"פנטון פספסו בענק עם צבע השנה. העולם בכאוס, וזו הבשורה? מוקה?"

כמדי שנה, "דה ויז'נרי" (The Visionary) - סוכנות לחיזוי טרנדים, מחקר וייעוץ קריאטיבי אותה הקימה הטרנדולוגית נתלי יצחקוב לפני עשור - חושפת את תחזית הטרנדים לשנתיים הבאות. התחזית שלה, שתמיד מפתיעה, מפרה את המחשבה והופכת את הבטן (לטוב ולרע), מתבססת על ניתוח של אינספור נתונים ואימג'ים, אירועים גלובאליים ומגמות מפתח, אשר זוהו ונאספו כחלק מתהליך מחקר מפואר שחולש על מגוון תחומים בעולמות הריטייל, העיצוב והטכנולוגיה.

תחת הכותרת "Blooming Riot: Where flowers break concrete" (בתרגום חופשי "התפרצות שקטה: היכן שפרחים שוברים בטון"), יצחקוב נותנת לנו הצצה ראשונה לתחזית שהיא תציג בעוד 3 שבועות בדיוק - אירוע שהוא כבר סולד אאוט, אבל אולי תספיקו לתפוס מקום בהרצאה הנוספת בסוף ינואר. רק איך לומר בעדינות ובפשט? וואי וואי איזה שנתיים מחכות לנו. מעניין יהיה פה זה בטוח.

כשראיינתי אותך בשנה שעברה בתחילת המלחמה, שוחחנו על התחזית שלך דאז לשנים 2023-4 וסיימנו בנימה אופטימית כי חזית שלאחריהן נזכה "לרנסנס" - תקופת התאוששות, החלמה ושיקום שתגיע לפתחנו בשנת 2025. האם באמת ככה מתחילה התחזית שלך לשנתיים שבאות עלינו לטובה (אמן)?
"הדברים לא מאוד השתנו למען האמת", היא פותחת ואני פולטת אנחת רווחה. "אבל אנחנו פשוט עוד רחוקים משם וזה לא יקרה ב-2025", היא ממשיכה. שיט. "המלחמה עוד לא נגמרה והמצב עדיין כאוטי, אבל אני כן מתחילה לזהות שדברים מתחילים סופסוף לזוז (לחיוב), לפחות בעולם. התחזית החדשה תחת כותרת הגג "Blooming Riot" היא המשך ישיר של התחזית הקודמת ("The Outgrow: freeze, fight, flight or fawn") - שסימלה התפכחות והתבטאה בארבעת מנגנוני תגובה אפשריים - "לקפוא", "להילחם", "לברוח", או לבחור ב"אינגייג'מנט". אז התפכחנו, התמימות מאחורינו וההפנמה היא שאי אפשר לסמוך על אף אחד וגם אף אחד לא שומר עלינו. לא הממשלה, לא האו"ם וגם לא החיילים שלנו שבאמת מנסים. הבנו שאנחנו כקהילה, כמו גם כל אחד לעצמו ולביתו, צריכים לשמור על עצמנו. רנסנס מגיע אחרי שיש התאוששות, ואנחנו אפילו עוד לא שם".

אז מה כן יש בתחזית 2025-6? ביקשתי ממנה להתחיל מהמאקרו: אילו מגמות מפתח היא צופה שיתפסו את הבמה המרכזית בתקשורת וברשתות החברתיות, בעולמות האופנה והלייף סטייל. "מה שזה אומר מלמעלה, שאם קודם זעקנו את המחאה, עכשיו הכל הופך להיות הרבה יותר שקט", אומרת יצחקוב (אוטוטו 39), בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר שזכתה לעבוד במחלקה לייעוץ בסוכנות של לי אדלקורט בפריז - מחזאיות הטרנדים המפורסמות והמוערכות בעולם. "כאמור כבר התפכחנו, ועכשיו אנחנו בשלב של ההתעוררות. השלב הבא יהיה כבר העשייה והשינוי המשמעותי", אותו היא צופה רק באזור 2027 בואכה 2028.

לפי יצחקוב, המהפכה הולכת לשנות את פניה, את הגישה שלה. "אנשים מאוד מאוד עייפים מכל המחאות, עייפים מלזעוק את זעקתם ומרגישים שזה כבר לא באמת עוזר או מוביל לשום מקום. לכך מצטרפים עייפות החומר והרוח מיוקר המחיה, ממצב החינוך, וזה משהו שקורה ברמה הגלובלית. רק תסתכלי על כמות המלחמות והמאבקים שיש בעולם כרגע; למשל מלחמת אוקראינה-רוסיה שכבר מתחוללת שלוש שנים, והפלת שלטון אסד בסוריה שבדיוק "הצטרפה לחגיגה", שיש בה משהו חיובי כי הוא היה מנהיג אכזר, אבל בו זמנית גם מטריד (מה הולך להיות שם במקום? ואיך זה ישפיע עלינו?). אני חושבת שנפילת משטר אל-אסד תהיה אחד הסמלים לסופו של עידן "The Outgrowth", כלומר למהפכה מאוד מאוד רועשת. החל מ-2025 נתכנס הרבה יותר לפרטי, משפחתי, קהילתי, ופחות "בחוץ". נצטרך להתחיל לסמוך על עצמנו, לטפל בעצמנו ולמעשה הצעקה העדינה/מאופקת או ההתפרצות השקטה שאני מדברת עליהם מייצגים את המתח בין שני כוחות - הפריחה האישית למול המרד החברתי, ואת האופן שבו הם מזינים זה את זה".

במה זה יתבטא למשל?
"ברצון להתחבר לטבע, לאדמה. הטבע ישתלט על הערים הגדולות, כבר רואים ניצנים של זה בתל אביב ובמקביל לבנייה הבלתי פוסקת. פן נוסף הוא השאיפה לשייכות, לקהילה, אבל כזו שמאוד מתאימה לצרכים של האינדיבידואל. מה שמעלה את השאלה: האם ייווצרו מיקרו-קהילות ולכל אחת תהיה הנהגה משלה? בנוסף, לכולנו יש את הכמיהה לביטחון, לתכלית, ונחפש יותר ויותר את השורשים ואת הקרקע היציבה (פיזית ומטאפורית). בסופו של דבר, כולנו עשויים מאותם יסודות בסיסיים וזה מה שמאחד אותנו כבני אנוש, אז מדהים להתחיל לראות ולהרגיש את זה".

"עכשיו בכל הנוגע לעולמות האופנה: הרבה דברים שהיו "בטוחים" מתערערים פתאום ויש כאוס שכולם מחפשים שיבוא על סיומו. רואים את זה למשל בתחלופה הבלתי פוסקת של מנהלים קריאייטיבים שעומדים בראש בתי האופנה הגדולים או גל העזיבות, וגם בכל הנוגע לקיימות - האם זה באמת דבר טוב? (לנו, לכדור הארץ). בעוד שהמגמה הבולטת שראינו היא התמקדות באפסייקלינג דווקא (מיחדוש) ולא ב-recycling, למשל בקולקציה שמיו מיו הוציאו - למעשה לקחו דדסטוק שלהם (מלאים שלא נמכרו) או פריטי ארכיון ועיצבו אותם לפריטי לבוש חדשים. אני לגמרי צופה פה Trickle-down, כלומר זליגה מהגבוה אל רשתות האופנה המהירות בקרוב. מעבר להיבט החסכוני והירוק שבדבר, יש פה גם חזרה לנוסטלגיה, לרומנטיזציה של המותג. דוגמא נוספת היא, שעוד ועוד רשתות אופנה ומותגים מתחילים להציע מחלקות יד שנייה, ובכלל מדברים על זה שעולם האופנה יתמקד יותר ויותר ב-"wellbeing collections" או ב-"wellbeing brands" לצורך העניין". היא גם מציינת שנתרחק יותר ויותר מלרכוש מהמזהמים העיקריים כדוגמת עלי אקספרס ושות' (איימן לזה).

"בנוסף, אם דיברנו קודם על תחושת העייפות והתשישות שהרבה אנשים שותפים להן, זה מתחבר למושג הויראלי "Sleepmaxxing" - שהתחיל בטיקטוק איך לא - אשר שם את השינה בעדיפות עליונה. זהו טרנד וולנס המקדש שגרות לשינה מיטיבה, וכבר זלג גם לאופנה". מהרגע שיצחקוב מציינת זאת בפני זהו, זה כל מה שאני רואה דוקטור. מהקמפיין החדש של בלנסיאגה שמציף לי את הפיד בו מככבות ספות וינטג' שנגררו החוצה אל רחובות פריז (לפעמים המיקוד עליהן ותו לא, שום תיק או בגד), ועד סליפרס מעור א-לה כפכפי בית מלון בעיצוב בית האופנה מיו מיו - שאם הם לא מהדהדים "מיקסום שינה" אז אני לא יודעת מה כן. "במחקר שעשינו בסוכנות, ראינו המון כתבות שעסקו בחשיבות השינה, כמשפרת את מערכות הגוף אבל גם ברמה הרוחנית - מתוך גישה ששינה היא עוד חלק מהיום שלנו, וגם שם עוברים הרבה מאוד דברים" היא מתארת. "אז זיהינו המון מוצרים שמבטיחים לסייע בשיפור השינה, מערכות לבוש המרפררות לפיג'מות שוב איתנו, נראה גם משקפיים עצומים שמזכירים מסכות שינה. ברמת הלייף סטייל זה מתבטא במיטות מאוד גדולות ואקסטרה דגש על הטקסטיל שצריך להיות בטופ של הטופ. אני מפרשת את המגמה הזו, שכבר בהתהוות, כפתרון אולי ל"הנגאובר הרגשי" (emotional hangover) שחווינו, זה עוד ביטוי שנתקלנו בו ומגלם במדויק את מציאות חיינו בשנה האחרונה". מה שבדיוק מוביל אותנו אל הנושא הבא; מה תהיה הצבעוניות השלטת הבאה?

בשבוע שעבר חברת הצבעים "פנטון" הכריזה על "Mocha Mousse" (מוקה מוס, אפשר גם להפוך) כצבע השנה ל-2025. "גוון חום עשיר, מחמם ומנחם, הפונה לרצון שלנו לנוחות. ישנה תנועה הולכת וגוברת ליישר קו הדוק יותר עם העולם הטבעי, המחבק את המחיה והסביבה הפיזית שלנו", כך הם נימקו בחירתם. ועד פה זה די מתכתב עם מה שיצחקוב תיארה.

"צבע מוקה מוס מוצא הרמוניה ואיזון בין הדרישה למודרניזם לבין היופי הנצחי של יצירה אמנותית", פנטון הכריזו - האם החבר'ה שם חיים על אותה הפלנטה איתנו ועם שאר העולם?? את מרגישה שזו הייתה קריאה נכונה של "המפה"? או שהם פספסו בענק?
"כן, פספסו בעיניי. למען האמת אני כבר לא תופסת אותם כגוף כזה מוביל, הם טובים בעיקר ליחסי ציבור ולצילומים. מרגיש לי שהם מאחרים את הרכבת ובעיקר לא מחוברים. העולם בכאוס, וזה מה שהם מכריזים כצבע הנבחר? מוקה? ויודעת מה, לפחות אם היו בוחרים אולי אימג'ים אחרים וממתגים או קוראים לצבע אחרת, אז ניחא. עשו חיבורים מאוד מוזרים, והתוצר הסופי מאוד מנותק".

אגב, יכול להיות שקים קרדשיאן הייתה איכשהו "בסוד העניינים" של פנטון? כי רק כמה שעות לפני הכרזתם היא העלתה את השת"פ החדש שרקחה בין סקימס לבין The North Face - ופלטת הצבעים בקולקציה ממש מהדהדת "מוקה מוס"
"יכול להיות. או שיש לה קשרים שם למעלה, או שזה דווקא רק מחדד עד כמה הם נשארו מאחור כי זה יכול היה להתאים אולי לעונה הקודמת. כך או כך אין ספק שהעיתוי שלה היה מטורף".

אז מה הצבעוניות שאת מציגה בתחזית הטרנדים החדשה?
"יש פה מנעד של כמה צבעים: שחור - שיהיה שחור משחור ובאופן רפטטיבי חזר בנתונים שליקטנו וניתחנו. עוד צבע שיבלוט הוא כסף, אבל מוברש או מושחר. בנוסף צבעים טבעיים, כמו חומים וירוקים, אבל גם האדום נשאר איתנו וממשיך - רק שהפעם הוא יותר רך (ולא "אדום דם" שהצגנו בתחזית הקודמת). ובכל הנוגע להדפסים או מרקמים זיהינו המון פרחים, מה שמתחבר לנו מאוד לשם התחזית " Blooming Riot". אבל אלה יהיו פרחים מאוד ספציפיים, בעלי נראות דיגיטלית משהו, כלומר שייראו מזויפים ואף ביזאריים. מגמה אשר תקנה למי שלובש או משלב אותה נראות קצת מעובדת, פלסטית, מאוד מלאכותית".

יצחקוב גם מדברת על אקספרימנטליות בדרך שבה נלבש בגדים ולא בהכרח כפי "שהתכוון המשורר". מאוד בדומה למה שכוכבת הריאליטי ואושיית הרשת ספיר אביסרור לבשה לאחרונה - כשהפכה חולצה מכופתרת משובצת לחצאית. ואיך אפשר לשכוח את מסלול אביב-קיץ 2023 המפעים של בית האופנה ויקטור ורולף במסגרת שבוע הקוטור בפריז, במהלכו הציגו שמלות מפוארות שהיו כמו תלויות על הדוגמניות במהופך או באלכסון.

מה בנוגע לרשתות החברתיות ולשהייה שלנו בהן?
"יש תנועה הולכת וגוברת לכיוון של "Clean the mess", שזה כמובן נוגע בעולמות הקיימות והתחשבות בסביבה, אבל גם לסושיאל מדיה. אנחנו שומעים יותר ויותר על רצון לעזוב את הרשתות, על הפחד מהשהייה בהן, על השעמום שיש בזה, ואני מרגישה שזה יוביל לעוד איזשהו טרנד אותו כיניתי בשם "Anonymous club" (מועדון האנונימיים). יש למשל ציטוט מעולה שנתקלתי בו שאומר כי "פלטפורמת המדיה החברתית הגדולה הבאה תתבסס על הרעיון של אוטונומיה ואנונימיות". אוח, איזה אוקסימורון נפלא. "ראי ערך מהדורת דצמבר של ווג איטליה שעל השער מתנוסס הכיתוב 'אין מדיה חברתית, הכיף חזר!' ", היא מוסיפה. "אז אני צופה שנתחיל לראות הרבה כיסויי פנים שמשקפים את הרצון לשמור על אנונימיות, להישאר מתחת לרדאר. וגם העיצובים של הבגדים יהיו בהתאם - יותר קודרים, משהו מאוד מחתרתי ואפל. המון שחור כאמור, ומסתורין. בארץ כבר חשים את הוייב הזה למשל בעמוד של "בדים למוּת בהם", מיזם אופנתי מעולה של מספר מעצבים שחברו יחד".

לפני סיום, איך את רואה את תחום הטרנדולוגיה בארץ בימים אלה - מתפתח? או?
"אני לא רואה התפתחות, אני רואה משהו שנורא מעציב אותי קורה. אני מתייחסת לתחום חיזוי הטרנדים באופן סופר מקצועי ואני מאוד חוששת למקצוע. אני רואה אנשים שמכריזים על עצמם שהם טרנדולוגים לפני שהם עשו את המסלול האחראי. מצד אחד אני אומרת "בכיף" זה הרי לא על חשבוני, אבל מצד שני הרבה פעמים אני רואה העתקות וזה מבאס.

אני בעד שאנשים ייקחו אחריות וילמדו את המקצוע הזה כמו שצריך, כדי שזה תחום שישמור על היוקרה והמקצועיות שלו. לי לקח שנים להעז לומר 'אני טרנדולוגית', זה מצריך הרבה ביצים מה שנקרא. טרנדולוג זה לא בלוגר. מבחינתי טרנדולוג הוא איש אשכולות, פרסונה עם אינטואיציות מטורפות. לכן עד היום זה יכול להביך אותי, ואני כבר במקצוע עשר שנים. זה מה שגם גורם לי לרצות להיות מאוד טובה בתחומי, להעמיק ולקחת אחריות. זה צריך להיות מישהו שבודק, שאוסף נתונים ממגוון תחומים ומנתח, מישהו שהוא סקרן ושמוציא דוחות טרנדים. הפחד הגדול שלי שזה יהפוך למקצוע כמו סטייליסטית - ולא שחלילה אני מזלזלת במקצוע, אלא במובן שלהלביש ולסגנן זה משהו יחסית לא מורכב, שנעשה לפעמים על הדרך ולרוב לא נדרשים להעמיק או לחקור. לא סתם אין הרבה טרנדולוגים בעולם. אני גם חושבת שזו לא תעשייה שצריך כל כך הרבה, בטח שלא בארץ".