לפני כשבועיים קטפו צמד התאומות מרי-קייט ואשלי אולסן (26) את פרס 'מעצב השנה' בטקס ה-CFDA (מועצת מעצבי האופנה של אמריקה). בחירה שאולי יכולה להיחשב מנומקת, אם לוקחים בחשבון את ההישגים שמותג היוקרה שלהן The Row השיג בשש השנים בהן הוא קיים, אך מנגד גם פרובוקטיבית למדי, כאשר נזכרים כי שתי השחקניות לשעבר התחרו על התואר עם 'מעצבים של ממש' מרק ג'ייקובס והמותג הניו יורקי פרואנזה סקולר.
ועדיין, למרי קייט ואשלי אין על מה להתנצל, והן גם לא צריכות. את ההוכחות לתעשיית האופנה, המעידות שהן אינן נופלות מאחרים, הן פורעות בהצלחה בלתי רגילה. קולקציית הריזורט לעונת 2013, שהציגו השתיים מוקדם יותר השבוע, מוכיחה את הנקודה. נאמנות לסגנון או?ב?ר-יוקרתי, שמשלב בין הבזקים אתניים קלים - בעיקר בכל הנוגע לפרופורציות הרפויות - לבין חומרים טבעיים משובחים, הן רקמו פעם נוספת יצירה על זמנית, אלגנטית ונטולת פרובוקציות זולות.
ההשוואה למעצבים המזוהים עם המינימליזם המודרני והפרקטי, בין היתר כריסטוף למייר ל'הרמס' או פיבי פילו ל'סלין', היא יותר ממתבקשת. למעשה, הקהל של The Row הוא אותו הקהל בדיוק, ועונת הריזורט הזו מדגישה זאת מאוד. מערכות לבוש לבנות וטהורות, המורכבות ממכנסים בצללית רחבה וחלקים עליונים ארוכים יותר, עמדו כנגד פריטים ספורטיביים בצבעוניות של כחול צי, כורכום ולבנדר מרוכך, כמו למשל מעיל גשם מבריק וחלקלק או מכנסיים ישרי גזרה, שפס בד דק נשזר בתפר הצד שלהם כמעשה מכנסי אימונית. המתח בין הנוקשה לרך, תמה חוזרת אצל האחיות, בא לידי ביטוי בעיקר בשילובים בין עור לבדים אחרים, כשבין לבין מציצים עיצובים מחוייטים וחמורי סבר.
מהצד השני, ג'וזף אלטוזארה, שקיבל באותו הטקס את פרס סברובסקי לאופנת נשים ושנחשב למעצב המחמד החדש בארצות הברית, הפגין אוסף ריזורט מאופק, אם כי רגיש למגמות עונתיות. את האסתטיקה החדה, האורבנית, המאפיינת אותו הותיר הפעם בחוץ, ובמקומה התמקד בהצעה אתנית ומתובלת, ספק מקסיקנית, ספק קשורה אל הערבות הגדולות. גרסאות חדשות למעילי ספארי בצבעי קינמון, מכנסיים דקים בהדפסים שבטיים רוויים ומיני חולצות ועליונות המשוסעות בחזן בשרוך מוצלב, יצרו חזון נוסטלגי, שלפרקים הזכיר את 'ד"ר קווין רופאה במערב' (ובמיוחד אם מתייחסים למחוכים שנלבשו מעל לשמלות שמברה).
הנוודות, והרמזים לצוענים, מככבים גם במרכז הריזורט של ז'יבנשי. על אף שהתחושה העיקרית שמעלה הקולקציה היא של 'אותו הטריק רק ההדפס משתנה' (משהו שנסבל בקולקציות ריזורט, מתוקף המטרה המסחרית שלהן), יש בה חן הקשור אל יכולתו של ריקרדו טישי, המעצב הראשי של הבית, לעבד את הבולטים שבהדפסים לכדי מערכות לבוש מושלמות. הפעם, משטחים בדוגמת פייזלי, אותו הדפס פתלתל והודי, הותכו אל טלאים חלקים בגוונים של שחור, חום, אדום ולבן.
הכוחניות הגדולה האצורה בקולקציה, נעוצה בצללית. מכנסיים רפויים עשויים סאטן, שתחתם סנדלי קשירה גבוהים ומעליהם מעילים מחוייטים ונוקשים, או חולצות ששרווליהם משוסעים כך שהם דומים לווילונות המתבדרים ברוח, יצרו מסגרת שהיא נשית במובהק מצד אחד, אך שאינה נופלת אל קלישאות של רוך או רומנטיקה סמוקת לחיים.
את האישור הסופי לכך שהעונות הקרובות יעמדו בסימן של מתח ושילוב בין אלמנטים אתניים למערביות והדוגמאות המובאות פה, שהן שונות למדי אחת מהשנייה, ממחישות זאת - מביאה פיבי פילו לבית סלין. שוב, לא מהפכות גדולות אצורה בקולקציה השימושית שלה, שממשיכה להשתמש בצלליות קופסא המאדירות את הגוף וברמזים לבלוקי צבע, אם כי ניקוז מעודן של אופנה לתוך בגדים היכולים לשמש נשים מסוגננות באופן יוצא דופן, במשרד מסוגנן באופן יוצא דופן (בין היתר, עורכות אופנה).
מלבד טונים משתנים של שקיפות, פילו ריככה את השפה הגרפית הנוקשה של הקולקציה, שהושגה בזכות מרקמים עזים, בעזרת שורה של טריקים, כמו בדים מקומטים מעט, טקסטורות מנומרות או הדפס מטפחות מלוטש. זה האחרון שימש כדי ליצור מכנסיים החתוכים בקו הקרסול, או כדי לבטן בעזרתו מכנסיים אווריריים. באופן הזה, הועשר מכלול האסוציאציות שזימנה היצירה הנוכחית גם במחשבות על יעדים אקזוטיים, מה שהצדיק את הכותרת 'ריזורט' ואיפשר לבגדים לעזוב לרגע קל את העיר, ולהתקרב קצת יותר אל אופק של מי טורקיז נוצצים.