בתוך בליל של טרנדים, מיקרו-טרנדים, מגמות שכאן להישאר למול גחמות (Fads) שבאותה המהירות שצוברות פופולריות כך הן גם נעלמות - העובדה כי אינטרפרטציה, פרסונליזציה וביטוי אישי הצליחו בעונות האחרונות לבסס מעמדן כאלטרנטיבה לא פחות נחשקת היא בגדר נס של ממש, במונחי עולם האופנה כמובן.
בעוד שהסצנה שאולי הכי מגלמת עד חוגגת את התופעה האסתטית הזו בדיוק היא: שבוע האופנה קופנהגן, אשר נחתם בסוף השבוע שעבר וידוע גם כאחות הקטנה והמגניבה של חודש האופנה הגדול ספטמבר. אחרי הכל, הסגנון הסקנדי נוטה באופן מופגן שלא להיענות לחוקים, תכתיבים או עונות, אלא בדיוק להיפך - הכל הולך; שעטנז של סגנונות, הדפסים ומרקמים שמתנגשים-לא-מתנגשים, ורסטיליות פוגשת באורגניות מרובת שכבות ודיטיילינג, מה שנקרא מקסימליזם במיטבו, והכל מתובל בקורטוב של הומור וקלילות מדבקת.
או כפי שהיטיבה לסכם המעצבת הדנית סטיין גויה, מי שעומדת בראש המותג הנושא את שמה (Stine Goya), בריאיון למגזין הארפר'ס בזאר: "אופנה סקנדינבית היא כל כך הרבה דברים בבת אחת, אבל סטייל דני ספציפית מונע על ידי אינסטינקט בטן. זה באמת עניין של הרגשה טובה, נוחות ופרקטיות בשילוב עם ביטוי עצמי ואינדיבידואליות. אנחנו לא מפחדים לקחת סיכון", וזה מאוד ניכר באימג'ים שמציפים את הפיד שלנו מזה שבועיים הישר מבירת דנמרק, בין אם זה על המסלולים או בחסות הסטריט סטייל, שלפרקים היה אפילו משובח יותר ממה שהמותגים הציגו בתצוגות עצמן. באמת שהיה שם הכל מהכל ובכל זאת, אסתטיקה ספציפית אחת שחזרה על עצמה בשלל ורסיות תפסה את תשומת ליבנו - כפכפי אצבע שטוחים בסיסיים שצוותו לחצאיות מהודרות, לא פחות. ממידי שקפקפות מעוטרות באפליקציה יפהפייה עד מקסי נשפכות מסאטן או חצאיות קומות עם תחרה, וכל מה שבדרך.
השילוב האגבי, לא צפוי ומשובב הזה רוכב על טריק סטיילינג שיקי שזכה אשתקד לכינוי "תיאוריית הנעל הלא נכונה", תיאוריה אותה הטמיעה קבל עם וטיקטוק הסטייליסטית אליסון בורנשטיין, או לפחות היא זו שנתנה לקריאת התגר האופנתית שבנדון כותרת מדויקת שהפכה אותה לוויראלית, ומאז יותר ויותר נשים נצפו או תועדו מתנסות ומיישמות.
"בעבודה עם לקוחות ובפירוק הסטייל של הסלבריטאים האהובים עלינו, הבנתי שמה שגורם למראה להרגיש מעניין ואישי הוא תוספת של אביזרים שמרגישים מעט 'off' או לא תואמים לאווירה של שאר הלוק", היא אמרה בזמנו למגזין ווג. אז איך עושות את זה? פשוט מאוד - לשדך להופעה דווקא את הנעליים שלא היינו בוחרות בהן אינטואיטיבית. או במילים אחרות, את הנעליים הכי בלתי צפויות ואפילו מנוגדות כדי לסיים את המראה ויותר מהכל להעניק לו יותר אישיות. לפי בורנשטיין, כפי שהיא גם מרחיבה ברב המכר שכתבה ""Wear It Well (בתרגום חופשי "לבשי את זה היטב"), הדרך הזו מבטיחה להקפיץ ולשדרג כל (אבל כל) לוק.
מי שידה משגת יכולה ללכת על כפכפי אצבע aka פליפ פלופס בגרסת הביוקר, כדוגמת שאנל ודה רואו, או ממותגי ביניים מעולים כמו טורי ברץ'. אבל באמת שהוויאנס, Tkees, איפנמה ושות' יעשו בדיוק את אותה העבודה. אז כן, דווקא כפכפים הכי בייסיק. הם ולא אחרת, יוסיפו אלמנט נינוח, קוּלי ומרדני (במובן הטוב של המילה) לחצאית מפונפנת בואכה מוגזמת שלבטח יש לכל אחת בארון - כזו שרוב הסיכויים לא רואה מספיק אור יום, אם בכלל, אז זה הקיו שלכן לנצל אותה. לסגירת ההופעה נמליץ על חולצה, טופ או גופיה שמהדהדת קז'ואליות במיטבה, כי נכון אמנם כבר "הנמכנו" את החצאית המהודרת באמצעות כפכפי אצבע אבל באמת שאין צורך שהחלק העליון ישאף להשתוות אליה. ובכל הנוגע לאבזור, החל מתיק ועד תכשיטים, באופן עקרוני כל האפשרויות פתוחות ובלבד שתישארו נאמנות לסטייל האישי שלכן.
אם לסכם, ככל שהשילוב בין החצאית לבין כפכפי האצבע מרגיש יותר 'לא נכון', כך זה כנראה ייראה נכון יותר, מעניין וייחודי.