אדידס vs פומה: סיפורם של האחים שהפכו לאויבים מרים

השנה היא 1924. בהרצוגנאורך המנומנמת שבדרום גרמניה שני אחים אנונימיים למדי מחליטים להגשים חלום משותף - ליצור הנעלה אתלטית חדשנית - יוזמה שעד מהרה מעלה את העיירה לגדולות ואף מזכה אותה בתהילה עולמית, אך במורד ההיסטוריה למעשה מפצלת אותה לשניים. קודם לכן, אדולף (אדי), האח הצעיר לבית משפחת דאסלר, ייצר נעלי ספורט באופן עצמאי במכבסה של אימו בעיר, בעוד שאחיו הבכור רודולף (רודי) עבד בחנות לממכר עורות בנירנברג.

בהשראת הבית בו גדלו (אחרי הכל, אביהם, כריסטופר פון וילהלם דאסלר, היה פועל מסור במפעל הנעליים המקומי), בצירוף עם הרוח היזמית שזרמה בעורקיהם והתשוקה לספורט - הביאו את השניים להקים את "מפעל הנעליים של האחים דאסלר" ("Gebrüder Dassler Schuhfabrik"). אבל מה שמתחיל בשותפות משפחתית משגשגת תופס כיוון לא צפוי ומתדרדר למאבק ארוך בן 60 שנה, ממש רכבת הרים שלא נראתה כדוגמתה בענף אופנת הספורט, שאף הציתה יריבות בין מועדוני כדורגל.

למרות האקלים הפוליטי המורכב בגרמניה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, מפעל הנעליים של האחים דאסלר נחל הצלחה כמעט מ-day one, כאשר השיא הראשון עליו הוא חתום הודגם באולימפיאדת ברלין 1936, במהלכה הרץ האפרו-אמריקאי האגדי ג'סי אוונס נעל דגם בעיצוב וייצור של האחים כשזכה במדליית זהב. הצרות החלו כשעבודתם הופסקה למשך מספר שנים במהלך מלחמת העולם השנייה, שכן רודולף גויס לצבא הגרמני ומפעל הנעליים הוסב למפעל נשק. עם חזרתו בתום המלחמה (1945) הפעילות המשותפת חודשה, אך זו לא האריכה ימים.

אז מה באמת היה הטריגר שהחל את הקרע בין האחים? ובכן, תלוי את מי שואלים. יש הגורסים כי הרקע הוא סכסוך מתמשך בין נשותיהם, אשר נאלצו לגור באותה הווילה על אף שלא הסתדרו ביניהן. בעוד שאחרים מרחיקים לכת ומציעים כי רומן של רודולף עם אשת אחיו היא מקור הכל, ועל כך אדולף מעולם לא סלח לו. האשמות רבות אחרות מצביעות על הקשר המביך של הדאסלרים למפלגה הנאצית והוא שתרם לפיצוץ ביניהם, עוד נגיע לזה. כך או כך, בשנת 1948, לאחר למעלה מ-20 שנות עבודה משותפת, האחים דאסלר סגרו את המפעל "בפתאומיות" ונפרדו. רודולף לא מתמהמה וכבר באותה השנה מקים את Ruda (קיצור של שמו), רק שמאוחר יותר משנה ל"פומה", על שם הטורף הטריטוריאלי. ב-1949 אדולף מקים את "אדידס", שגם כן נקראה על שמו. וכך, מה שהחל כמפעל חיים משותף ומשגשג פוצל לשניים, משני צידי נהר ה-Aurach שעובר במרכזה של הרצוגנאורך - המפעל של פומה הוקם בדרום, ואדידס נותרה בצפון. המפעלים אומנם היו מרוחקים בקושי כמה קילומטרים זה מזה, אך היריבות חילקה את העיר לשניים באופן נחרץ.

כוח העבודה והמשאבים של העסק המקורי התחלקו בין האחים. אדידס כאמור שמרה על המפעל ליד תחנת הרכבת וגם על שני שליש מהעובדים, שכן רובם העדיפו את הדגש של אדולף על פיתוח מוצר על פני הגישה מוכוונת המכירות של רודולף. רודולף החזיק את המפעל ברחוב וירצבורגר ואת השליש הנותר מכוח העבודה. פומה ואדידס היו המעסיקים הגדולים ביותר באזור. לפחות אדם אחד מכל משפחה עבד באחת מהחברות הללו, רק שהעובדים ובני משפחותיהם נמנעו מלדבר או לקיים כל אינטראקציה עם הצד "השני".

האיבה בין שתי המחנות קבעה באילו פאבים שתו 23,000 אזרחי העיירה, הקצביות בהם ביקרו, היכן הסתפרו ובאיזו קבוצת כדורגל הם תמכו - FC Herzogenaurach של פומה למול ASV Herzogenaurach של אדידס (מה שהפך לימים ליריבות חזקה בין מועדוני כדורגל). "עיירת הצוואר הכפוף", כך הרצוגנאורך כונתה, מאחר שתושבי המקום התרגלו להתבונן קודם כל על הנעליים של האדם שמולם, כדי להבין אם הוא/י קשורים לאדידס או לפומה. אפילו דת ופוליטיקה נזרקו לתוך הקלחת. פומה נתפסה כקתולית ושמרנית פוליטית, ואדידס כפרוטסטנטית וסוציאל-דמוקרטית.

ואם כל המים העכורים שעברו במימי הנהר ובין האחים לא הספיקו, היה זה "הסכם פלה" שחתם את הגולל על תקופת האחווה שאולי עוד נותרה בין האחים, תוך שזה מזין ומחריף את היריבות המרה. החלטתם המשותפת המקורית הייתה שלא לחתום על הסכם עם הכדורגלן האגדי פלה (Pelé) לקראת מונדיאל 1970, שכן לתחושתם מלחמת הצעות לספורטאי המפורסם ביותר בעולם תהפוך ליקרה מדי. רק שפומה של רודולף הפרה את ההסכם וחתמה. עסקת פלה זכתה לשבחים כמהלך שיווקי ממולח של פומה, ומומחים עסקיים רבים קובעים כי היריבות והתחרות בין החברות היא שהפכה את נעלי ובגדי הספורט לענף של מיליארדי דולרים.

האחים מתו מזמן, רודולף נפטר ב-1974 ואחריו אדולף ב-1978, הם נקברו בקצוות מנוגדים של בית הקברות בעיירה. שתי החברות עדיין מחזיקות את המטה שלהן בהרצוגנאורך, אך אף אחת מהן לא נשלטת כיום על ידי צאצאים של מייסדיהן: פומה בבעלות קבוצת Artémis, מעצמת יוקרה שייסד המיליארדר פרנסואה פינו (בבעלותו גם קבוצת Kering, שתחתיה מותגי-על רבים), בעוד שאדידס נמצאת בבעלות Adidas AG - חברת האחזקות של קבוצת אדידס שהיא גם הבעלים הבלעדי. אבל הדרמות? הן ממשיכות גם ממשיכות ללוות את ענקיות הספורט הגרמניות בעשורים האחרונים מאז שמוצבו כמובילות בתחומן.

חשדו ההולך וגובר של רודולף על כי אחיו, בשר מבשרו, הוא זה שהסגיר אותו לחיילים אמריקאים (באשמת חברות באס אס) מחריף את הקרע ביניהם אחרי המלחמה. אבל האשמות רבות אחרות עולות גם כלפי אדולף. על פי ספרה של העיתונאית ברברה סמית, "מלחמות סניקרס"; במאי 1933, כשהון המפעל שלהם בעלייה והיטלר זה עתה תפס את השלטון בגרמניה, האחים מצטרפים רשמית למפלגה הנאצית, אשר השתמשה בספורט ככלי לחיזוק הפופולריות הציבורית של גרמניה, כמו גם לאימון הצבאות העתידיים שלה.

תחת השלטון הנאצי, מכירות נעלי הסניקרס עלו והגדילו משמעותית את ערך החברה של הדאסלרים. זאת ועוד, במהלך המשחקים האולימפיים הידועים לשמצה בברלין ב-1936, היטלר ביקש להפגין עליונות אתלטית ארית כשרבים מהספורטאים הגרמנים נעלו נעליים של דאסלר. לאחר תום מלחמת העולם השנייה רודולף נעצר בחשד להעברת מידע לגסטפו ונשלח לזמן קצר למחנה שבויים גרמני, אך שוחרר כעבור שנה עקב צפיפות ועומס בתיקים דומים. בינתיים אדולף, שהואשם בכך שסייע ותמך באופן פעיל בנאצים במהלך המלחמה, מצליח להרכיב קייס להגנתו בחסות ראש עיר שכנה, שתמך בטענתו כי לא היה נאמן למפלגה הנאצית.

פאסט פורוורד לימנו, והכתם האנטישמי ממשיך לדבוק באדולף, כלומר באדידס. נניח לרגע בצד את האינסידנט התורן באתר Farfetch, אשר החליטו - על דעת עצמם - לקרוא לדגם אדידס הפופולרי ZX 750 בשם "Palestine sneakers", ונתמקד בשותפות עם קניה ווסט (הידוע בכינויו Ye). הראפר השנוי במחלוקת ממשיך לעשות צעד קדימה שניים אחורה בסאגת ההתלהמויות האנטישמיות שלו. לאחר שרבים הודיעו כי ינתקו קשרים או יפסיקו לעבוד עמו - מבית האופנה בלנסיאגה ועד מגזין ווג, כולל סרט תיעודי מתוכנן על חייו שבוטל - חברה אחת נותרה בפינה של ווסט: אדידס. זאת עד לסוף חודש אוקטובר האחרון. רק לאחר סדרת התבטאויות מבחילות של המוזיקאי באינסטגרם וברשת X (טוויטר לשעבר), שגרמו לחשבונות שלו להיחסם, אדידס סוף סוף שברה את שתיקתה וסיימה את קשריה עמו. "אדידס לא סובלת אנטישמיות וכל סוג אחר של דברי נאצה.. לאחר בדיקה מעמיקה, החברה קיבלה את ההחלטה לסיים את השותפות עם Ye לאלתר, להפסיק את הייצור של מוצרי המותג Yeezy ולהפסיק את כל התשלומים ל-Ye ולחברות שלו..", כך הצהירה החברה בהודעה לעיתונות. בחודשים האחרונים ווסט מתנצל ואז שב לסורו, וחוזר חלילה. הוא ממשיך לעורר פרובוקציות, ורק בשבוע שעבר הצטלם עם חולצה עליה מתנוססת תמונתו של וארג ויקרנס, מוזיקאי נורווגי, אנטישמי וניאונאצי, ותחזיקו חזק - גם רוצח מורשע.

לאחר יותר מ-60 שנה בהן שתי ענקיות אופנת הספורט נאבקו זו בזו, ושגשגו בהתאמה, בספטמבר 2009 הסכסוך המתמשך הגיע לקיצו - על המגרש. אדידס ופומה ערכו משחק כדורגל ידידותי בהרצוגנאורך (איך לא), במסגרת מאמציהם לקדם בעולם את המודעות לתנועת "שלום ליום אחד". אך בסופו של יום, התחרות העסקית הרי כאן להישאר, שכן מדובר בשתי שחקניות חזקות ומובילות בענף הנעלת וביגוד הספורט.

היריבות הנצחית הזו שהפכה כמעט סימבולית עוד עשויה ללבוש פנים רבות, וזה קורה אפילו בביצה המקומית שלנו. ביום ראשון השבוע הסופרסטארית נועה קירל (שבימים אלה נראה כי מתקשה לשמור על תואר "האמנית המובילה" ו/או "המאמי הלאומית") פרסמה בסטורי בחשבון האינסטגרם שלה רמז (עבה עד מאוד) המכריז למעשה כי הטאלנטית מצטרפת לשורותיה של אדידס, משמע; היא עזבה את פומה המתחרה, לאחר שנתיים בהן קירל שימשה כשגרירת פומה הבינלאומית בישראל, בזיכיון קבוצת פקטורי 54. מה שנקרא, אם לדבר על צירוף מקרים... כזה? עוד לא היה לנו.

בשבת הקרובה, ה-27 בינואר, יחול יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה, יום בו נציין את שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ ב-1945 ונזכור את הרצח הבלתי נתפס של כשישה מיליון יהודים, ובני עמים נוספים, בידי הנאצים. אומרים שלא נשכח ולא נסלח, אבל יש לנו תחושה שאת פריטי ההלבשה וההנעלה של פומה ושל אדידס ככל הנראה נמשיך לרכוש.