האם קולקציה אחרונה של מעצב עבור בית אופנה היא אכן מיוחדת יותר מהקודמות לה, או שפרשני האופנה נוטים לייחס חשיבות מוגזמת לרגע שעוד פחות מחצי שנה בוודאי יעלם באוויר העולם? בתהייה העקרונית הזו, שצפה בשבוע שעבר עם שירת הברבור של רף סימונס לז'יל סנדר, נאלצו הפאשניסטות להתחבט פעם נוספת גם בשבוע האופנה של פריז לחורף 2012-13, שינעל מחר.
כפי שכבר נודע מראש, התצוגה של איב סן לורן, שעלתה אמש (שני), הייתה אקורד הסיום של המעצב האיטלקי סטפנו פילאטי עבור הבית. גם הפעם, כמו במקרה של סימונס, עמד הקהל והריע ארוכות בסיומה, מטשטש עוד יותר את התשובה לשאלה מה הניע את ההחלטה שלא לחדש את החוזה של המעצב. מעבר לעובדה שנרשמה מתיחות בינו לבין ההנהלה (ובלי קשר הוא היה בלתי נסבל עבור פייר ברז'ה, בן זוגו ושותפו העיסקי של סן לורן), הייתה זו קדנציה מקוטבת. מצד אחד, למרות נפילות מקומיות, העמיד קולקציות ראויות, בעלות טון קלאסיציסטי ודרמטי מובהק. מצד שני, במשך חודשים אפפו סימני שאלה את עתידו המקצועי של פילאטי, כשללא הרף, צצו במרחב השמועות שמות של מחליפים פוטנציאליים.
"השגתי את מה שביקשו ממני", רמז בראיון ליומון האופנה WWD.COM על הגידול ברווחים שזכה לו המותג בתקופתו, ומיד העיד שהעזיבה שלו היא פחות פומפוזית משנדמה. "השגתי את מה שאני רוצה. לא באמת ראיתי את עצמי עוד 25 שנים באיב סן לורן. זו הייתה חוויה, אבל אני מרוצה כך או אחרת... הייתי כאן במשך שבע שנים, והחוזה שלי פג, וזה בסדר מבחינתי להמשיך הלאה. היה לי זמן להבין שדברים מסוימים יכולים להשתנות. אני אוהב אופנה, בטח אוהב אותה לנצח".
מבקרי אופנה רבים השוו בין הטון האפל של הקולקציה עצמה, שהייתה מעין המשך ישיר לקולקציית הגברים עתירת העור ורמזי הסאדו-מאזו שהציג בינואר האחרון, לבין היותה פינאלה. עם זאת, ייתכן שאין קשר ישיר בין הדברים. לפילאטי יש גישה עולצת פחות משנדמה לאופנה באופן כללי, וניכר שהפעם התמקד ביצירה של כוח, שזלגה כהרגלו אל סאב-טקסט אנדרוגני מובהק.
הדוגמנית שפתחה את התצוגה, לבושה במעיל שחור שדשיו המעוגלים והרחבים נגזרו מעור, על רגליה מכנסיים שחורים ואת ראשה מכסה ברדס, קבעה רף של ציפיות שהקולקציה עמדה בה בגבורה. דגש על חייטות (ברקע הדהדה חליפה הסמוקינג האיקונית של הבית), על רשתות שנדמו כמתכת, ועל מגוון עיצובים העשויים עור החל מחולצות נאפה רכות ועד מיני דיטיילים כמו צווארונים או חפתים מנע מהמתרחש ליפול לאפקטים זולים של חנפנות. זוהי קולקציה תובענית, שלמרות התכתבותה עם מגמות מקומיות (החגורות העבות, שקבעו את הצללית הכללית, וגם חצאיות העיפרון הארוכות), היה בה רוח לחימה השמורה לתוצרים שיש להם חיים ארוכים וחזון המשוכלל יותר מ'הכאן והעכשיו'.
בתחילה נדמה שהדפסים של פרחי קאלה, אותן ליליות לבנות הדומות למעין שופר, אשר כיסו דשי מעילים או שמלות קולר העשויות משי (נרשם גם מוטיב של צווארון א-סימטרי שהזכיר את קו המתאר של הפרח), נוקזו לתוך הקולקציה כדי לרכך אותה. הם בהחלט מנעו ממנה ליפול אל שיממון מינימליסטי. אבל לנוכח העוצמה המגולמת בדמותו של עלה הכותרת, המרמז עבותות לאיבר נשי, התוצאה לא הייתה רוך, אם כי ביטחון עצמי גאה, שעל רקע החומרים היוקרתיים (עור ופרווה עושים את שלהם בכל הקשור לרושם) נעשה גדול מהחיים עצמם.
פילאטי עוזב את סן לורן כשראשו מעלה, והיצירה האחרונה משקפת את תרומתו העקרונית לבית. הוא מכיר במורשת של סן לורן, מכיר במורשת האופנה בכלל, והוא יודע להתאים אותה להווה מבלי להיקלע יתר על המידה לרוח הזמן. האם במקומו ייכנס הדי סלימן, כפי שכבר קבעו קביעה יתרה שמועות רבות? התשובה עשויה להתברר בימים הקרובים. אם אכן הכול יתרחש כמצופה, הרי בבחירתו של מעצב בגדי הגברים לשעבר (סלימן הקים את 'דיור הום') ישנה גם משמעות. סלימן היה רוק סטאר, המפיק להיטים סוחפים. פילאטי עבד על פי אמות מידה אחרות. ייתכן, שזה בדיוק מה שקברניטי המותג רוצים. מוצרים שחיים למשך חצי שנה, ואז גוועים לאורם של חדשים.
