את היום האחרון לשבוע האופנה קורנית תל אביב פתחה הבוקר (רביעי) שיר, נתליה, נני גולדשטיין בת ה-27 שהציגה 24 דגמים מהפנטים עם ניחוח של פעם. היא מעצבת אופנה שבסיסה כרגע בתל אביב, אבל בשש השנים האחרונות דילגה בין אירופה לאסיה וחזרה במסגרת לימודי אופנה והתמחויות. בזמן שהותה בפריז, עיר האורות וההשראות, החלה לעבוד על המותג שלה NANIG, אשר שואב השראה מאירופה של שנות ה-40 וה-50, מזיכרונות וסיפורים השזורים בילדותה, ומשלב אותם בעיצובים בעזרת טכנולוגיות עדכניות לצד עבודת יד עליהן שיר לא מוכנה לוותר.
בגיל 20 ושבוע אחרי שחרורה מהצבא שיר כבר נחתה בלונדון, שם עמלה על תיק העבודות שלה במשך חצי שנה וגם עבדה בסטודיו של מותג האופנה 'האחים מוסלין'. אחרי שלא התקבלה לקולג' הלונדוני הנחשק סנט מרטין, נשאה עיניה למילאנו ושם התקבלה ללימודי עיצוב אופנה בבית הספר היוקרתי לאופנה ואומנויות מרנגוני מילאנו. "מיד כשנחתתי הרגשתי שאני בבית. האיטלקים מאוד דומים לישראלים, אולי טיפה יותר מנומסים".
לאחר סיום הלימודים הצליחה להתקבל להתמחות בשאנל הונג קונג, שאחראים על חנויות מותג-העל ברוב מדינות אסיה. ההתמחות התמקדה בעיצוב חלונות ראווה וחללי חנויות של שאנל, ולאחר מכן גם עברה למחלקת התכשיטים והשעונים. כשהפרק הזה באסיה הסתיים שיר חזרה לאירופה, לפריז, והייתה אמורה להתחיל התמחות בבית האופנה אזדין אלייה, אך לקורונה היו תוכניות אחרות. "אני שישית מתוך שישה ילדים לשני הורים מדהימים. אני מחיפה במקור וגרה כיום בתל אביב אחרי שש שנים בהם גרתי בלונדון, מילאנו, הונג קונג ופריז. חזרתי בעקבות הקורונה אחרי שהייתי אמורה להתחיל התמחות מטורפת באזדין אלייה בפריז וזה לא קטרה בעקבות המצב המורכב שהיה באירופה. אני נורא אוהבת ללמוד, מבחינתי כל היום ללמוד טכניקות ולעבוד עם הידיים, אז כן הספקתי לרכוש עוד התמחות ברקמות בלסאז' פריז (École Lesage) שזה בית ספר לרקמות של שאנל, ושם למדתי את כל הטכניקות של ההוט קוטור".
לא חשבת ללמוד עיצוב אופנה בישראל?
"האמת לא. גדלתי בחיפה, עיר שכולם בה מכירים את כולם ורציתי נורא לפרוץ את הגבולות של עצמי. בגלל שהמשפחה שלי מאוד אירופאית זה משך אותי לשם, הסגנון הפריזאי מול האיטלקי. עניין אותי לחקור יותר את הסגנון של הדברים שמרתקים אותי. מעבר לזה שללמוד בחו"ל זו חוויה שאני באמת ממליצה לכל אחד".
את הפרקטיקות והכלים שרכשת בהתמחויות בחו"ל את מרגישה שאפשר ליישם בתעשיית האופנה המקומית?
"לצערי לא משתלם לעשות את זה פה בארץ כי זה לוקח יותר מדי זמן וכי אנשים לא מעריכים את העבודה הקשה שמאחורי כל היצירה הזו. בהתמחות בשאנל הונג קונג אומנם לא עבדתי באטלייה (כי אין באסיה, רק בפריז) אבל ההתמחות הייתה מטורפת וקיבלתי מהתקופה הזו המון ובמגוון תחומים, עשיתי שם הכול מהכל. לצערי אין לי שום תמונה משם כי היינו חתומים על הסכמי סודיות מטורפים".
"מגיל 3 ידעתי שאני רוצה לעסוק באופנה", מספרת שיר בהתלהבות, "תמיד אהבתי בדים ואת התחושה שלהם. כשהייתי הולכת עם אימא שלי לחנויות, המגע של הבדים זה הדבר הראשון שמשך אותי. מבחינתי אין סיכוי שאקנה בגד, מהמם ככל שיהיה, אם הבד לא נעים לי על הגוף, פשוט אין סיכוי וככה זה מילדות. גדלתי בסביבה נשית מאוד מעצימה, אימא שלי ושלוש אחיותיה שגדלו בז'נבה, וכמובן אימן (סבתי) היו בעלות חוש מפותח לאסתטיקה והתלבשו מאוד בסטייל עם ניחוח אירופאי. תמיד בחליפות, ועם צווארונים מיניאטוריים ורקמות או קרושה".
בתחילת שבוע האופנה, שנראה כה רחוק ובפועל התרחש השבוע, שיר כבר הציגה שלושה לוקים מטריפים - בתצוגה של טבע נאות ובערב הגאלה שהתקיימו בראשון, ו"בחממה PROJECT טופולסקי רצף" שהתקיים בשני. אבל כל העבודה הקשה והשנים של לימודים והתמחויות התכנסו לכדי היום (רביעי) בתצוגה מרהיבה בה הציגה קולקציה צבעונית ואוברסייז ברובה שנטפה נינוח אירופי של פעם.
24 הדגמים ששיר יצרה עוסקים בהעצמה נשית, וכל דגם ייצג דמות חזקה ופורצת דרך מההיסטוריה. דמות נשית מרכזית אשר מלווה את המעצבת ומהווה בסיס להקמת המותג היא סבתה ז"ל נני (מכאן גם השם "נניג"), שהייתה יצירתית מאוד ובעלת חוש אסתטי מפותח ויוצא דופן. בין היתר שימשה סבתה כיו"ר ויצו שוויץ ופעלה למען קידומן של נשים. "ההשראה הכי גדולה שלי היא סבתי ז"ל שעלתה מברלין ב-1933 הישר למנטליות הלבנטינית בארץ. בהתחלה היה לה קשה אבל מהר מאוד היא השתלבה פה, התאהבה בארץ והבינה שהיא רוצה לעסוק בחינוך ובילדים. החוש האסתטי והיצירתי היו חזקים מאוד אצלה, ואני חושבת שמשם קיבלתי את זה אז. איכשהו יצא שהתצוגה שלי בשבוע האופנה קורנית התקיימה ביום הולדתה".
השקת את קולקציית הבכורה שלך בשבוע האופנה קורנית תל אביב לא פחות, חלמת שככה זה יהיה?
"למען האמת חלמתי לגדול בבתי אופנה ולנסות למצוא את הדרך שלי שם, אבל הקורונה טרפה לכולנו את הקלפים, ואחרי שההתמחות בבית האופנה אזדין אלייה לא קרתה הייתי חייבת לחזור לארץ, לא רציתי להישאר כמה שנים באירופה בתקופה כזו. בגיל 25 הרגשתי שהגעתי לאיזשהו שיא של עצמי, מבחינת הספק הלימודים וההתמחויות, והייתי מוכנה כבר להתחיל. מאז דברים טובים קרו. הלבשתי את עדן פינס בהפקה של מזל חסון שהתפרסמה על שער מגזין גלמור בולגריה וזה יצר הד והביא הרבה פידבק חיובי. פתאום ראו אותי והתחלתי לסקרן אנשים. ואז קיבלתי את ההזדמנות המטורפת והמדהימה ממוטי רייפ להציג בשבוע האופנה קורנית תל אביב. הוא האמין בי מההתחלה".
יש משהו מאוד מובהק בסילואטות של הקולקציה. את לא בעד צמוד.
"הקולקציה שלי עוסקת בצניעות, כוח סביבה, ובעיקר אנשים ונשים. אין אצלי מגדר, הבגדים שלי מאוד אוברסייז וכל אחת יכולה ללבוש אותם. הדגש הוא בגדים רחוקים מהגוף, לא צמודים. אני מאמינה שלא צריך להגדיר את עצמך לפי איך שאת מתלבשת אז בכוונה הכל אוברסייז או וואן-סייז, אין לי מידות פטיט. כמו שראו בתצוגה, צעדו אצלי גם נשים מבוגרות, גם פלאס סייז וגם רזות. אני בעד שכל מי שרוצה שילבש את הבגדים שלי, ואני גם חושבת שהם מתאימים כמעט לכל אחת. כאמור הגזרות רחבות אבל כן יש כמה פיסים עם חגורה למשל שאפשר לבחור כמה להדק באזור המותניים".
את ההדפסים לקולקציה שיר עיצבה יחד עם מעצבת הטקסטיל מיכל לוריא מבית Better in person והדפיסה בקורנית דיגיטל. "העבודה עם קורנית הייתה מדהימה, הם היחידים בארץ שיש להם את הטכנולוגיה להדפיס על בדים טבעיים. בקולקציה יש שני פרינטים שעיצבתי בהשראת אוסף גלויות שסבתה שלי הייתה שולחת וסיכות דש שאספה. גם מוטיב הכיסים חוזר בבגדים שלי. לסבתא שלי היה אוסף של 'קרנט דה בל' שהם ספרוני כיס עם עט מחובר משנות ה-20 ששימשו בתחרויות ריקודים אחד מול השנייה, אחרי הריקוד היו מוציאים את הספרון ורושמים מי ניצח בריקוד. פרינט נוסף הוא פיונים - פרחים שסבתי מאוד אהבה. אם הגזרות שלי מתכתבות עם סילואטים משנות ה-40, 50 וקצת המאה ה-19, אז ההדפסים מאוד טרנדיים והבדים הם על-זמניים. כלומר עוד 50 שנה אפשר יהיה ללבוש את הבגד הזה, וזה אספקט של קיימות שאני יכולה כרגע לקחת לעולמות שלי. אני כן רוצה להגיע למקום שאני עושה את הדברים בצורה יותר טובה ובמינימום זיהום לעולם, בגלל זה אני גם מייצרת כמויות קטנות".
האם הדפסה דיגיטלית, איכותית ככל שתהיה, יכולה מבחינתך להוות תחליף לעבודות יד מסורתיות כדוגמת רקמה?
"אומנם בקולקציה הזו הבדים מודפסים, אבל על פרינט אחד רקמתי ידנית גלויה והיא הסממן של הקולקציה, עליה בעצם אני חותמת את כמות השמלות. אני נורא אוהבת את הפרטים הקטנים, זה ממש חשוב לי. אני לא בורחת מהצד הזה של עבודת ידיים להיפך, אני כבר עובדת על הקולקציה הבאה שתתאפיין בעבודות יד כמו שתי וערב למשל".
ומה הלאה? את מתכננת לפתוח מקום פיזי או שתתמקדי באונליין?
"אני מאמינה שאתמקד רק באונליין. ממש בשבוע הבא, ב-14 לאפריל, אני משיקה את האתר שלי. במידה ואפתח חנויות זה אולי יהיה פופ-אפ בתוך גלריה לאמנות, כי זה מחבר את האהבה העזה שלי לאמנות מעבר לתשוקה הברורה לאופנה. "המידות יהיו S-M ו-L-XL, וחלק יהיו one size. אבל בגלל שהגזרות שלי אוברסייז אז גם הסמול הוא נדיב בבד ודי גדול. מה שכן, אני לא רואה את עצמי פותחת חנויות פיזיות בישראל, מאוד קשה לעשות את זה ולהחזיק לאורך זמן".
את מכוונת גם לשוק הבינלאומי?
"כן. אני לחלוטין רואה את עצמי באירופה אבל זה שוק שמאוד קשה להיכנס אליו. בארצות הברית לעומת זאת זה שוק שיהיה לי הרבה יותר קל להגשים את עצמי בתור מותג, אבל זה לא המקום אליו אני מכוונת. החלום הוא להיכנס לשוק האירופאי".
מתוך אג'נדה ומבחירה אסתטית מודעת, שיר לובשת רק בגדים שלה או בגדי וינטג' ויד שנייה. "האמת שבארץ אני מקבלת המון הערות, למשל שואלים אותי כל הזמן אם אני דתייה".
מה מאפיין את האישה, הלקוחה, שתבחר ללבוש שיר גולדשטיין?
"היא חובבת תרבות, מעריכה אוצרות וינטג' ואוהבת כמובן להתלבש. זו מישהי נהנתנית, מאוד בטוחה בעצמה ומתלבשת לא בהכרח צמוד או מבליט, לא שיש לי בעיה עם זה ושזה לא ישמע חסוד. אני מאמינה שברגע שאני לובשת רחב ואני מדברת אז מקשיבים לי, ולא מסתכלים על הגוף שלי. זה משהו שהיה לי מאוד חשוב להדגיש בקולקציה הזו, וגם בשאר הקולקציות. אני כמעט ולא לובשת ג'ינס או בגדים צמודים, וכשאני כבר כן לובשת ג'ינס פתאום אומרים לי 'וואו איזו רזה את', זה המשפט הראשון שעולה להם וזה אבסורד בעיניי שאנשים עדיין חושבים ששיח כזה הוא לגיטימי".
