באקלים השיווקי-קולאבי הפורה שממשיך להזיז ולהזין את תעשיית האופנה (בכותרות, אימג'ים ויראליים ומנועי צמיחה מסחריים), בחסות אינספור שיתופי פעולה הנוחתים עלינו, גם במחוזותינו, חדשות לבקרים - באמת שדי קשה כבר לסקרן או לחדש, שלא לומר לרגש אותנו. אלא שהחיבור המדויק והמשובח בין מותג האופנה צוקר (Zucker) לבין אשת התוכן שלי גרוס דווקא כן מצליח.
המדובר בשיתוף פעולה שני במספר בין מותג ה-basic luxury המתאפיין בעיצוב מוקפד, איכותי ועל-זמני אותו הקימה לפני עשור עינב צוקר, מעצבת בוגרת שנקר בהצטיינות והזוכה הראשונה בפרס ITS ONE לשנת 2003; לבין שלי גרוס, סופרת (מחברת רבי המכר "החיים ומה שלבשתי", "החיים קצרים, אל תקני את הנעליים"), עיתונאית אופנה לשעבר ובעלת אתר הלייף סטייל הוותיק shelly-gross.com.
העיתונות, אגב, היא בכלל בגדר פרק ב' עבור גרוס, קריירה wise. "הייתי מעצבת גרפית במקור. לכתוב התחלתי בגיל 35", גרוס בת ה-53 מספרת ומספקת בוסט של תקווה עבור מי שאולי תוהות באם פרק ב' בקריירה הוא באמת הסוף? או אולי (לפעמים) רק ההתחלה.
היית כתבת האופנה של ידיעות אחרונות במשך 15 שנה, עד לפרישתך במאי 2023, כאשר בשבע השנים האחרונות כתבת ללאשה. כמה מהר (או לאט) הצלחת להיפרד מטייטל העיתונאית, ובתוך כך גם מהנדל"ן הנחשק שהיה לך בפרינט ולהתיידד עם נתיב הקריירה החדשה - אשת תוכן - שבחרת (זיקקת) לעצמך?
"בתוך שעות".
באמת?! (אני בהלם). "כן כן" היא משיבה.
"זה היה סתם פחד. בדומה לכך שכשרציתי להפסיק להניק, כל הזמן פחדתי שנורא אתגעגע להנקה אז משכתי ומשכתי את זה. וביום שזה נפסק, זו הייתה הקלה גדולה מאוד ולא הסתכלתי אחורה", גרוס מתארת. "נורא רציתי (לפרוש) ומצד שני נורא חששתי, לכן זה לקח לי הרבה מאוד זמן. התבחבשתי עם זה.. וכן, חשבתי שאני אתגעגע לראות את השם שלי מתנוסס. אבל בסוף, הדבר שבאמת נורא אהבתי היה להיות חלק ממערכת עיתון ובאותה תקופה בידיעות אחרונות זה היה מאוד נוכח. האווירה, הדברים שקורים (ולא רק בתחום הלייפסטייל), סגירות עיתון. היה באמת מדהים. התרגשתי בכל פעם שעליתי במדרגות של המערכת".
יצא לך לחשוב מה היה, ואיך, אילולא היית פורשת לפני שהתחילה המלחמה האיומה ששינתה את חיינו?
"ברור, בהתחלה חשבתי על כך המון. אני חושבת שהייתי נורא סובלת אך מספקת את הסחורה, כפי שכולם עשו, כי העיתון חייב לצאת. מצד שני, הייתי בטח מרגישה שאני עושה משהו טוב. התחומים שלנו הם תמיד בעייתיים כשמציאות שכזו פוגשת אותך. אך לבטח הייתי כותבת דברים אישיים יותר, ולא כותבת על אופנה או טרנדים תורניים. כשאני מסתכלת אחורה, כך נהגתי גם עם הבלוג בתחילת המלחמה; אספתי שלל תמונות, משפטים ומילים שנתנו לי תקווה, שהחזיקו לי את הראש מעל המים. בדיעבד, תוך חודשיים כבר חזרתי לעשות שיתופי פעולה (שהיום נראה לי מטורף כמה מהר זה קרה). כולם רצו והיו צריכים להתפרנס, וגם אמרנו לעצמנו שזה חלק מהניצחון שלנו, שהמאבק שלנו זה לשרוד ולהמשיך לעשות".
סוגרות מעגל: ב-2021 זכיתי להופיע במדור "בית ספר לאופנה" של שלי גרוס
כיצד את רואה וחווה את זירת האופנה בפלטפורמות התקשורת השונות מאז שפרשת מהעיתונות? והאם אלו תכנים שאת כיום צורכת?
"הרבה פחות. כעיתונאית הרגשתי שאני חייבת להיות עם אצבע על הדופק, גם בדברים שלא מאוד מעניינים אותי באופן אישי. אז למשל מיד עשיתי אנפולואו לכל כך הרבה עמודים ואנשים. אני משתדלת לעקוב אחרי מה ומי שעושים לי נעים וכיף, ויש הרבה כאלה. גם כיום אני כותבת על טרנדים, אבל מהזווית שמעניינת אותי".
כעת על הפרק: קולקציית הקפסולה "Eight - Tougher Than The Rest", אסופת פריטים מצוינת במהדורה מוגבלת, במנעד מידות רחב (36 עד 46) ובטווח מחירים שנע בין 320 ל-1,290 שקלים. "אני מלווה את עינב צוקר כבר שנים, כעיתונאית וכבלוגרית", גרוס משיבה על מהות החיבור עם המותג. "תמיד אהבתי והערכתי את האיכות, את הטעם, את הדיוק, את הבחירה בהתמקדות בפריטים חיוניים ולא קישוטיים לארון, אבל שהם essentials. לפני כשנה החלטנו לחבור ולעצב פריטי 'צוקר' חיוניים שיגיעו גם עד המידה שלי (46), מידה שלא קיימת בדרך כלל אצל עינב".
אז מה בקולקציה? התמקדות במספר קטן של פריטים (עוד נחזור לזה) שעובדים האחד עם השני, עם שאר הקולקציה של צוקר ובייסיקלי עם כל מה שיש לך (לנו) בארון. אם בקולקציית השת"פ הקודמת השתיים התמקדו יותר בפריטים יומיומיים, באוסף הזה ישנם כמה כוכבים שראויים לאור הזרקורים; חולצת משי מכופתרת ויפה-יפה ("שאפשר לזרוק למכונה!") שעוצבה בהשראת חולצות עבודה קוריאניות המגיעה, לבחירה, עם/בלי עניבה תואמת (אוח), טרנץ' מטמטם המציג עבודת חייטות מוקפדת, בטנה כחולה ודיטיילס מעניינים, כמו גם ז'קט עבודה בגזרת אוברסייז. חולצת ג'ינס (פריט הכרחי מסך ה"מדים" של גרוס, ובכל מלתחה באשר היא אם תשאלו אותנו). יש מכנסי ג'ינס מעולים שגרוס דייקה על בסיס טעמה והעדפותיה, לצד מכנסי 'טיסה' נינוחים, בנדנות מקשמיר ותיקי קנבס גדולים.
את הקמפיין הקולי-נונשלנטי אך מהודק (שיקוף מדויק, אגב, לאסתטיקה של גרוס, הן במלבושיה והן בכל אשר ידה נוגעת או משתפ"ת), מובילות הפודקאסטרית, אשת התוכן והחברה ריי שגב - מחלוצות תחום דוגמנות הפלאס סייז בישראל, התסריטאית והשחקנית קרן ברגר ("האלופה", "הטבח", "איננה"), ואף גרוס בכבודה ובעצמה מפציעה בשני אימג'ים בקמפיין.
מדוע דווקא (או רק) 8 פריטים?
"משום שלא התכנסנו לייצר קולקציה מלאה או מכל הבא ליד. אלא אנחנו מייצרות פה תוספת לארון עובד ו(בתקווה) ערוך. שיתוף הפעולה בינינו לא אמור להתחרות בקולקציה שלה. על הקולקציה המשותפת הראשונה שלנו התחלנו לעבוד לפני המלחמה ובמקור היו 7 פריטים. אבל אז המלחמה פרצה וכמובן שלא יכולנו להישאר עם השם "שבע", לכן הוספנו פריט שמיני במספר".
מהו פריט המפתח מבחינתך בקולקציה?
"חולצת המשי עם עניבה תואמת וגם הג'ינס, שבעיניי הוא הצלחה. יש לו מותן יחסית צר ותפר אלכסוני שמספק צללית מחמיאה (ואני לא אוהבת להשתמש במילה "מחמיא", אבל it is what it is).
כל השיח על משפיענות רשת ומכר ששב וצף אחת לתקופה, איפה זה פוגש אותך? אם בכלל
"כן זה פוגש אותי, בעיקר מהכיוון שזהו הדבר שאפשר לי לעזוב את העיתון. את הבלוג שלי אני כותבת מ-2007, וברגע שההתפתחות הטכנולוגית פגשה את הדבר (קוד קופון, אפיליאייט וכיוב') פתאום הבנתי שמה שעשיתי כל הזמן הזה - עכשיו אפשר להתפרנס ממנו. אני ממש לא בעמדות של סכומי העתק המדוברים. בסוף, אלה שמרוויחות את הסכומים הגדולים הן כישרונות אדירים, גם ביכולת להתחבר לקהילות וגם להיות נשות עסקים, כי פשוט זה לא. זה עובד והן מרוויחות ויופי להן. אני חושבת שבאמת הגיעה גם שעתי להרוויח יותר, רק טרם פיצחתי זאת. אז אני עושה מה שאני עושה ויודעת ומסוגלת לעשות וכשאני רואה אייטמים כאלה וכמה כסף יש בתחום הזה, אני מבינה שצריכה לשבת רגע ולחשוב: 'מה את עושה בתוך הדבר הזה?', האם אני מוכנה לשלם את 'המחיר' שמאפשר להרוויח יותר? והאם אני בכלל יכולה להרוויח יותר? כלומר מה המגבלות והגבולות שלי בתוך העולם הזה".
פיד האינסטגרם שלה - נראה מגזין לכל דבר, עניין והשראה
ומה עם למכור שטח פרסום באתר שלך?
"אף פעם לא שמתי פרסומות".
למה?
"כי אני חולת שליטה וכשאת פותחת את הבלוג שלי אצלך אני רוצה לדעת מה את רואה. כשיש פרסומות, והרי אני לא יודעת למה את מטורגטת, אני לא מעוניינת שלצד התוכן שלי פתאום יופיע... לא יודעת, פתרון לבעיית לפטרת", היא מכריזה ומקנחת בחצי חיוך נחוש, ואז מוסיפה: "אבל אולי אני צריכה לשקול את זה שוב, למרות שעצם המחשבה ממש מצמררת אותי".
את חושבת שמקצוע המשפיענות זה משהו שיעלם מן העולם בקרוב? או בכלל?
"הוא לא יעלם בחיים. אנחנו נולדים 'משפיענים', החל מהילדה הזו בגן שכולן רוצות להיות כמוה. והיום, על היכולת הזו שלך להשפיע על אחרים, יש אפשרות להתפרנס מזה. אולי בעתיד מישהי תלך ברחוב ותוכלי לכוון לעברה את הנייד ולקבל 'קריאה' של כל הפריטים שהיא לובשת... אני לא יודעת מה יהיה מחר. כך או כך, תמיד יהיו את האנשים האלה שנרצה את הדברים שהם עושים, אומרים או מציגים".
אפשר לומר שהמניע העיקרי שלך בשנים האחרונות הוא השראה? על רבדיה? (זה ניכר מאוד גם בפיד אינסטגרם שלך, בו את אוצרת ומשתפת כל מה שיפה, שווה או מזיז בך משהו?)
"זה תמיד היה ככה. אבל אם לדייק, אני חושבת שמה שתמיד הניע אותי זה להראות לאחרים כיצד אני רואה את העולם. בין אם זה בכתיבה, בצילום, טקסטים ומוזיקה. את קראת לזה השראה? אני קוראת לזה חומר גלם - כי מה שאני מכורה אליו הוא: לעבד את זה ולא רק לקחת (השראה). כל הזמן דברים נכנסים וצריכים לצאת".
קולקציית "Eight" זמינה באתר האונליין של Zucker, כמו גם בסטודיו המותג. בנוסף, בסוף השבוע הקרוב (2-3 בינואר) יתקיים אירוע השקה ב-Studio Now, בן גמליאל 2, יפו.