מה יש לנו בסל? את כל הרדי-טו-וור של בוגרי בצלאל

התערוכה השנתית הכה מצופה של המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים יצאה לדרך, עם 34 פרויקטי גמר שגיבשו בוגרות ובוגרי המחלקה. "ייחודה של המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, בזירה המקומית והבין-לאומית, באה לידי ביטוי במגוון הפרויקטים המבטאים רעיונות פורצי דרך, חדשנות טכנולוגית ומיומנויות מסורתיות" מכריזה שלי סתת-קומבור ראש המחלקה. "בכל שלבי היצירה, הסטודנטיות והסטודנטים שלנו מקבלים את המרחב והחירות ליצור. בשנה מורכבת זו, יתר על מידה, אנו מעודדות אותם לבשר, לנסח עמדה ולפתח שיח. בלב הקושי בחרו הבוגרות בצד המואר".

העיסוק בסביבת הגוף מבטא את זהות המחלקה באקדמיה בצלאל, ותהליך העיצוב והיצירה בקורסים הנלמדים מלווה בפיתוח מחקר רעיוני, עיצובי וחומרי מעמיק, זאת לצד פיתוח המחקר הקונספטואלי (שהוא חשוב לא פחות, ואולי יותר?). משכך, במספר לא מבוטל מן הפרויקטים ניכר כי הבוגרים המשיכו להתמודד עם אותו מתח נִצחִי המלווה את שנות הלימוד בפקולטות הגבוהות לעיצוב אופנה - הלא הוא קונספטואלי vs פונקציונאלי - וממש עד לישורת האחרונה, כלומר עד וכולל לעיצוב קולקציות הגמר. "אנחנו מעודדות את הסטודנטיות והסטודנטים לגבש שפה עיצובית ייחודית ולהביא בשורה לעולם" סתת-קומבור מספרת, "ההצלחה של הפרויקטים היא שהם מצליחים לחבר בין האזור האקספרימנטלי לאזור של הרדי טו וור. כך, הם מבשרים, ייחודיים וניתן ללבוש ולענוד אותם".

בזירה בה הבוגרים מצופים (על ידי האקדמיה, תעשיית האופנה או שלוחיה) להביא את 'הבשורה הבאה', או לכל הפחות להפתיע ולחדש - העיסוק במתח לעיל יש בכוחו לעודד מקוריות וחדשניות אך מנגד גם לגרום לפספוס או פשוט להיאבד בתרגום (מהרעיון ועד לביצוע הסופי), אבל באקדמיה בצלאל זה עובד. בעוד שבחלק מהפרויקטים התפיסתי/מושגי 'ניצח' וכיכב, גם בתוך קולקציות שניתן למסגר כקונספטואליות במהותן מצאתי פריט (או שניים, או שלושה) שמהדהדים 'אני סופר דופר לביש'. אך היה קומץ מסקרן נוסף - בוגרים שלא היססו 'להעז' להציג קולקציה שלמה מוכנה ללבישה ועם זאת נושאת בשורה, בין אם זה בטוויסט אינטליגנטי בצללית, פיתוחי חומרים, קראפט וטכנולוגיות או פשוט ברמת הגימור הגבוהה. עד כמה מוכנה ללבישה/לשיווק/למכירה? במקסימום. ברמה שאם יכולתי לקבל סל וללקט פריטים הישר מהמיצגים, הייתי מסדרת לעצמי גרדרובה שלמה. וכך זה היה נראה.

עם דימויים השאובים מעולמות המדים, המסעות והנשיאה כמו גם הקפלים, העיטוף, הריפוי והכריכה, רות עוסקת בעבודתה בצורך לאסוף את עצמה כדי לשמור על חזות יציבה ומאופקת ומנגד לעטוף ולשאת את הרך שבה (בנה נולד ממש בסמוך לפתיחת התערוכה). קולקציית "בין הסוף להתחלה" שיצרה מגלמת מחשבות והרהורים כיצד להמשיך הלאה, לחיות בשמחה, בתקווה ואף ליצור חיים חדשים כשיש אובדן רב מסביב. חליפת הג'קט & חצאית מג'ינס בשטיפה כהה עם מריחות גבס לבן מהדהדת את התחושות וההתמודדיות שלה, בלימודים ובחיים האמיתיים; "עם הג'קט הרצון שלי היה ליצור גזרה גדולה שמבטאת כובד. החצאית עשויה פליסה שיצרתי תחילה בגיהוץ ולאחר מכן קיבעתי במריחת גבס, לאחר ייבוש "מתחתי" את הקפלים. המערכת מבטאת עבורי את הכובד, את השבריריות וההסתרה שעומדים מאחורי המון רגשות שחוויתי מאז ה-7 באוקטובר. זהו הדגם הראשון שיצרתי בקולקציה, הוא מבטא בעצם את כל הפרויקט, מהסוף להתחלה. הוא מלא בכל הניגודים שחוויתי ומסתיים במתנה גדולה מאוד עבורי - התינוק שלי".

הדסה מצפה למשיח מאז ומעולם, אך מאז השבעה באוקטובר חולמת על היום הזה אפילו יותר; בפרויקט הגמר שלה "מחכות למשיח" היא מתמודדת עם הציפייה והתקווה לעולם טוב יותר, כזה שיהיה בו שלום בין כל העמים ואפס מלחמות. אבל מה כולנו נלבש כשהמשיח יבוא? את שמלת המשי שעיצבה, איך לא, בהשראת רבקה אימנו, סיפורה וחוזקתה. "השמלה הורכבה חלקים חלקים בעבודת יד תוך שילוב של ציור וצביעה ידנית. זהו סיפור שאני מספרת באמצעות טלאים עליהם שילבתי פסוקים ודימויים משני עולמות - הרוחני ומנגד המעשי והחומרי. בקולקציה שלי אני מתייחסת לשני הצדדים האלה, מצד אחד הכמיהה למשיח, החיבור שלי לרוחניות, תפילה ותקווה. ומצד שני, לתרגם את התקווה הזו לרמה חומרית - לבוש - שבאמת ניתן יהיה להשתמש בו כשהגאולה תגיע. כל הקולקציה היא חגיגה של נשים ביהדות, והשמלה הזו בפרט".

זהו אחד הפרויקטים הראשונים, והמרשימים, שפוגשים בתערוכה, וגם היחיד שתלוי/מרחף לו בין 2 קומות בבצלאל. בפרויקט "בגו" איתי יצר, באמצעות פיתוח גזרה דיגיטלי ובדיגום חופשי, סדרה רחבה וקוהרנטית של בגדים מבדים טבעיים בלבד (מהטעם האקולוגי שחשוב לו). הקולקציה מבקשת להתמודד, בחוקיה החומריים והצורניים, עם תחושת העומס שלתפיסתו קיימת בשדה האופנה העכשווי, בעוד שחולצה לבנה אחת מחויטת-לא-מחויטת תפסה אותי. "החולצה היא פרי של תהליך ארוך שהתחיל מהשנה השנייה ללימודים, בה עסקתי באבסטרקציה ופירוק המוסכמות הקשורות בחולצה הקלאסית. התחלתי עם יריעת בד מלבנית שלמה ומציאת קו מנחה על הגוף באמצעותו אני מחלק את היריעה ומחבר אותה מחדש, ללא שאריות. כך מצאתי דרך חדשה לעטוף את הגוף, ואז הפגשתי את תהליך האבסטרקציה עם החולצה הלבנה הקלאסית על מאפייניה, כמו הצווארון והחפתים. רק שבחרתי להשאיר אותה פתוחה במהותה, כך שהגזרה יותר חופשית ויכולה להתאים ולהחמיא למנעד רחב של גופים. בתמונה זו אמא שלי".

בפרויקט "זריחה בפינות כיכר העיר", תמיר עיצב ויצר בגדים לגברים המרמזים מה קורה תחתיהם. הצלליות מזכירות את הגוף החי שלובש אותן, וההתעסקות היא בחיכוך - חיכוך טעון בין משמעת לבין יצר ותשוקה, בין התפרצות לבין בלימה בגבולות הבגד. בעירה פנימית מרוסנת למול פורקן שלא ממצה את עצמו. בכל מערכת שזורה חוויה אישית וקולקטיבית של חשיפה ונשיאה של מטען אנושי הספוג בגוף וברוח. הוא מציג מרחב דק בין גבריות לזכריות ועדינות תוך כדי תנועה - בגד שנמתח לאחור ונמשך מלפנים בו זמנית. והמכנסיים הו המכנסיים (שהייתי מוכנה ללבוש בעצמי). "במכנסיים האלה "נבלעה המפשעה" והכיסים צמודים. צידי המכנסיים הוכרחו להיצמד למרכז, והקווים שלו הסתובבו ונדחסו פנימה. בשינוי המיקום וקרבת הכיסים, ניתן לדמיין (גם מבלי לראות) כניסה של ידיים פנימה, התייחסות ומשמעות אחרת שטעונים בפריט".

לאחר שבמשך כל חייה שקד מתמודדת עם פוביה מחרקים, הפוגעת באיכות חייה עד כדי התקפי חרדה ושיתוק של ממש, היא החליטה לעשות מעשה ולהתמודד עמה, אולי אף להתגבר עליה, דרך העבודה על קולקציית "אנטומופוביה"; המדובר בארבע מערכות לבוש ושני זוגות נעליים בצלליות המשקפות את המתח הדק בין החשיפה והפגיעות אל מול המחנק והצורך בהגנה בעת מפגש עם חרק, בעוד שהכפכפי-מגפיים מעור חום ג'וסי פשוט קראו בשמי. "את הנעליים האלה, עיצבתי בהשראת צורת ותנועת הגפיים של גמל שלמה. התחלתי בלצפות אימום כפכף בגבס, ולאחר מכן פיסלתי על האימום בצורה חופשית. רציתי לתת לכפכפים את הצורה המאיימת (לפחות מנקודת מבטי) של החרק אך עדיין לשמור על מראה של כפכפים קלאסיים שמחמיאים לכפות הרגליים. את המודל שפיסלתי סרקתי ולאחר מכן המשכתי לעבוד עליו בתוכנות תלת מימד. החיבור של חותלות העור החומות לכפכפים השחורים משרת גם מבחינת הקונספט וגם מבחינה פרקטית - החותלות מעניקות אחיזה נוספת בזמן ההליכה. בנוסף, הן יצרו את המראה שחיפשתי - הסתרה והגנה על הרגליים אל מול הכפכפים הפתוחים שחושפים".

כשאביה נאלץ לעבור השתלת לב והחיים שלה ושל משפחתה השתנו בין רגע, תמר החליטה להקדיש את פרויקט הגמר שלה, "גוף זר", לעיסוק בקו התפר בין הטבעי למלאכותי, בין האורגני לסינתטי, בין המקור לחיקוי. מתוך כך, עיצבה קולקציה של מערכות לבוש בעקבות בגדים מחויטים, רק שאת מקומו של הג'קט המחויט המסורתי שעשוי לרוב מאריג טבעי בהתאמה אישית, תפס ג'קט סינתטי לחלוטין, כמעט גנרי. הג'קטים בואכה מעילים שלה עשויים מבד סקובה שמייצר נפחים או תלת-ממדיות ואין בהם מבנה פנימי וריפודים מוקשחים, אלא קליפה דקה, כמעט ריקה מבפנים, הנאחזת בגוף. "הבגדים שיצרתי משקפים את אי הנוחות, תחושת הזרות והמשקל על הכתפיים. לאורך תקופת האשפוז של אבי הוא לבש מדי בית חולים, ומערכות הלבוש שיצרתי מייצגות את הגוף החדש שלו - מצד אחד הוא בריא והכל נראה טוב מבחוץ, ומצד שני מבפנים יש עדיין אי נוחות ותחושת זרות". הספק פונצ'ו ספק ווסט עם צעיף שעיצבה בטונים אפורים מגלם את כל אלה בצורה מעוררת השראה ומחשבה. "יש דגש על הכתפיים שמסמנות את המשקל הגדול שנוסף לחיים. המעטפת של הבגד גדולה ומרשימה אך הגוף בפנים שברירי. ריבוי השכבות הן המגננות כלפי חוץ - מעטפת, או חומה רגשית, שמרגיעה את הסביבה, מספרת סיפור אופטימי מנחם וברור ומרחיקה את התחושות האמיתיות של הגוף".

פרויקט "בין לבין" של טוני נוצר בהשראת הזיכרונות המטושטשים שנותרו לה מאימה. בהשפעת הסוריאליזם, ודרך הגזרות, הבדים, החומרים והצבעים היא מצליחה לראות (ולהראות) יותר בבהירות את הזיכרונות שנותרו לה וזאת באמצעות הרווחים בחוויית חייה - בין זיכרון ושכחה, בין עיטוף והכלה. את בגדי הג'ינס שאימה נהגה ללבוש, המפיות והפריטים שנהגה לסרוג, הכל נשמר ונאסף לאורך השנים ומשמש (מטאפורית ופיזית) כרקע מחזק ומשמח בבגדים בקולקציה. "ג'ינס הוא חלק נכבד עבורי מהזיכרון של אמא שלי שהרבתה ללבוש ג'ינס וליצור על גביו קרעים ופרימות. הצורה העגולה בגזרות של השרוולים, הכיס והמכפלות מדמה את עיטוף הגוף. והמכפלות הפרומות מסמלות סוף שהוא ללא סוף". הדגמים לעיתים עוטפים ומסתירים, לעיתים חומקים ומטשטשים, אך בעיקר אופטימיים ומשמחים "הקולקציה שנוצרה היא שילוב בין הסגנון שלי לבין הסגנון שלה. אנו "רואים בנשמה שלנו", כפי שסלבדור דאלי טען".

תערוכת בוגרי המחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב (זמורה 1, ירושלים) פתוחה בימים אלה לקהל הרחב: א'-ה' 10:00-21:00, שישי 10:00-14:00. התערוכה תינעל ב- 21/08/2024.