצד השני, אבל שהיא לא תפסיק לשתף תכנים פרו-ישראליים, זו הזהות שלה. כל אחת היא אינדיבידואל ויש לה את העקרונות ואת הרגשות שלה, אני לא חושב שהתפקיד שלי או מקומי כסוכן הוא להכתיב לדוגמניות אילו עמדות להביע או לא" חצרוני מבקש להבהיר, "זה שלהן". למעשה כל הסוכנים היו תמימי דעים בגישתם ובהשקפתם בנושא; הם אינם מתערבים במה שהדוגמניות בוחרות לשתף או להביע ברשתות החברתיות, אבל כן ממליצים להקפיד על בחירת התכנים ועל השיח. וכפי שיניב זר משנה למנכ"ל סוכנות יולי סיכם זאת: "אנחנו סומכים על הדוגמניות שלנו, שמתאפיינות ביכולות בינאישיות ואינטליגנציה לשמור על שיח מכבד וזהיר".
באופן די גורף הסוכנים מתארים כי גם ההתנהלות שלהם עצמם מול הסוכנויות הבינלאומיות לא השתנתה, וכי עם פרוץ המלחמה, וגם בחלוף הימים, כולם שידרו אמפתיה ותמיכה. זר, שלא היה לו ספק שיקבל תמיכה מהקולגות בעולם, מספר: "מדובר בקשרים שיולי יצרה במשך 30 שנות עשייה בינלאומית, ורבים מהם הפכו לחברים מעבר לקשרי עבודה. הרוב המוחלט שומר על קשר רציף ומתעניין בשלומנו ובשלום המיוצגים". גור משקפת את אותה החוויה, בה הסוכנויות בחו"ל הביעו מהרגע הראשון ענין ודאגה, למעט מקרה אחד: "סוכנת מברצלונה, אצלה חתומות כמה בנות שלנו, העלתה באינסטגרם שלה תמיכה גורפת ב'פלסטין' ונגד ישראל. אז שלחנו מייל זועף למנכ"ל הסוכנות, הבהרנו שזה לא מקובל בשום צורה ושכעת הדוגמניות לא מרגישות בטוחות ובנוח להמשיך לעבוד מולם. המנכ"ל השיב שהוא איתנו, שזו בהחלט לא הדעה של החברה, ובנוסף אותה סוכנת התחייבה שלא להעלות יותר תכנים כאלה. מאז היא פשוט לא מאוד נחמדה אלינו".
באשר לחוויות האישיות של הדוגמניות הישראליות בזמן שהותן בחו"ל מאז פרוץ המלחמה; חלקן מעידות כי הן מרגישות די בטוחות להסתובב בעולם גם בימים מורכבים אלה, ואף אומרות בגאווה שהן מישראל, מלבד מקרים נקודתיים שמעדיפות להסתיר זהותן (כמו נסיעה במוניות). אך זה לא חל על מי שמצאו עצמן בלב לונדון בגל הפגנות ברחובות, מה שגרם לחלקן להחליט לחזור ארצה. אחרות מדברות על מורכבויות בסביבת העבודה, גילויי שנאה בלתי פוסקים ברשתות, ואף משתפות באומץ על מקרים חריגים שכמעט והסלימו לאלימות. וכך הן מספרות.
בוקר 7 באוקטובר השחור תפס גם את סאן מזרחי וגם את רומי פלד לסוכנות Inch" MODELS על הסט במילאנו, איטליה - מזרחי בצילומים לדולצ'ה גבאנה, ופלד לקמפיין פראדה ביוטי. על אף הקושי העצום, שתיהן צלחו את הצילומים עד תום, והתוצרים היפהפיים מדברים בעד עצמם.
"באותו הבוקר הרגשתי את הפער המאוד עמוק בין המציאות שלהם למציאות שלנו. זה כביכול אותה מציאות, אבל התחושות שונות", מספרת מזרחי, "הרגשתי בודדה מאוד ושאף אחד לא באמת יכול להבין אותי. זוכרת שבכיתי על הסט, אחרי שממש ניסיתי להתאפק שלא, כי בכל זאת אני בצילומים וחייבת להישאר מקצועית. פעמיים שאלו אותי אם אני בסדר, אף אחד מאיתנו לא באמת הבין את גודל האירוע בהתחלה. אחרי שהתעדכנתי מול משפחה וחברים, אפילו המעט ששמעתי היה מספיק נוראי. זו חוויה מאתגרת לעבוד כרגע בחו"ל בגלל הדיסוננס שתיארתי. עם זאת יש המון כוח ועוצמה בזה שבוחרים דווקא בי כדוגמנית ישראלית לייצג מותג בינלאומי. אני גם מרגישה בטוחה לעבוד בעולם, כי את רוב הצוותים אני כבר מכירה אישית וכולם יודעים שאני ישראלית, זה חלק מהזהות שלי בעולם גם כסאן וגם כדוגמנית. אבל להסתובב ברחובות זה סיפור אחר, מרגיש קצת פחות בטוח מתמיד. ועם זאת מעולם לא נאלצתי או רציתי להסתיר את זהותי כישראלית, להיפך. הייתה פעם אחת שנכנסתי לאיזו פגישה בפריז עם השגרירות הצרפתית וקראו לכל אחד שחיכה בתור לפי מדינת המוצא שלו, אני הייתי הישראלית היחידה ואחריי הייתה מישהי מאלג'יר. דווקא כששמעתי שהיא ממדינה עוינת, התגאיתי ואמרתי בקול עוד יותר חזק וברור שאני מישראל".
גם פלד מספרת שקיבלה תמיכה מלאה על הסט - "כל אנשי הצוות הביעו צער ואמפתיה על מה שקרה, כולם היו נורא נחמדים. וביום צילום נוסף שהיה לי איתם לפני שבועיים ניהלנו שיח ניטרלי ומעניין, שאלו אותי הרבה שאלות על המצב והתעניינו לשלום היקרים לי. אבל אני הרבה פחות תמימה ונועזת מאז השביעי באוקטובר. בלונדון אני פוחדת, בתחושה שלי כולם נגדי ואני אחת מול כולם ולא בא לי להיות במצב הזה, אז משתדלת לשמור על עצמי. לצורך העניין שיניתי את השם שלי באובר ושמתי מספר טלפון איטלקי כדי שלא יבינו שאני ישראלית מהחשש שירצו לפגוע בי. בתחילת המלחמה שיתפתי המון תכני הסברה, אך לאט לאט הבנתי שמי שמחליט להישאר אטום ועיוור למצב זה לא יעזור כמה אנסה. אני עדיין משתפת מידי פעם כי מרגיש לי שזה חלק מהאחריות שלי לתמוך בישראל בכל מצב, גם אם לא באמת מבינים את הצד שלי".
"ב-7 באוקטובר הייתי עם אמא שלי בלוס אנג'לס והייתה אמורה להיות לנו טיסה חזרה לארץ באותו היום", מתארת דורית רבליס לסוכנות R&R. "לא עלינו עליה כי חששנו לחזור לבית באשדוד. יש לי הרבה חברים שהיו בנובה וחברים שלוחמים עכשיו בתוך עזה, מאוד רציתי להיות איתם ברגעים האלו אבל הם מאוד עודדו אותי להישאר בחו"ל. בתחילת המלחמה טסתי לעבוד בלונדון ונשארתי כחודש אבל ממש לא הרגשתי שם בטוחה. כשחזרתי לארץ קיבלתי הצעות עבודה ברומא ואז באוסטרליה, שם אני נמצאת עכשיו והאמת מרגישה מאוד בטוחה".
יש מקרים שנוצר שיח פוליטי על הסט?
"מאז המלחמה לא היה סט צילום אחד שהנושא לא עלה בו" אומרת רבליס. "כמובן שכולם על הסט יודעים שאני מישראל אז הם מעלים את הנושא מולי ברגישות, ותמיד שואלים לפני אם זה בסדר לדבר איתי. אני רואה כמה שאין להם באמת מושג מה קורה פה ועד כמה התקשורת הבינלאומית לא מראה את המציאות אז אני ממש שמחה לדבר על זה. אני מרגישה עכשיו שהסוכנויות והלקוחות בחו"ל הרבה יותר אמפתיים ומכילים כלפיי. הם מבינים את הכאב".
במקרה של מאי תגר לסוכנות יולי, אשר ברזומה שלה קמפיינים ללואי ויטון, ארמני, Courrèges ועוד, ושבימים אלה מככבת בקמפיין הביוטי של בית האופנה דיור (אותו הובילה בעבר הדוגמנית הפרו-פלסטינית בלה חדיד) - היא דווקא החליטה להישאר בארץ בחודשיים הראשונים של המלחמה. "החלטתי להיות עם החברים והמשפחה ופחות לטוס לעבוד". בנוגע לסערה ברשתות עם פרסום הקמפיין של דיור ביוטי כשבוע לאחר פרוץ המלחמה, תגר מספרת כי "ברגע שהגולשים שמו לב שאני ישראלית, התחיל עליהום מטורף עם המון תגובות לא פשוטות שאני מקבלת עד היום על בסיס יומי עצם היותי ישראלית. בנוסף גם נחשפתי למספר מחאות שהיו מחוץ לחנויות דיור בעולם על עצם בחירתם בדוגמנית מישראל. מנגד, קיבלתי חיבוק עצום מהעם הישראלי ואלפי תגובות מרגשות מיהודים ברחבי העולם". לאחרונה היא חזרה לנסיעות עבודה ומתארת שהחוויה פחות או יותר רגילה: "לפני שבוע וחצי נסעתי לצילומי קמפיין חדש ברפובליקה הדומיניקנית עם צוות צרפתי, והדבר היחיד שמורגש זה שאנשים מאוד נמנעים מלדבר על המלחמה ועל ישראל, יותר ממה שהיה פעם. עוד שבוע אני טסה לעבודה בפריז וחושבת שאקפיד שם פחות לדבר עברית במקומות ציבוריים".
מלבד מהמורכבויות בזירת הרשתות החברתיות, יש דוגמניות שנאלצו להתמודד עם אירועים חריגים גם באופליין, בחיים האמיתיים, כדוגמת גאיה צעירי לסוכנות R&R, שמספר ימים לפני פרוץ המלחמה עוד הספיקה להצטלם עם חג'אב ללייבל האופנה הצנועה AbayaButh (שאת צילומי ההמשך המתוכננים המותג ביטל, כמצופה). "לאחר צילומים בפריז לקמפיין ללוריאל חזרתי ברכבת ללונדון. ישבתי ליד אדם בעל זהות מוסלמית, לפי המראה והלבוש שלו, שבהה בי במהלך הנסיעה ולדעתי גם הבחין שאני יהודייה, כנראה שמע שדיברתי בטלפון בעברית עם בן זוגי. כשירדתי מהרכבת היה מאוחר בלילה, התקדמתי לכיוון הדירה והבנתי שהוא אחרי. חשבתי שאני מדמיינת, אבל כשהגעתי לדירה שמעתי את הדלת זזה, כאילו מישהו מנסה לפתוח מבחוץ ולא מצליח. הוא גם שוחח בטלפון בערבית ואז שמעתי צעקות מהחלון. התקשרתי מיד לסוכנת שלי שהזעיקה את המשטרה, אשר סרקו את האזור אבל הוא כבר לא היה, ונאמר לי שהעניין בטיפול. יום אחרי כבר עזבתי משם לדירה אחרת. חשבתי שאני הולכת למות, זה הדבר הכי מלחיץ שקרה לי בחיים". צעירי נשארה חודש באירופה ואז החליטה לחזור לישראל. "אני מתה לחזור לעבוד בחו"ל, להתפרנס ולא לתת להם להמשיך לפגוע בנו. אני בטוחה שפספסתי עבודות ואודישנים כי ידעו שאני יהודייה, והבולטת שבהם זה עבודה למותג האיפור שרלוט טילבורי".
בפרוץ המלחמה שי זנקו לסוכנות רוברטו שהתה דווקא בארץ. "הייתי במועדון עד 5 לפנות בוקר, כשהגעתי הביתה ב-06:30 כבר התחילו האזעקות. איבדתי הרבה חברים ואת בן דוד שלי עילי עזר ז"ל, שנהרג באוגדת עזה ב-7 באוקטובר. במותו הוא הציל 10 תצפיתניות". על אף כל הקשיים והעבודה שלדבריה פחתה, "כי אני ישראלית", זנקו מספרת שהיא ממשיכה לטוס מיעד ליעד ובחודשיים האחרונים פקדה את לונדון, ניו יורק, אל איי, דנמרק, פריז (שם היא מתגוררת כרגע), ובחזרה. בלונדון היא מקפידה שלא להישאר יותר מדי זמן, "אני לא נהנית להיות שם, האווירה קשה". לדבריה גם הפסידה קמפיין מאוד גדול שתוכנן להצטלם בפריז בשל התכנים שבחרה לבטא ולשתף בחשבון האינסטגרם שלה.
ואיך את נוהגת מאז בכל הנוגע לנוכחות שלך ברשתות החברתיות?
"בימים הראשונים של המלחמה אחת הסוכנויות שלי בחו"ל עשתה לי שיחה, ונאמר לי בגדול להיות יפה ושתוקה, אז לא התבטאתי יותר מדי ברשתות. אבל הרגשתי, וגם הודעתי להם, שזה כן מחובתי המוסרית להמשיך להעלות תכנים תומכי הסברה. אני לא מעלה כל דבר ובלי הבחנה, אני תמיד משתדלת לעשות דברים בטוב טעם, ובסופו של דבר העמוד שלי הוא לא פוליטי, אבל כבר איבדתי קרוב ל-15 אלף עוקבים". על סטים ובזמן עבודה, לעומת זאת, זנקו מרגישה שאין מקום לשיח פוליטי. "זה יכול ליצור מצב מאוד רגיש ולסכן את העבודה" היא מסבירה, "מצופה להיות פוליטיקלי קורקט. גם זה לא שהם שואלים שאלות, הם פשוט קובעים "עובדות", אז אין בכלל טעם להיכנס לזה. את יודעת מה הדעות שלך ובמה את מאמינה, ואת פשוט ממשיכה הלאה. אני אמשיך לייצג את ישראל בכבוד בעולם, גם אם לפעמים זה אומר רגע להוריד את הראש מתחת למים ולתת לגל לעבור, ופשוט להמשיך להתקדם ולגדול, כדי שבעתיד באמת תהיה לי יכולת להשפיע ברמה הבינלאומית".
גם את הדוגמנית אמה מדינג לסוכנות יולי המלחמה תפסה בארץ, ואפילו בשירות מילואים. בין לבין היא ביקרה בלונדון בצילומים לשוורצקוף, הורידה פרופיל וסיפרה כי לראשונה "חשה פחד מהזהות" שלה. אבל הסוכנויות בחו"ל לא מוותרות על מערכת היחסים עם הסוכנויות בארץ וכשהן ננעלות על מישהי הן פשוט מוצאות דרכים יצירתיות. סוכנות בשוויץ סיכמה עם מדינג את פגישת הבוקינג ש"צריך לכתוב שאת ממקום אחר מישראל אחרת לקוחות לא ירצו להטיס אותך". "הם המשיכו בכל מיני תירוצים כדי להצדיק את האמירה הזו", מוסיפה מדינג, "שם הבנתי שזו יכולה להיות אנטישמיות".
כל הדוגמניות עמן שוחחנו מספרות כי הן ממשיכות לתמוך במאמצי ההסברה ברשתות החברתיות שלהן, אך בחלוף הזמן מסתמן שרובן מקפידות לברור יותר מה הן משתפות ומשקפות לעוקבים, שכן עליהם נמנים גם אנשים בעלי שליטה בתעשייה או מלהקים מובילים. כך מסכמת סאן מזרחי: "לא מסווה לרגע את עמדתי והתמיכה הברורה שלי בישראל, אני בעד האמת והצדק. בדיוק כמו שאני משתפת ספר או שיר שאהבתי, כך אני משתפת ומשקפת לעוקבים שלי את עמדותיי הפוליטיות. זה מרגיש לי טבעי ומובן מאליו לתמוך במדינת ישראל".