את תחילת השנה האחרונה (והחשובה ביותר) ללימודים הן החלו באיחור מפאת המלחמה, באמצע השנה כבר התמודדו עם אתגרי ההתאקלמות לאוניברסיטה אשר לתוכה התמזג המרכז האקדמי ויצו חיפה (בו במקור החלו לימודיהן. מהלך מבורך בהחלט, אך לבטח לא חף מאתגרים). ואם כל זה לא הספיק, אז "לקינוח" תצוגת האופנה החגיגית-מסורתית שהייתה אמורה להיערך לפני שבועיים, המהווה למעשה את החשיפה הראשונה בפני התעשייה והתקשורת ויכולה לשמש כקרש קפיצה, נדחתה למועד לא ידוע בשל האיום האיראני. אף על פי כן ולמרות הכל, עשרים סטודנטיות לא ויתרו לרגע לאורך כל הדרך, על כל קשייה או מורכבויותיה - ובסוף השבוע האחרון נחנכה תערוכת הגמר של החוג לעיצוב אופנה בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה בה הן מציגות בגאון פרויקטים מגוונים הנוגעים בכאן ועכשיו, זאת לצד בחירת נושאים מפתיעים ומעוררים.
"נוכל למצוא את הפרויקטים ממוקמים על קשת האפשרויות שבין האסקפיזם המנחם לריאליזם הקשיח. קולקציות לא מעטות עוסקות במרחב בו אנו חיים ובשאלות של סממנים תרבותיים הנובעים מתוכו", אומרת ד"ר רחל גץ סלומון, ראש החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה.
האדום עבר כחוט השני בפרויקט הגמר של שקד הרוש, "ריליישן-שופ", גם אם בחלק ממערכות הלבוש הצבע הופיע רק באביזרים או בתיפורים המודגשים על גבי ג'קטים אוברסייז מעולים. הקולקציה של הרוש בוחנת כיצד נראית השטחה והחפצה של אהבה ויחסים בעידן הדיגיטלי, כאלו המבוססות על צריכה וסיפוק מידיים. "אנחנו יכולים היום להזמין דייט בלחיצת כפתור, בדיוק כמו שאנו מזמינים חבילה מאסוס או משלוח של סופר עד הבית. אפליקציות הכרויות מתוכננות כביכול למציאת אהבה, אבל האינטרס שלהן הוא שנתמכר לריגוש, לסיפוק הרגעי ולמבחר האינסופי. השיטוט באפליקציה הוא שופינג דרך חלון ראווה דיגיטלי בו הופכים בני האדם למוצרי מדף מפתים".
השילובים של אדום-וורוד למול אפור-ושחור המרכיבים את קולקציית "אני פה" של איאת גבארה מגלמים את חיי הטבע הצבעוניים, מעוררי ההשראה והאופטימיות אשר מתקיימים דווקא בתוך העזוב והנטוש, כפי שלרוב נתפסים בתי העקורים הפלסטינים - כאנדרטאות מתות וחסרות חיים, סמל לעקירה ולאבדן. "מתוך ההתפרקות וההתפוררות צומח טבע" כך גבארה מתארת, "בתוך שאריות הבתים עצמם בולטת אמנות הגרפיטי ומעידה על טביעת האצבע של הדור העכשווי, פעימה חיה בתוך הזיכרון הישן". הקולקציה שלה עוסקת בהמשכיות החיים בבתים עקורים, ובאמצעות שימוש בטכנולוגיה מתקדמת היא מצליחה להפוך מוטיבים מהמסורת והתרבות הפלסטינית לרלוונטיים ועדכניים. גם בשתי העבודות הבאות, הבוגרות התבוננו על הטבע אך ברמה המושגית או של תופעות קצה.
בעבודתה "הטיות", סול חליל עסקה ב"חוכמת הטבע" והאיזון המצויים במערכות אקולוגיות טבעיות ואשר מייצרים אסתטיקה ברורה וסיסטמתית. "בחרתי מתוכם שלוש נוסחאות מתמטיות - יחס הזהב, רצף פיבונאצ'י והפרקטלים - כדי לעקוב אחר ההרמוניה הטבועה בטבע, ולהשאיל ערכים מתוכה". מושגים אלו, המדגישים את המשיכה האסתטית ואת הסדר המצוי בעולם הטבע, הנחו את יצירתן של מערכות לבוש המגלמות אסתטיקה הרמונית ומאוזנת לכדי קולקציה פיסולית אחת, אך כזו המיועדת לשני המינים.
קולקציית "הפיכת טבע" של ליליאן רוק מתאפיינת בפלטת צבעים רכה ויפהפייה של קרם, חמרה, ורוד עתיק ולילך. "הטבע הוא חלק אינטגרלי בחוויה האנושית הבסיסית" רוק מסבירה, "אך הביופיליה היא תופעת הקצה, המביעה רגישות גבוהה במיוחד אל מולו. ביופיליה היא הגדרה לקשר עמוק הנוצר בין האדם לטבע, שמתאפיינת כחוויה אסתטית ורגשית מעוררת וקיצונית".
דניאל פדידה מציגה בפרויקט "בגדי הפלאות" את האינטרפרטציה שלה לתופעת "חדר הפלאות" (Cabinet de Cariosités) שהייתה פופולארית במאות ה-16 עד 18, והציגו נפלאות מעולם הטבע ומעשי ידי אדם שהגיעו מעבר לים. את הרעיון של תמהיל חפצים שנועד לעורר, לשעשע ולשמש כנושא שיחה בסלוני התקופה, היא תרגמה לכדי עיצובים מקסימליסטיים מרהיבים שלא ניתן להישאר אדישים אליהם. הקולקציה משלבת בתוכה מודרניזם שמתובל בסגנון הבארוק וכוללת שפע של טכניקות מסורתיות בצד חדשניות - חיתוך בלייזר, דפוס משי, הדפסה בתלת ממד, קראפט מסורתי וטקסטילים מפותחים בעבודת יד. האלמנטים התלת-ממדיים שיצרה, כמו גם ההדפסים הנהדרים (כולל במגפיים), הם טו דיי פור.
בקולקציה "לבן על לבן", יובל בארי חקרה כיצד ניתן ליצור בתוך ריק. "תקופות חשוכות בהיסטוריה הובילו כמעט תמיד להתחלה חדשה. התקופה האחרונה שאנו עוברים, מבחינה אישית ולאומית, הובילה אותי לחקור זאת". משכך, בארי יצרה מערכות על טהרת הלבן על גווניו - "לאורך היסטוריית הקטסטרופות האנושיות, הייתה חשיבות לצבע הלבן כסמל לאיפוס ולנחמה. הוא היווה מדיום מאפשר יצירה עבור אמנים בזמנים מורכבים. הפרויקט שלי עוסק בלבן כקונספט עיצובי המגלם פוטנציאל ליצירה חדשה מתוך הריק". מעבר לצבעוניות החלולה בה בחרה, גם הגזרות הן בסיסיות למדי (אך מתוחכמות), כדוגמת חולצה לבנה מחויטת, וכך גם בחירת הבדים היא מינימליסטית - דרך כל אלה היא מבקשת לאפס את האופנה, לחזור אל היסודות, אל הדף הלבן החלק. משמע, התחלה חדשה.
גם שנטי אייזנברג, "להעיר את החלום", נעזרה בצבע הלבן בכדי לגלם את נושא הפרויקט שלה - החלום - ותיבלה אותו בגוונים נוספים (שחור ותכלת-אפרפר) ובעיקר בשלל טקסטורות ומרקמים. "חלום הוא חוויה אישית המכילה תכנים מעולמו הפנימי של החולם. חוקרים רבים עסקו בחלום כעולם משמעויות סימבולי הנפרד מן עולם המציאות הנחווה. את הקולקציה עיצבתי בהשראת בגדי השינה, היא עוסקת במאפיינים ובדימויים חלומיים סמליים ובאלמנטים מעולם השינה". באמצעות שילוב אמצעים טכנולוגים וקראפט ידני מבקשת הקולקציה שלה להביא את שפת הנחלם לכדי ממשות; כחלום המתהלך במציאות.
ואחרונה חביבה עלינו בפער היא קתרין נאדר ריב, המציגה בפרויקט שלה "קונסטרוקציה משפחתית" קולקציה המשקפת את התהליכים והשינויים הדוריים במשפחתה, שמתגוררת מזה שנים רבות בעיר נצרת. "הדגמים מביאים לחיים את השילוב הייחודי של סגנונות הלבוש של סבתא שלי, אמי ושלי, ומבטאים גם את התמורות בחברה הספציפית. הקולקציה מספרת סיפור של שילוב בין העבר להווה, מתוך השאיפה לשבור ולפרק את האפיון הדורי וליצור חוויה אופנתית משותפת, המורכבת מחלקים המגיעים מכל אחת ומכל דור. אלה מרכיבים בתורם את התפתחותה של משפחה ואת המהות שלה". אנחנו מעוניינות ללבוש את כל הקולקציה כמות שהיא, תודה.
פרויקטי הגמר יוצגו בתערוכה של בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה עד ה- 28.08.2024, בקמפוס המושבה, רח' הגנים 21 חיפה | ימים א'-ה' 20:00-10:00, ו' 15:00-10:00, שבת 18:00-10:00.