מותג האופנה סאקס (SACK'S) מציין השנה 42 שנות יצירה ועיצוב ישראלי מקורי, הישג אדיר במונחי תעשיית האופנה בכלל והמקומית בפרט. המותג הוקם בשנות ה-80 על ידי רונית ואילן חלפון והתנהל כעסק משפחתי פר אקסלנס, כאשר בשנים האחרונות דור ההמשך כבר החל לתפוס באופן פורמלי תפקידי מפתח בחברה. בתוך כך, הבת הבכורה, בר חלפון, מציינת 5 שנים כמי שעומדת בראש המותג מאז ששרביט המעצבת הראשית הועברה אליה מרונית, אימה.
אנחנו נפגשות יום אחרי השקת קולקציית 'CABANA' המרהיבה בניחוח מקסיקני - שמסמלת את הדרופ השלישי לאביב-קיץ 2025, כשאדי האדרנלין והסיפוק עוד ניכרים על פניה ובקולה. "אירוע ההשקה עבר טוב, הכל היה בקונספט מהמם", חלפון פותחת ומספרת. "הדרופ הקודם, 'טנזניה', היה בהשראת קמפינג, טיולי ג'יפים, ריזורט לקז'רי בתוך המדבר, וההפקה צולמה ב"מואה", נווה מדבר מדהים בלב הערבה, על פי קונספט של 'רגעים'; הגעת עם הג'יפ למחנה? - מה לבשת, הלכת למתחם הריזורט? - איזה קימונו בחרת, ומה לבשת להדלקת מדורה עם הבעל והילדים? וכן הלאה. בעוד שהדרופ הנוכחי והיותר צבעוני, אמנם צולם גם כן באותו המתחם אבל באזור אחר - ליד הנהר, לצד בונגולוס שמזכירים את אלה שבונים במקסיקו מחמר. פה ההשראה והקונספט מתמקדים בצבעים. זו מאה אחוז קולקציה צבע. היא קשורה לטקסטורות, היא קשורה לרקמות בעבודת יד, ללבוש המקסיקני המסורתי, עם עבודות הקרושה וסריגים מפוספסים צבעוניים".
היא בת 35, נשואה לרון ("עכשיו הוא חגג יום הולדת 40 ועשיתי לו הפקה מטורפת בקונספט של גטסבי הגדול"), וכשאני שואלת על ילדים היא משיבה: "יש לנו ילדה בת 5 בשם מארה, שזה אומר ים באיטלקית כי בכל זאת, בעלי איטלקי. ויש לי עוד ילד, אבל הוא נפטר בלידה". כמי שעוקבת אחרי חשבון האינסטגרם הפרטי שלה, אני זוכרת שלפני 4 חודשים חלפון שיתפה במשורה בחוויה הכה מורכבת שעברה, לידה שקטה בחודש השמיני להריונה - ופשוט נפעמתי מהעוצמות שלה. תהיתי אם וכיצד תרצה לגעת בנושא כה רגיש, אבל למזלי היא הקדימה אותי ובעיקר ריגשה כל כך עם המסר שהיא רוצה להעביר לנשים.
"זה קשה מאוד. אני חושבת שגם כשעוברים את זה, לא באמת מבינים מה עוברים. את עסוקה בהישרדות קודם, ורק אחרי שזה מסתיים מתחילים לעבד את הדברים. את מבינה שילדת בלי הבכי, את מבינה שקברת ילד, את מבינה שאת צריכה לספר לילדה בת 5 שלא יהיה אח לו חיכתה כל כך ואחרי שיש חדר עומד מוכן. הרבה פעמים במהלך הקריירה ובהיותי אדם מאוד הישגי, שאלתי את עצמי - 'למה אני צריכה את זה? את האינטנסיביות הזו ולעבוד כל כך קשה? למה אני צריכה לפספס את אחר הצהריים עם הבת שלי בחוג היפ-הופ או בגינה? אחרי מה אני רודפת?'. יש לי כסף, הכל טוב, אז מדוע שלא אאפשר לעצמי לעשות פילאטיס בבוקר או לנוח לפעמים בצהריים... באמת שלא הבנתי לאן כל המרדף המטורף הזה מוביל אותי. ואחרי מה שקרה הבנתי, שאם לא הייתה לי את העבודה - אני חושבת שהייתי על סף שיגעון. זה פשוט ריפא אותי.
אחרי הלידה כמובן לקחתי זמן לעבד את הכל. גם נעזרתי בפסיכולוג, הוא ישב מולי ואמר 'את בין הנשים הכי חזקות שראיתי בהתמודדות אחרי דבר כזה, ולא כי הנפש שלך בהכרח יותר חזקה ממישהי אחרת, אלא זה כי יש לך לאן לחזור'. חזרתי לעיצוב, החלטתי שאני בוחרת בחיים, ואני בוחרת בזה שננסה עוד פעם. זה לא יהיה פשוט, ההיריון הזה הגיע אחרי 3 שנים של טיפולי פוריות, שזה תהליך וקושי עצום בפני עצמו. ואז קרה מה שקרה, אז אם לא העבודה והעשייה כאישה לקום בבוקר ולדעת שיש לי את המקום הזה? אני לא יודעת איפה הייתי היום. מאז אני לא מתלוננת על קושי".
ההשראה שלך תמיד נסובה סביב עולמות ותרבויות שמעניינים אותך?
"כן, זה ככה כל שנה ועם כל קולקציה. אני בוחרת תרבות מסוימת שאני מתחברת אליה או מסקרנת אותי, ואז צוללת לתוכה. תכף תצא קולקציית קלאב - הליין הקבוע והיותר ספורטיבי שלנו - אותה צילמנו בניו יורק עם אנשים מקומיים-יהודים (אני תמיד מחפשת לתת פרנסה ליהודים). לאחריה תושק קולקציית חג, שהיא תמיד יותר רומנטית, בניחוח פרחוני והרבה פשתן, אשר צולמה בשיתוף פעולה עם 'אפיסרי', מעדנייה ייחודית, בית קפה ובוטיק הום סטיילינג בלב נווה צדק. הבעלים של המקום, סיגל, היא בחורה מוכשרת להפליא שאוספת כלים מדהימים מרחבי העולם, ולצידם צילמנו את הבגדים".
וואו. המון דרופים וקולקציות בשנה.
"מאחר וסאקס מוכר גם בחו"ל, אז אנחנו עובדים באותו האופן בו פועלים בתי אופנה בעולם - נצמדים לדליברי (תאריכי אספקה) ולדרופים".
בשלב זה אני מבקשת שנתעכב קצת על המשפט "סאקס מוכר גם בחו"ל". שכן עד כה ולמיטב ידיעתי, רק מותג הריזורט "ME369" של רונית אימה (שנמכר בחנויות סאקס) הוא זה שמוכר באלפי נקודות מכירה בעולם. "לאט לאט אנחנו נכנסים לשוק הבינלאומי, כן".
לא הרבה מודעות לכך שיש בכלל ליין עצמאי שנמכר בסאקס. כלומר ME369 כל כך נטמע בחנויות ומשתלב באופן הרמוני שזה מרגיש חלק מהמותג. את ואימך דואגות שתהיה הפרדה אסתטית ועיצובית בין שני הלייבלים? או שלהיפך, דווקא דואגות להסתנכרן?
"כשאני קיבלתי העברה בין-דורית בעסק, היה ברור שאמא חייבת להמשיך להיות בעשייה, אין אופציה אחרת מבחינתה. אז היא החליטה להקים את הליין שלה, גם משום שמראש כיוונה לשוק הבינלאומי ולארה"ב בפרט, אבל תחת השם "סאקס" זה היה בלתי אפשרי למכור שם בגלל המותג "סאקס פיפט אבניו". במהותו ME369 הוא מותג ריזורט שמתמקד במודפסים ולכן, אני לא אעשה הרבה מודפסים בסאקס. אני מעצבת את ה-80%, ואת 20% המודפסים אני קונה ממנה אליי במסגרת התקציב. מאחר ואמא מציגה בכל התערוכות, היא מעצבת הכל לפני, היא מקדימה אותי בשנה. משכך, תמיד יש מולי את כל הבורדים שלה, את כל הקולקציות והכל".
אז את מנסה להתכתב איתה, עם עיצוביה?
"כן בטח. כמובן שאני לא עושה התאמה מוחלטת, כי בסופו של יום אני צריכה למלא את צורכי החברה ואת צורכי הלקוחה שלנו. להתכתב עם האקלים הישראלי, לספק סריגים בחורף, כמו גם פריטים חלקים. לדוגמא, כשאמא עשתה קולקציה עם הדפסים בהשראת העולמות המיסטיים, כל כך אהבתי את ההשראה שהחלטתי להתחבר לזה בדנים למשל בצבעים גולמיים, או בטישרטים בייסיק מפשתן. הרי בסוף הלקוחה לא חייבת ללבוש פרינט עם פרינט. נורא יפה לשלב מכנסיים מודפסים עם טי לבנה וג'קט ג'ינס מהמם. אז בחנויות הלקוחה מקבלת את התמהיל השלם שמורכב מסטנדים שונים ומגוונים. Having said that, חשוב לי לציין שאם וכאשר בוער בי לעשות הדפס מסוים אני ממש לא עוצרת את עצמי".
מה הדבר הכי חשוב שלמדת מאימך ושאת מיישמת עד היום?
"בדים, בדים, ובדים - הכל טבעי, אין פוליאסטר. אמא שלי אמרה לי כך: 'אני מעבירה לך את הכיסא. את הידע ואת החוש האופנתי יש לך, גם את אנשי המקצוע, אז קחי ותעופי עם זה קדימה, אבל תמיד תזכרי שני דברים: 1) תישארי נאמנה לחומרי הגלם, זה אחד היסודות הכי גדולים של החברה. תישארי נאמנה לכותנות, לפשתן, לכל המאה אחוז... לויסקוזה, למשי. 2) תבחרי את המפעלים שאת עובדת איתם בקפידה ותשמרי על הספקים שלך. בפועל זה לא כזה פשוט. מהצד שלהם, הם פתאום קיבלו 'בירושה' לעבוד עם 'הבת של', אחרי שעבדו 20-30 שנה עם רונית. אבל אני חושבת שצלחתי את זה, הם אוהבים ומקבלים אותי וזה ניכר בתוצאות, בתוצרים".
הם בטח בעיקר מעריכים שאת לא רומסת את העבר ואת ההיסטוריה של המותג.
"בדיוק, ובחיים לא אעשה זאת. בן אדם צריך שיהיה לו עבר, צריך שיהיה לו הווה וצריך שיהיה לו עתיד. כך אני גם מתמודדת עם הלידה השקטה - זה מה שקרה לי וזה חלק מהעבר שלי, יש לי קושי והתמודדות בהווה והעתיד שלי יהיה לקבל עוד אחד, עוד ילד".
מה את מרגישה שהבאת למותג שלא היה שם קודם?
"ראשית, חשוב לי להגיד שהרבה פעמים אנשים מגיעים לאיזושהי פוזיציה ומיד מנסים לשנות את כל הארגון. 'אני מפטר את זה, מזיז את זה, אני חייב להכניס את טביעת האצבע שלי...' - זה דפוס התנהגותי שחוזר על עצמו בהרבה מקרים אבל לי לא היה את המקום הזה. הרי יש סיבה שמשהו הצליח לאורך 40 שנה נכון? מה שאמא שלי עשתה ובנתה הצליח ועודנו קיים. ייצור זה בין הדברים הכי קשים שיש. זה קשה בתפעול שלו, זה קשה שכל הזמן חייבים להיות עדכניים, להיות עם היד על הדופק, להיות נחשק. ובתוך כל זה, גם לשמור על הד.נ.א של החברה. אני כבר 17 שנים בסאקס באופן כזה או אחר, כולל עיצובי ליינים שהתנסיתי בהם כבר בתחילת הדרך. בראש ובראשונה החלטתי שלא אהפוך סדרי עולם, ושאעשה את השינוי לאט לאט".
במה ה"לאט לאט" הזה מתבטא?
"בכך שאני שומרת על קהל הלקוחות הבוגר והוותיק יותר. זה קהל מבוסס ומאוד נאמן. ולאט לאט מהמקום שלי, אני מכניסה ווייב צעיר יותר. בין אם זה נחשקות, צבעוניות או הרקמות. זה גם מתבטא מאוד בגזרות - קצת מכנסיים קצרים, קצת גופיות קטנות או קרופ, למעשה לשלב גזרות מעט יותר עדכניות. זאת אומרת שאם אימא ובת נכנסות לסאקס, אז שתיהן מוצאות את עצמן בחנות. בנוסף, אפיקי השיווק והפרסום היום שונים מבעבר; אני חלק מקליקה מאוד ספציפית של בנות - מה שנקרא משפיעניות, אבל הן גם חברות ורובן נשות עסקים. אני אהובה אצלן והן גם אהובות אצלי. אני יכולה להגיד לך שסאקס זו החברה היחידה בתעשייה שלא משלמת למשפיעניות. אין לי בארטרים, אין לי ריטיינרים, אין לי פעימות. אני נותנת גיפט קארד לבגדים, וכשהן מגיעות תמיד קונות מעבר לסכום. המשפיעניות שאני בוחרת הן נכונות עבורי, הן כאלה שגם אני קונה אצלן, הפרגון לגמרי הדדי. בין אם זו שני (בר) מלח הארץ שיש לי רהיטים מהמותג שלה, מור סויד ומור סילבר. הן כולן תותחיות. החיבור עם עמן אותנטי, אחרת זה נראה פייק. ואני רואה את זה קורה במקומות אחרים. הלקוחה הישראלית לא טיפשה ובטוח שלא פראיירית, היא מאוד חכמה. היא יודעת בדים, יודעת כמה עולה לרכוש בחו"ל, היא חוקרת באתרי אונליין, והיא גם מעורה במה שקורה בתעשייה".
תקופת המלחמה השפיעה כמובן גם על המותג. אומנם חלפון לא עשתה שינויים בפן העיצובי, "כי הבגדים כבר היו מוכנים", אבל כן נעשו התאמות במסחור חזותי. "למשל בתחילת המלחמה לא שמנו גלביות או פרינטים בחלונות הראווה, כי הרגשתי שזה לא מדבר את התקופה ואת מה שנשים מחפשות" היא מתארת, "אז הלכנו על בייסיקים, פרקטיות ונוחות. גם אנחנו חווינו ירידה בעבודה בהיקף של 20%. כולנו נפגענו, מהקיוסק דרך האטליז ועד אלינו מותגי האופנה. מצד שני היה לנו את חו"ל שגיבה אותנו. כפי שכבר אמרתי ואחזור על כך - יש עבר ויש עתיד. כל הזמן צריך להיות על הדברים ולהפגין נוכחות. אני בתקווה לזמנים טובים, לחטופים שיחזרו, ושהמדינה רגע תתאפס על כל מה שקורה לכאן או לכאן".
כיום לסאקס יש 15 חנויות ברחבי הארץ, כולל חנות דנדשה שנחנכה לאחרונה במתחם ביג פאשן גלילות. כתב היד העיצובי של המותג, אותה אסתטיקה סאקסית ים-תיכונית שמזוהה עם גזרות זורמות שנתפרו בקפידה, סטייל נינוח ובלתי מתאמץ אבל מאוד בולט, מלא חיים וצבעוניות - נוכחת במלוא הדרה גם בקולקציית "קבאנה". הבדים נעים בקצב הרוח, עם רקמות ייחודיות המציפות זיכרונות קולקטיביים לצד דיטיילים והפתעות בפרטים הכי קטנים ונסתרים. משמלות עם הדפסים שובי עין, חליפות שני חלקים עם פוטנציאל ורסטילי של השמחות, עליוניות רקומות, פריטים מפוספסים בוייב מקסיקני, כמו גם פריטי בייסיק מונוכרומטיים בטקסטורות רכות.
מבחינתך, מהם 2 פריטי המפתח בקולקציית "קבאנה"?
"השמלה הבוהמיינית שלבשתי בהשקה (קיימת גם בצבע שחור) - שמלת מידי משוחררת עשויה 100% ויסקוזה שניתנת להידוק במותניים ומתהדרת בשרוולים עם סיומת ראפלס, מפתח וי ודוגמא פרחונית קטנה יפה יפה. וחליפת סריג קרושה מרובת פסים צבעוניים שעשויה מ-100% כותנה - היא כוללת גופיה עם צווארון מעוגל, ומכנסיים תואמים עם סגירת קשירה במותניים".
משהו שלא יודעים עלייך וממש יפתיע את הלקוחות והעוקבות שלך?
"יש לי תחביב לעבור על עסקאות. אני חושבת אפילו שאני עושה את זה אחת לשבוע כן? שאני הולכת לשירות לקוחות ומבקשת שיראו לי את החשבוניות, אני אוהבת להסתכל בהן", שתינו לרגע מצחקקות ואז היא ממשיכה ומבהירה: "אבל זה לא בגלל הכסף! אלא כי אני אוהבת לראות את תמהיל הקנייה בחשבונית. כלומר להבין איך הלקוחה חשבה, איך היא הסתובבה בחנות, מה היא בחרה או איך היא לבטח מתכננת לשלב בין הפריטים... אני גם מסיקה מזה הרבה מסקנות".
איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
"בפן העסקי, הלוואי שיהיו עוד חנויות ונקודות מכירה, כמה שיותר ליינים. ובפן האישי, אני מקווה שאהיה עם עוד ילד. אני בציפייה לילד, אפילו שניים. 10 שנים מהיום אני רואה את עצמי עם בעלי בבית מאושר ושמח, בית שיוצר, שמטייל, שאוהב, שמבשל, שמחנך ילדים לדרך ארץ ולאהבת המדינה. אני בחיים לא אעזוב את ישראל, אני תמיד אגור פה".