תקראו לה אבנט, חגורת טוקסידו או "קאמרבנד" (Cummerbund) כפי השגור בלעז. כך או כך, חגורת בד המשי הרחבה, שמקורה בחליפת הטוקסידו הגברית, מתגלה העונה במלוא הדרה גם על מותניהן של נשים. יאפ, זהו עוד פריט לבוש שאנחנו משאילות מהמין השני ומצליחות להפוך אותו ליותר לביש, שימושי ושיקי. לראייה: אייליסטריות כדוגמת נעמי ווטס ושרה פולסון כבר לקחו אותו לסיבוב על שטיחים אדומים (רק נזכיר כי הנסיכה דיאנה עשתה את זה הרבה קודם). בנוסף, איט גירלז כבר מתנסות בו ברחובות שבועות האופנה הנוכחיים.
מקורו כפריט היסטורי שימושי ודקורטיבי שהונחל בדרום אסיה ובמזרח התיכון, עשוי משי או בד דק אחר, אשר שימש גברים כמעין מחוך רך (לצרכי נראות פרופר), כמו גם כמקום נוח להחביא מטבעות או פגיון. משם הוא עבר לידיים בריטיות: אומץ על ידי הצבא הבריטי שחייליו ניסו לשמור על כללים טקסיים גם בחום הבלתי נסבל. משכך, לבשו את הסאש כתחליף קליל לווסט הצמר האירופי.
בסוף המאה ה-19 האבנט כבר עשה את דרכו לאירופה ולאמריקה, כשהוא מתמקם לו תחת הג'קט הפורמלי. קרי, בתוך מערכת סגורה של לבוש ערב מוקפד. בהתאמה, גם ייעודו משתנה - מטרתו כעת היא להסתיר את החיבור בין החולצה למכנסיים, לייצר קו אופקי נקי ולשמור על פרופורציות הגוף. הוא לא אמור היה למשוך תשומת לב, אלא 'להיטמע' במסגרת הקודים האלגנטיים המקובלים. כל חריגה מהכללים הללו משמע כמעט חילול של קוד הלבוש הנחרץ.
הגרסה העכשווית עושה בדיוק את ההפך. במקום להיטמע (לתוך חליפת טוקסידו, או במקסימום לבצבץ קלות מתוכה), האבנט הופך כעת למוקד העניין. במילים אחרות, בעוד שהאבנט המסורתי שומר על הסדר - העכשווי נהנה לשבש אותו. והיי, על הדרך הוא גם מדגיש את המותניים! ווין-ווין לכל הדעות.
הנסיכה דיאנה נהגה ללבוש חליפות טוקסידו - כולל חגורת אבנט
הקאמבק הנוכחי שלו מתחיל במהלך תצוגות הגברים האחרונות בפריז, כאשר מעצב בית האופנה סלין, מייקל ריידר, נתן לפריט שבנדון הקשר חדש ובלתי צפוי. במקום לסגנן אותו, כמתבקש, עם חייטות קלאסית, הוא עיצב מחדש את האבנט בגווני שזיף עשירים או ורוד ברבי, ציוות לו מכנסי בלון בעלי שוליים מתפתלים וקינח בנעלי הג'אז הקאלטיות של הבית. במחי רה-עיצוב אחד (או כמה), ריידר שינה את המהות, כמו גם את הלוק אנד פיל, של אחד הפריטים המסורתיים ביותר במלתחה הגברית.
לא ארך זמן רב עד שגם מעצבי בגדי נשים זיהו את הפוטנציאל. על מסלול סתיו-חורף 2026 של ולנטינו, אלסנדרו מיקלה - המנהל האמנותי של הבית, רתם את חגורת המשי הרחבה הקלאסית בכדי לפלפל שלל מראות ששלח במורד המסלול; משמלות מיני סקסי-אלגנטיות, על חולצות מנצנצות בסגנון אר-דקו ואפילו מעל מכנסי סקיני ג'ינס, כן כן.
חגורת הקאמרבנד הופיעה על מסלולים נוספים בעונת סתיו-חורף 2026. בתצוגה של איסי מיאקי היא קיבלה פרשנות ספורטיבית מששולבה עם/על מכנסי קאפרי ונעלי דרבי, בסלין הופיעה בוורוד בוהק מעל מכנסי בלון ובגרסתה הקלאסית יותר הפציעה אצל פולו ראלף לורן ואצל מייקל קורס. באופן דומה, החגורה קיבלה במה גם על המסלולים הרותחים האחרונים שבישרו את בוא עונת אביב 2027, מקרולינה הררה ועד Heirlome.
במובנים רבים, תחייתו של האבנט היא הביטוי העדכני ביותר לחיבתה של האופנה לפריט ה"לא נכון". הרעיון שלפיו שילוב אביזר בהקשר בלתי-צפוי הוא בדיוק מה שמעניק לו תחושה מודרנית, פרשית, או "נכונה" (ראו ערך: "תיאוריית הנעל הלא נכונה").
ככל שקודי הלבוש המסורתיים ממשיכה להתרופף - וכך גם מגבלות הלבוש הרשמי - מעצבים מוצאים דרכים לעצב מחדש את הפריט הנוקשה מפעם לכדי אקססורי לוהט ונשחק. הוא כבר לא חייב להיות ממשי - אפשר בקטיפה ג'וסית, צמר גס ואפילו בעור. הקפלים המוקפדים שאפיינו את האבנט הקלאסי המקורי נעלמים (או מתהפכים), בעוד שהצבעים מתפוצצים: כבר לא רק שחור או כחול נייבי - יעלו ויבואו זהב מתכתי, ירוק ניאון, גוונים בהירים עם מרקם, ועוד ועוד. והדובדבן שבקצפת? סביר להניח שהאביזר הזה כבר מסתתר אצל מי מבני משפחתך בארון (סבא שיקי? דוד קרוב-רחוק מחו"ל?), שווה בדיקה.