סלינה גומז, קרולינה קורקובה, רותם סלע וספיר אביסרור כבר יודעות. כשהן רוצות להשאיר סטייטמנט אופנתי שמדיף ניחוח סקסי-יוקרתי למרחקים, הבחירה האולטימטיבית תהיה להפציע בפיס של בית האופנה Ronny Kobo. בין אם זו מערכת לבוש מחויטת (כפי שגומז ואביסרור בחרו), שמלה בצללית מתוחכמת שמפארת את קימורי הגוף הנשי - מפריטי המפתח של הלייבל הבינלאומי, או בחירה שובבה יותר כדוגמת חולצת הרשת השקופה והמנצנצת שסלע לבשה לחגיגות יום הולדתה אשתקד.
וזה בדיוק המקום אליו רוני קובו, המעצבת והמייסדת של המותג, מכוונת. "נשים שמחפשות לוק מסובב ראשים לאירוע יודעות להגיע אלינו. אבל המותג רוני קובו הוא לא רק שמלות נהדרות. זה גם חליפות נהדרות, מכנסיים, ג'ינסים מעולים וסריגים מדהימים. אני אוהבת לספק גיוון כי אנחנו גדלות, וזה בדיוק המקום שבו אני נמצאת כרגע ברמה היצירתית", כך היא מספרת בפתח שיחתנו הטרנס-אטלנטית. או ליתר דיוק, ריאיון העומק הראשון שקובו מעניקה לפלטפורמה ישראלית מזה כעשור.
זהו המותג השני במספר ברזומה של המעצבת הישראלית המתגוררת כיום בניו יורק. את דרכה בתעשייה החלה עם מיזם אופנתי שהתמקד בעיצוב וייצור תיקי יד קטנים לערב ("לנשים שאוהבות תיקי מעצבים אבל לא את המחיר שבצידם"), שצברו נחשקות והכרה, כולל מרשתות קמעונאיות מובילות. זה הוביל אותה לייצר חולצות טי, שגם נחלו הצלחה מטורפת, אז היא השיקה אותן (בצד פריטי בייסיק נוספים שעיצבה) תחת השם Torn by Ronny Kobo. "בכנות? עשיתי את זה בשביל הכיף ובשביל לשלם חשבונות במהלך הקולג'. אני מסוג הבנות שלא אוהבות לחיות על חשבון ההורים, תמיד הייתי מאוד עצמאית. כולן לבשו את הטישרטים שלי, כל הסלבריטאיות, והדבר הבא שאני יודעת הוא שבניתי עסק של 8 מיליון דולר בזמן שהייתי סטודנטית לתואר שני. לא היה לי באמת מושג מה אני עושה".
המותג אמנם לא האריך ימים אבל לחלוטין היווה אבן דרך חשובה בקריירה שלה: "אני צברית פשוטה, לא הגעתי ממקום מפואר או נהניתי מפריבילגיה. בניתי את העסק שלי מהיסוד בעצמי ובכספי, כאשר בדרך גם למדתי הרבה לקחים. העסק הראשון שלי היה כישלון גדול - מכרתי כל כך הרבה אבל לא היה לי מושג מה אני עושה ונכשלתי, המותג 'Torn' פשט את הרגל. ועדיין, מבחינתי, זו הייתה ההצלחה שלי, כי מתוך הכישלון למדתי איך לנהל עסק, איך לייצר, מה לעשות ומה לא. זה מסר חשוב שאני רוצה להעביר לנשים - שלא יפחדו להיכשל".
בשנת 2017, כשהיא כבר "סופר ממוקדת ועם הרבה יותר ניסיון וביטחון", המעצבת ואשת העסקים משיקה את מותג האופנה נושא שמה ומתחילה לבסס מעמדה ככוח מוביל בזירת האופנה הבינלאומית. "אני שואפת להיות בטופ 5 המותגים העכשוויים המובילים בעולם" קובו מכריזה, ונראה כי היא בדרך הנכונה. עיצוביה הממגנטים, שמגלמים את אותו איזון מדויק (וחמקמק) בין הסוגה הקלאסית והעל-זמנית לבין גזרות חדשניות על טהרת הבולד והסקסי, נמכרים ברחבי העולם כמו לחמניות חמות, כולל בארצנו הקטנטונת - בענקית האופנה פקטורי 54.
כיצד נעשית ההחלטה אילו פריטים או קולקציות ייועדו לשוק הישראלי?
"סיימון אלמלם, הקריאייטיב דירקטור של פקטורי 54 שעליו אני מאוד סומכת, אחראי על הבחירות ועל הקניינות. ואם יש מישהו שיכול להחליט ולדייק כפי שאני הייתי עושה - זה רק סיימון. אנחנו עובדים הרבה יחד, הוא גם עושה עבורי ייעוץ מותגי".
את הגישה האקלקטית-אוניברסלית של קובו ניתן לייחס לשורשים ולחינוך שלה: היא נולדה בתל אביב, לאיש העסקים ויזם הנדל"ן בבו קובו, וגדלה בהונג קונג. "לאבי היה שם עסק לייצור בגדים, אז פרקטיקלי גדלתי במפעלים, מגיל צעיר ספגתי הכל ולמדתי את המטריה. כבר כילדה בת 15 נהגתי לתפור לעצמי ולחברותיי שמלות. היינו מגיעות לשיעורי 'קוטיליון' לבושות יפה ומתיישבות ללמוד נימוסי שולחן. אגב, אני בכלל רציתי להיות יותר בצד של הכתיבה העיתונאית". כאשת העולם הגדול שגדלה להיות, בצירוף תשוקתה לאמנות ולתרבות, כל אלה הובילו אותה בסופו של דבר הישר אל התפוח הגדול, שם סיימה תואר ראשון בספרות ותואר שני מאוניברסיטת NYU באנתרופולוגיה תרבותית ומדיה.
בימים אלה, לא זו בלבד שהמעצבת מרחיבה את קטגוריות המותג המשגשג אותו בנתה בעשר אצבעותיה - עם ליין תכשיטים מטריף שהיא משיקה בימים אלה, אלא שבתוך כך קובו למעשה מגשימה חלום ישן, שלשמו היא חוברת אל אחותה, דנה קובו. "השקת קפסולת התכשיטים הראשונה שלנו הייתה מאוד אישית עבורי", היא מספרת, "חלמתי על זה במשך שנים, אבל עד כה המיקוד שלי היה אך ורק בבגדים - לוודא שהכל עובד בצורה מושלמת, להבין את העסק שלנו על בוריו, להבין מי הלקוחה שלנו. כאספנית נלהבת של וינטג', בטיולים שלי בעולם אני מלקטת גם בגדים ובעיקר תכשיטים - שלא אחת שימשו אותנו בצילומי הקולקציות. ברגע שאחותי הציעה להחיות את החלום שלי מיד נעניתי. דנה ייצרה את התכשיטים דרך החברה שלה (Shashi). היא עשתה הכל, מהאריזה ועד הביצוע המושלם. זו הייתה הפעם הראשונה שעבדתי איתה והיצירה לצידה, לצד מישהי שאני סומכת עליה ועל האינטואיציה שלה לחלוטין ושמכירה את הטעם האסתטי שלי - הייתה פשוט חוויה מדהימה. כלומר, היא מאוד קובו במובן ש- it's her way or the highway, אז החלטתי לקחת צעד אחורה ולתת לאחותי הקטנה להוביל. זה היה מקסים. כבר מכרנו כל כך הרבה תכשיטים, וזה חשוב כי זה עובד עם הקולקציה. הכל הרגיש פשוט מהלך אורגני ברגע שהדי-אן-איי של המותג התפתח למה שהוא היום".
בתחילת השבוע קובו חגגה את השקת ליין התכשיטים בלוקיישן שיקי במיאמי, לצד נבחרת נשית מצומצמת ומשובחת. כולן לבשו "רוני קובו" כמובן; מדוגמניות עבר בינלאומיות שהפכו בהווה למשפיעניות בפרופיל גבוה (כדוגמת ארין ווסון וקייט לאב) ועד יוצרות תוכן מקומיות מובילות שמשגררות את הלייבל תדיר "ושיש להן חיבור אותנטי למותג". הייתה גם נציגות ישראלית אייקונית בחסות אתי קובו גיסתה ונועם בוהדנה קרובת משפחתה, כאשר במהלך מתוכנן (ככל הנראה) מראש, שלושתן לבשו שמלות בגווני החום. כלל הנוכחות בדינר המפונפן תיבלו את הלוקים שלהן עם תכשיטי הסטייטמנט היפהפיים שהושקו, שעוצבו בהשראת אסופת תכשיטי הוינטג' של קובו משנות ה-70/80, פלוס נגיעות של השפעות אתניות פה ושם. אמנם את השמלה המטריפה שאתי קובו לבשה - עשויה שכבות בד ג'רזי רך ושקפקף עם כתפיים שמוטות ושרוולים ארוכים, שהסתיימה בחצאית ארוכה מתנפנפת - לא תמצאנה בפקטורי 54, אבל את גרסת המיני המוצלחת לא פחות, דווקא כן.
הנופך הסקסי תמיד נוכח ביצירה שלך, גם כשהפריטים לא חושפים חלקי גוף כאלה ואחרים. זה משהו שאת מכוונת אליו?
"כן. אני מרגישה מאוד מועצמת מהגוף הנשי, מהתנועה הנשית. באופן אישי אני מאוד אוהבת לרקוד, נהנית מבגדים צמודים ומנעלי עקב. יש בהחלט ביטוי של חושניות בעיצובים, בבגדים - גם אם זו חליפה גברית אוברסייז, עדיין יש בה אלמנט של סקסיות. אני אוהבת לאפשר את זה לנשים אחרות, לגרום להן לבלוט בחדר כשהן לובשות רוני קובו, ואז לראות איך זה גורם להן להרגיש. זה באמת אחד מכוחות העל שלנו. האנרגיה הנשית, היופי שיש לנו, היכולת להזיז את הגוף, לרקוד. זו דרכי לספר סיפור של העצמה נשית אמיתית. אני חושבת שזה כוח מאוד סקסי שיש לנו".
לראייתך ומניסיונך, משפיעניות ויוצרות תוכן הן עדיין הכוח המניע שגורם לתעשייה הזו 'להסתובב'?
"להיות בעלת מותג זה קצת כמו להיות מספרת סיפורים, אבל זה חייב להיות סיפור אותנטי. ככל שאני מספרת באותנטיות על אורחות החיים שלי, כך אנחנו מוכרות יותר. המדיה החברתית היא כמו נסיון אמת מבחינתי - וזה דורש הרבה מיומנויות כדי לספר סיפור ברשתות. כי ברגע שהמצלמה נדלקת, אפשר לראות את הבולשיט, כלומר לזהות מתי מישהי מוכרת רק כי היא ממירה לדולרים ולא מתוך חיבור אישי או קשר אמיתי למותג. במפגשים ובפעילויות שאנחנו מקיימות, אני אוספת נשים עם ערכים ודעות דומים. כל הנשים שהגיעו לארוחת הערב האינטימית במיאמי הן בעלות עסקים שבנו מותג, או שהן חברות שלי או בנות משפחה. חשוב לספר סיפור אותנטי ואז היבט המשפיענוּת מתחבר. גם אם מסתכלים אחורה בזמן, תמיד היו פה 'משפיעניות'. בין אם זה הסופרמודלס של הניינטיז או המפורסמות של ימינו. בעוד שהרבה משפיעניות הן פשוט מוכרניות מהלכות, פשוטו כמשמעו, יש גם כאלה שהן מדהימות וסופר יצירתיות. שבנו קריירה מדהימה של מיליוני דולרים רק על ידי לכידת קהל באינטרנט ותקשורת אותנטית שוטפת עמו. זה ראוי להערצה וזו עבודה קשה. אני רואה מה הבנות האלה עושות, מדובר בהמון הקרבה.
אתי גיסתי היא דוגמא למשפיענית נהדרת שגם מוכרת מדהים - יכולת האוצרות שלה מאוד ממוקדת, וזה אותנטי למי שהיא. הכל חוזר בסוף לנאמנות לעצמך, לאהוב באמת את מה שאת עושה. אז לשאלתך כן, משפיענים בימינו הם כמו המדרג העליון של בוני מותגים".
ספוילר: לא ברור מתי, אם בכלל, התכשיטים יגיעו לישראל. מה שכן, שיתוף הפעולה עם אחותה עורר אצל המעצבת את שריר השת"פים שלה, ומתברר שזוהי רק ההתחלה. "כשאני חושבת על מותגים ישראליים שיש להם heritage (היסטוריה ומורשת), אני מיד חושבת על ה.שטרן - אני מאוד אוהבת את תכשיטי האולד סקול שלהם והייתי עושה איתם שיתוף פעולה בזה הרגע. עוד קולאב אידיאלי מבחינתי יהיה עם גוטקס. אף אחד לא יוכל לעשות להם ריברנדינג יותר טוב ממני". כן כן, כך ומבלי להניד עפעף, קובו עושה מניפסטינג ומזמנת זימונים דרכנו. הכבוד כולו שלנו כמובן. "למדתי הרבה מהעבודה עם אחותי, מהיכולת להביא את הדי-אן-איי שלי בצד יכולותיי להשיק ולשווק, ואז להישען אחורה ולתת לה להביא את המומחיות שלה לידי ביטוי. אז אני יכולה לספר שאני הולכת לעשות עוד כמה שיתופי פעולה ממש מגניבים".
מעולם לא היססת להנכיח את הישראליות שלך בפרונט. אבל את גם מוצאת את עצמך נאלצת לפעמים לתווך או להצדיק את ישראל? את מה שקורה כאן?
"אני ישראלית ואני מגיעה ממשפחה מאוד מוכרת לציבור, it is what it is. ב-7 באוקטובר ולאורך התקופה הראשונה של המלחמה, קיבלתי הרבה תגובות שליליות ברשתות החברתיות שלי. האינסטינקט הראשוני שלי היה להילחם בחזרה ואז הבנתי שיש לי עסק אופנה לנהל. אני לא יכולה לעזור לכם, אני לא עוסקת כאן בפוליטיקה, אני מוכרת בגדים. העובדה שיש מעצבים שממש נפגעו מזה היא מכעיסה ועצובה. הייתה לי לקוחה אחת ממצרים שהפסיקה למכור את הבגדים שלי. היא כתבה לי 'גיליתי שאת מתל אביב ואני לא יכולה למכור אותך יותר'. יכולתי להבין את הצד שלה, שהיא לא רצתה להיתקע עם מלאי שלא יימכר, אז הצעתי שנקיים שיחה. הייתי מאוד אדיבה ומתחשבת כלפיה, אמרתי שאני מאוד מצטערת ואיחלתי לה בהצלחה. רציתי להיזכר כישראלית הנחמדה והמבינה שדיברה איתה (על אף שבינינו? מה שבאמת רציתי לומר לה בהתחלה זה 'לכי לעזאזל'). ובכל הנוגע למפגשי אופליין עם אנשים, גם אחרי שהם שומעים שאני מישראל השיחה לא מתפתחת יותר מדי לכיוון הזה".
מעבר לשיתופי פעולה, מה עוד את זוממת הלאה?
"בשנתיים הקרובות אני רוצה לפתוח חנויות קמעונאיות, להוסיף הרבה קטגוריות מוצרים ועוד שלל תוכניות שלא אוכל להרחיב עליהן כרגע. את יודעת, אני פשוט מופיעה בגרסה הכי טובה של עצמי, עושה כמיטב יכולתי, ואני חושבת שזה יוביל לדברים טובים. שום דבר לא בטוח בעולם הזה, תמיד משהו קורה. אבל כאן ועכשיו אני מחויבת לחלוטין, וזה מרגש מאוד. אז לפעמים אנחנו פושטים רגל נכון, כמו שקרה עם העסק הראשון שלי, אבל למעשה זה פותח בפנינו הזדמנות - היכולת להתחיל מחדש ולעשות את זה שוב ושוב ושוב. אני רק רוצה להמשיך ליצור, גם כשאהיה בת 90".