החודש לפני 30 שנה בדיוק (ב-13.9.1996) הלם עמוק ואבל נפלו על עולם המוזיקה ומחוצה לו, משהוכרז על מותו של טופאק שאקור, אשר נורה מרכב חולף שישה ימים קודם לכן. בתזמון קוסמי טראגי, מוקדם יותר השבוע חלה פריצת דרך משמעותית בתיק הרצח שלו משהוגשה הרשעה ראשונה. האשם ברצח: דוויין "קיף די" דייויס, מנהיג לשעבר בכנופיית "הקריפס" מלוס אנג'לס שנמצא אשם בסעיף של רצח מדרגה ראשונה, בהתאם לחוק בנבדה (לפיו קושר קשר לרצח יכול להיות מורשע ברצח עצמו גם אם לא לחץ על ההדק).
טופאק היה בן 25 במותו, לא הספיק אפילו להיכנס ל"מועדון ה-27" העגום בו "חברים" ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון, איימי ויינהאוס, קורט רוביין ועוד. אבל המורשת האופנתית-תרבותית שהוא הותיר אחריו גדולה יותר מסך חלקיה. כזו שממשיכה לשלוח אדוות, לעצב את דימוי קטגוריית ההיפ-הופ, כמו גם את הקודים האסתטיים של סגנון הרחוב ברחבי העולם.
בזמן שעל הבמה נהג להופיע נטול חולצה והשאיר את הפוקוס לקעקועים הרבים שכיסו את גופו, באשר לבחירות הלבוש שלו מחוצה לה - טופאק אימץ לעצמו מספר פריטי מפתח ונצמד אליהם. בין אם אלה חולצות פלאנל או כדורסל אותן תעדף ענקיות בכוונת תחילה, אוברולים מג'ינס שחברו לחולצות א-לה "חנון" מכופתרות או אוסף הווסטים מעור שאצר - בעדיפות למעוטרי כיסים. גם מעילי עבודה ומגפי טימברלנד היו על הרדאר שלו בקביעות. ועל מכנסי הצ'ינו הגדולים שלו שנלבשו נמוך-נמוך, פריט חובה בדרום קליפורניה, לא וויתר (בכל זאת, המדובר ביליד המדינה).
הראפר האייקוני עם הבייבי פייס והנזם באף סירב להיכנע לקודי לבוש מוכתבים, אלא המציא אחרים משלו. משכך, לשימוע בבית משפט לבש חולצת הוקי, בעוד שלטקס פרסים נוצץ הלך על חליפה מפוספסת ובלינג למכביר. הוא הרכיב לעצמו מלתחה שתמיד שברה כללים והלכה נגד הזרם, אבל כל כך התאימה לו, ביטאה את הלך רוחו. זאת בהיותו יוצר שהדגים וריגש, התגרה והתנגד (במיומנות הלשונית שלו) - ואת כל אלה הוא "לבש" על שרוולו, פאן אינטנדד, בדיוק כמו את היצירה שלו. בחייו ובמותו, הוא נודע כאמן שמחבר בין מחאה פוליטית לבין לבוש מחוספס של סטריט, אבל באותנטיות שיא (מחזה נדיר בימינו אנו).
בל נשכח את גזרת האביזרים, שבחסותה הוא לחלוטין בנה שפה אסתטית משלו. כמי שהעדיף את ראשו קירח, טופאק התנסה להנאתו בשלל כיסויי ראש: נהג לזגזג בין בנדנה קשורה בשלל תצורות, כובע קסקט הפוך, או לחילופין דוראג (Durag) - קרי מטפחת ראש שחורה הדוקה שנקשרת מאחור, המשמשת במקור להגנה על השיער, שמירה על לחות ומניעת קרזול. והיי להודיה כהן, דיג'יי, דוגמנית ויוצאת "האח הגדול" עונה 16, שחובשת דוראג בריפיט. אה, ואם נחזור לנזם, הוא היה לאחד הגברים המפורסמים הראשונים בזרם המרכזי ובתרבות ההיפ-הופ של שנות ה-90, ש"העזו" להסתובב עם אחד.
על אף שהוא לא היסס לנסות להעיף כל מצלמה שהעזו לכוון אל פניו, התקשורת עדיין עקבה ותעדה כל מהלך שלו בשקיקה. ממראהו הנאה משל היה כוכב קולנוע ביקום מקביל, דרך מערכות היחסים המתוקשרות (עם מדונה, ג'יידה פינקט סמית' ורוזי פרז) ועד לקרבות הראפ שלו עם נוטוריוס בי.איי.ג'י מהחוף המזרחי - טופאק היה קלף ג'וקר שמשך תשומת לב. לטוב ולרע.
יולי 1996: הראפר הראשון שצעד על מסלול של בית אופנה עילית ֿ(ורסצ'ה)
הסגנון האישי של טופאק לא רק שרד את שנות התשעים אלא הפך לאבן יסוד של אסתטיקה שמעצבים, אמנים וצרכני אופנה ממשיכים לחזור אליה, לרפרר אותה. ובינינו? מעטים הם היוצרים (או בכלל גברים) שמצליחים לייצר, גם היום, ערבוב שעל פניו לא-הגיוני אך קוהרנטי ועובד במקסימום; בין נמוך לגבוה, בין מחוספס למלוטש, בין מרדנות לאופנה עילית, בין רחוב ללקז'רי. אם יש נחמה אופנתית אחת בליבנו, הרי זוהי העובדה שהוא זכה להכרה בגזרה הזו גם בחייו: טופאק היה לראפר הראשון שצעד על מסלול של בית אופנה עילית - זה קרה ביולי 1996 בשבוע האופנה לגברים במילאנו (חודשיים לפני הרצחו!) כשצעד על המסלול של ורסצ'ה. מהלך שנחשב אז חסר תקדים ושינה את יחסי הגומלין בין היפ-הופ לאופנה עילית. הוא יישאר לעד לא רק אייקון מוזיקלי אלא דמות שמעצבת, עד היום, את האופן שבו אופנה מספרת סיפור של זהות, כוח, מחאה ויופי. והנה, סוף סוף גם הצדק עמו נעשה. מוטב מאוחר מאשר אף פעם.