קרב טיטאנים אמיתי או מלחמה דמיונית, פרי המצאתה של תקשורת האופנה חובבת הדרמה? בתי האופנה כריסטיאן דיור ואיב סן לורן מסעירים את פריז עוד לפני שהתצוגות שלהם הועלו במסגרת שבוע האופנה שנפתח בעיר שלשום. מצד אחד, זוהי הקולקציה המוכנה ללבישה הראשונה של רף סימונס לבית דיור (הוא הציג את ההוט קוטור בחודש יולי האחרון); מצד שני, קולקציית הביכורים של הדי סלימן לבית סן לורן - שני מעצבים עם מוניטין מוכח, שמונו לתפקידם לפני כחצי שנה.
שבוע האופנה במילאנו שפע רעיונות ונסיעות למזרח הרחוק
גם אם לא בטוח עד כמה סימונס וסלימן נמצאים בתחרות ישירה באופן אישי, הרי שאי אפשר להתעלם מהלחץ שנתון על כתפיהם. סימונס הוא המחליף הרשמי של ג'ון גליאנו מאז שזה האחרון סולק מבית האופנה הצרפתי, כשעבור סלימן זוהי הקולקציה הראשונה שיציג מאז עזב בסערה בשנת 2007 את תפקידו כמעצב הראשי של קו הגברים של דיור. למרות ההבדל המהותי בטעם ובסגנון, במציאות האופנה הנוכחית שניהם צריכים להוכיח דבר אחד שהקולקציה תעלה ברמתה על זו של האחר, יצירתית ואמנותית; אחרי הכל, יש רק אחד שיזכה לקבל את הכותרות הגדולות.
בינתיים שבוע האופנה מתנהל כרגיל, עם מנות מדודות של מציגים חדשים, מציגים ותיקים והזדמנות אחת לקמבק.
מסתמן שלא היה זמן טוב יותר למעצבת הבלגית ורוניק ברנקיניו, שלפני כשלוש שנים סגרה את המותג הנושא את שמה בעקבות קשיים כלכליים שהובילו לפשיטת רגל, לשוב אל סצנת האופנה. כתב ידה החסכני, הטהור, הדוגל באלמנטים גראפיים מובהקים, לרבות קפלי פליסה או צורות הנדסיות נקיות, הולם את הכיוון המינימליסטי, המעט ספורטיבי, שהסגנון העכשווי פונה אליו לאחר שנה עמוסה ברקמות מצועצעות וטעם של רנסנס. אמנם נספרה שמלת עיפרון שהורכבה כולה מתצרף חלקי מתכת ונוצות, שהיה בה את טעם נערות הפלאפר העודף של תחילת המאה העשרים, אבל ניכר שהיא עלתה אל המסלול כדי להחצין את השקט המעודן והמודרני של כל השאר בין היתר חליפות חצאית גזורות היטב ונטולות כל פרט עודף, הדפס עז של פסי רוחב שחורים על רקע לבן, ושמלות סטרפלס בגוון חול זהוב או בירוק עמוק, שהזכירו בפשטותן המכוונת עמודים יווניים.
לחשוף, אבל פחות
טעם מודרניסיטי פרוע יותר אפיין את קולקציית הקיץ של אחד כוכבים החדשים של פריז, המעצב הבלגי אנתוני וקארלו. לאחר שגרף תשומת לב גדולה בשבוע האופנה הקודם, הודות לחליפות גזורות שגרמו לגופן של הדוגמניות להיחשף בצורה שלא הייתה מוכרת עד כה, ולאחר שגרף תשומת לב גדולה אף יותר כאשר הפציעה דוגמנית העל אניה רוביק בשמלת ערב פרובוקטיבית בעיצובו בערב הגאלה האחרון של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, ניכר שהמעצב הצעיר פונה להוכיח איכויות נוספות.
ובכן, לא שהעיסוק במיניות נמנע מהקולקציה לקיץ הבא חצאיות הטורבן שלופפו בקיצור נמרץ סביב אגן הדוגמניות הוכיחו כי לוקארלו נוח עם פריצות אבל המעצב ריכך את השפה ושילב בה מאפיינים פרקטיים, מבלי לוותר על האנרגיה. ראשית, הכיסים הגדולים, שדמו לכיסי דגמ"ח, ושלל פרטים הלקוחים מבגדי עבודה ומדי צבא, לרבות רוכסנים, כותפות או לולאות מתכת כסופות. שנית, הצללית עצמה הייתה לוחצת פחות, וחליפות מטאליות לדוגמא, או עליוניות מפוסלות כנחשי ענק, עמדו בריחוק מה מהגוף. סביר, שגם וקארלו הבין כי הוא חייב לא רק להמציא צורות, אלא לאפשר גם לאישה לנשום.
צבעי חאקי, ווסטים מעור ברכיסה א-סימטרית ומכנסיים עשויים משי מטאלי בגווני ים בוהקים עמדו במרכז הקולקציה של המעצב הקרואטי-צרפתי דמיר דומה, שעתיד להתארח בחודש אוקטובר הקרוב בשבוע האופנה בחולון. על אף שמבקרי אופנה רבים הצביעו על הדמיון הברור בינה לבין עבודותיו האחרונות של היידר אקרמן, מסתמן כי היא מהווה נקודת מפנה ברזומה של דומה. כיוצר שתמיד מימש סממן מזרחי בעבודתו, ושפעמים רבות התנגד לדרך הלבוש הקלאסית על ידי אימוץ רעיונות מהאוונגרד רפוי-הגזרה שנקשר בשמם של מעצבים יפניים, הפעם הוא בחר לנקז את הרמזים האסייתים לתוך צורות מוכרות יותר.
מכנסיים לבנים שנתלו על גוף הדוגמנית בעזרת כתפות (שלייקס) ומעליהם חולצה מכופתרת שנרכסה לגמרי, כמו גם חצאיות עיפרון משוסעות ברוכסן או סוויטשירט אמריקאי בשרוולים קצרים, הבהירו כיצד המיר המעצב ביגוד נוודי, כמעט אתני, לאבני היסוד של הארון המערבי. הוא כמובן פרע אותם על ידי שימוש בגזרות קופסא, דשים מוצלבים כבמעשה קימונו או שילוב של חגורות קרטה, אבל הצללית המהודקת למדי, והברק היוקרתי שניבט ממספר פריטים, רמזו על כוונות חיזור אחר קהל יעד חדש. לא עוד עורכי אופנה של מגזינים אלטרנטיביים, ושאר דמויות שוליים, אלא לקוחות שהממון ניכר בכיסן ושיכולות לשאת את שמו בנחת לצד שמות כמו שאנל או לנווין. אחרי הכל, לפני חודשים ספורים חנך דומה חנות בלב רחוב סן הונורה האליטיסטי והממותג היטב בפריז. משנה מקום, משנה סגנון.
יש יותר מידי אופנה?
נאמן לעצמו נותר דריס ואן נוטן, שלפני כחודשיים הכריז מעל דפי עיתון האינדיפנדנט הבריטי שאנו חיים בעידן שיש בו "יותר מידי אופנה". וכמו שהוא מסרב להוציא קולקציות נוספות בכל שנה (מעצבים רבים אחרים בוחרים להציג לצד העונות המסורתיות גם קולקציות קרוז או קדם-סתיו), כך הוא מסרב לסטות מאלכימאות ההדפסים והטקסטורות שנודע בה.
את הבגדים לעונה הבאה בחר לכסות בצורות ידועות היטב, אך להגיש אותם אחרת. המראה הפותח סיפק את האג'נדה לקולקציה כולה חולצה מכופתרת ומשובצת, שקופה מעט, מעל לחצאית צרה וארוכה, שנתפרה כולה מפרחי משי צפופים. למעשה, שני המוטיבים משבצות ופרחים חזרו על עצמם באין ספור וריאציות דו-מימדיות ותלת-מימדיות, מוכיחים את יכולתו של ואן נוטן לקחת רעיונות כמו חולצות פלאנל משנות ה-90 ורומנטיקה נשית חסרת גיל, ולרקוח מהם עושר עצום.
לעיתים היו אלה ההדפסים המוקצנים, כמו עלי כותרת שכאילו וצוירו בצבעי שמן על זוג מכנסיים הדוק; לעיתים רק הנגיעה המדויקת בפרופורציה, למשל בווסט מקושט ונוקט מעל לחולצה גברית אוורירית, שיצרו את כל ההבדל. כך או אחרת, ההישג הגדול היה נעוץ בעומק של הקולקציה, בזיגזוג המתמיד בין הנשי לגברי, בין המהונדס לטבעי ובין השקוף לאטום.
