יצאנו לבדוק: האם דוגמניות הפלאס סייז באמת נעלמות מהמסלולים?

לפני עשור בדיוק, בספטמבר 2013, מותג האופנה Cabiria עשה היסטוריה בשבוע האופנה בניו-יורק, כשהיה לחברה הראשונה למידות גדולות שהציגה בשבוע אופנה גדול ובמסגרת הקלנדר הרשמי. כל אותה העת, מעצבת המותג, עדן מילר, עמדה בדאגה מאחורי הקלעים משגילתה שאף אחת מדוגמניות הפלאס סייז שלה כבר עשתה שיער או איפור, כי פשוט לא הכניסו אותן לעמדת הביוטי, לא זיהו שהן דוגמניות. ועדיין, האימפקט שבמעמד הזה היה חזק. בתי אופנה ומעצבים התחילו להבין את הפוטנציאל הענק שיש לפלח שוק המידות הגדולות, ונדמה שהתחילה איזושהי מהפכה. 3 שנים קצרצרות לאחר מכן, מעצב האופנה כריסטיאן סיריאנו (זוכה עונה 4 של "פרויקט מסלול" האמריקאי) כבר עשה סנסציה גדולה יותר, כשליהק לתצוגת אביב/קיץ 2017 שלו חמש דוגמניות במידות גדולות. "הוספת מידות פלאס לליין שלי שילשה את העסק שלי. למה שלא תעשו את זה?!" כך אמר בזמנו למגזין Elle, "האם אנחנו לא רוצים לשלש את העסק? האם אנחנו לא חושבים שהנשים האלה צריכות ללבוש את הבגדים שלנו? האם אנחנו לא רוצים שלנשים האלה יהיו דברים יפים כי אנחנו חוששים שהן לא יפות? מה קורה כאן?".

כשאשלי גרהאם עלתה על מסלול סתיו 2017 של מייקל קורס (אחרי שרק שנה קודם לכן עשתה היסטוריה כדוגמנית הפלאס הראשונה שהופיעה על שער מהדורת בגדי-הים של ספורטס אילוסטרייטד), נשמעה אנחת רווחה כמעט קולקטיבית מנשים ברחבי העולם שהנה, הגיוון סופסוף הגיע גם אל סצנת תצוגות ושבועות האופנה, שעד אז הייתה קליקה סגורה ששמורה אך ורק לדוגמניות שמתיישרות עם מודל היופי הישן והמחמיר - מאוד (מאוד) רזות ומאוד גבוהות. בשנים 2017-2018 היה נראה כי קטגוריית הפלאס הופכת למיינסטרים, בעודה מתמקמת בבטחה על שערי המגזינים, בקמפיינים, ואף מציגה נוכחות גדולה מאי פעם על המסלולים. אשלי גרהאם, פלומה אלססר, פרשס לי ועוד, המשיכו לכבוש בנוכחותן את שבועות האופנה הבאים. אך השינוי המיוחל לא החזיק ימים או מים. על פי הדו"ח העונתי של The Fashion Spot, גיוון הגוף בשבוע האופנה בניו-יורק היה בירידה מתמדת מאביב 2016 לאביב 2020, ודוגמניות במידות גדולות היוו רק 5 אחוזים מכלל הליהוקים בשנת 2022. עוד דווח כי בעונת הסתיו 2023 בעולם, רק 0.6% מהלוקים עוצבו על/לגוף במידות גדולות (מעל 44).

אחרי שבעונה שעברה פלומה אלססר לקחה הפסקה מהמסלולים כדי לעבור ניתוח שנדחה ונדחה, היא הרגישה שזו ממש "אחריות" אישית שלה, לא פחות, לחזור בחודש האופנה הנוכחי. היא חזרה לקופנהגן ממש באוגוסט האחרון, כשפתחה את התצוגה של Ganni בעודה משתעשעת עם ישות AI שניהלה את השואו על המסלול. שבוע האופנה קופנהגן לא נמנה על "ארבעת הגדולים" (קרי; ניו יורק, לונדון, מילאנו ופריז), וכנראה דווקא ככזה הציג אחלה של גיוון, ולא רק בקטגוריית הפלאס סייז אגב. על המסלולים צעדו דוגמניות מבוגרות (שנראות בגילן), כמו גם בעלות מוגבלויות, והדוגמניות הפלאסיות לא היו בהכרח "מושלמות", עם המותן הצרה והחזה הבינוני העומד, כפי שהתעשייה מעדיפה. "דחיתי את הניתוח הזה במשך כמה שנים בגלל אופי העבודה שלי" אלססר מספרת מוקדם יותר החודש בראיון למגזין ווג, "הקצב שבו, הלחץ שלא לתמוך בצוותים שלי, וגם ההשלכות של אמירת "לא" להזדמנות או לתצוגת אופנה, מנקודת מבט של המסר. זה תמיד נושף לי בעורף - האם אני מאכזבת את האנשים שסומכים עליי בכל הנוגע לייצוג? בכנות, גם הרגשתי שחוקה ואת העייפות מהתעשייה".

בהעדרה, הדוגמנית המצליחה הרגישה גם תחושת הקלה וגם אכזבה. "אנשים רבים שאלו איפה אני ואמרו שהורגש חוסר הגיוון בכל התצוגות. קיוויתי שנראה המשך התקדמות, אבל הייתה נטייה לא מתנצלת לחזור לרזון. המסלול תמיד היה הביטוי האמיתי ביותר למקום שבו האופנה מתרחשת. אם מסתכלים על השנה, לא ניתן להכחיש שאנחנו גולשים בהתמדה לאחור בכל הנוגע לייצוג. אנחנו מתמודדים עם מחיקה בכל החזיתות. עלינו להגיב בדחיפות. אם לא נדברר את זה, וניקח את העונה הזו גם כהזדמנות וגם כהזמנה לדרוש את הגדלת הגיוון, זה פשוט יגווע". וזה ניכר עכשיו בסבב שבועות האופנה הגדולים לאביב/קיץ 2024, שאוטוטו מסתיים.

בעוד שבניו יורק דווקא הציגו גיוון מסוים, עם כריסטיאן סיריאנו בראש שממשיך להוביל בבודי אינקלוסיביטי (הכללת סוגי גוף), כאשר 13% מהמסלול שלו כלל דגמים במידות גדולות, כשממשיכים לאירופה, המצב משתנה. על המסלולים הכי נחשקים ומצופים העונה - החל מ-JW Anderson, סימון רושה וברברי בלונדון (כשבאחרון כן הייתה דוגמנית מיד-סייז אחת), ועד פנדי, דיזל, טום פורד וגוצ'י במילאנו - מתוך כ-50 לוקים בממוצע שהפציעו בכל אחת מהתצוגות הללו, לא נצפתה ולו דוגמנית פלאס סייז אחת. כעת, כשאנחנו עם הפנים קדימה אל שבוע האופנה בפריז שבדיוק מחמם מנועים, נותר לנו רק להניח כי המצב יהיה די דומה.

בשנתיים האחרונות המגמה הרברסבילית חוזרת ועולה בשיח בתקשורת וברשתות החברתיות. "סוף עידן הפלאס סייז", "הרזון הקיצוני חוזר לאופנה", הדהדו כותרות מגזינים ואתרים מובילים בעולם, גם בארץ, בהתייחסם לאסתטיקה השנויה במחלוקת מהניינטיז ששוב הפכה וויראלית, על פי תיאוריה אחת - עם עליית סגנון ה-Y2K שמחזיר את סטנדרטי הגוף של התקופה. הבעיה היא שהן, הכותרות, משפיעות ואולי אף משנות את הנרטיב האינקלוסיבי הכה חמקמק, שגם ככה בקושי הספיק להתעצב ולהתייצב. השיא היה ב-2 לנובמבר 2022, כשכותרת כתבה ב"ניו יורק פוסט" זעקה: "Bye-bye booty: Heroin chic is back" (ובתרגום חופשי, "ביי ביי ישבן עגלגל, ההרואין שיק חוזר"), מה שהרגיש כמו סטירת לחי תרבותית קולקטיבית.

הכתבה אולי ניסתה להדגיש שלחזרה של דוגמניות רזות באופן קיצוני אל המסלול יש פוטנציאל להזיק, אבל היא עשתה בדיוק את ההפך - הכותרת הזו מסגרה סוגי גוף כאילו הם טרנד חולף, והם לא. עם זאת, המציאות המדאיגה (למי שזה מעניין אותה.ו) מתעקשת להראות לנו אחרת, בעוד שהייצוג המגוון בשבועות האופנה בעולם הולך ומצטמצם. ומה קורה במחוזותינו? פנינו לשתי סוכנויות מובילות בארץ, המייצגות דוגמניות פלאס סייז ומיד סייז שגם עובדות (או מקודמות לעבוד) מעבר לים, אשר שוטחים בפנינו השקפה ותמונת מצב שונים לחלוטין.

"סוכנות יולי מתגאה במגוון שאנחנו מייצגים" אומר לנו יניב זר, משנה למנכ"ל סוכנות יולי, "בין דוגמניות הפלאס/מיד נמצאות סינדי צ'אדי, מירב עשוש, ניצן גריב, סנדרה טדסון, סתיו קרופמן, אליה זינו, שיר טרן וגם כותבת כתבה זו, טלי ארבל. אנחנו כל הזמן מחפשים להרחיב את המגוון המדהים ולתת מענה מלא לכל בקשה".

האם אתם מרגישים בסוכנות את השינוי הזה שמתרחש וכולם מדברים עליו? באמת הביקוש לדוגמניות פלאס סייז הולך ופוחת?
"כבר למדנו לאורך 30 שנות עשייה של הסוכנות שאופנות קמות, יורדות, משתנות" מסביר זר וממשיך, "אנחנו מאמינים שדוגמניות הפלאס סייז מבשרות את המגמה החיובית שמתרחשת בתעשיית האופנה. ישנה במה למגוון סוגים של יופי ומידות, וגם מותגים גדולים מבינים שהם צריכים לייצג ולהציג את כולן. חלק מהדוגמניות אגב, נסגרות לעבודות בזכות מי שהן ומה שהן מביאות לסט הצילומים, בלי קשר למידות. וזוהי מגמה מבורכת בפני עצמה".

בנקודת זמן זו, אתה יכול לראות אופק של קריירת דוגמנות יציבה ומוצלחת לדוגמנית פלאס?
"לגמרי כן. אחת מהן היא סינדי צ'אדי, דוגמה לדוגמנית יפהפייה וחרוצה שמיוצגת ברחבי העולם - ניו יורק, לוס אנג'לס, לונדון, ספרד וגרמניה. רק לאחרונה הובילה את הקמפיין של SKIMS, המותג של קים קרדשיאן. היא ועוד רבות אצלנו מגדירות רף חדש וגבוה לאופנה איכותית שפונה לקהל הרחב. אנחנו מרגישים את זה גם באופן בו הקהל מגיב אליהן, הן הופכות להיות דוגמה והשראה בתכנים ובמסרים שהן מעלות".

לעומתו, רותם גור, מייסדת ומנכל"ית של סוכנות הדוגמנות הבינלאומית R&R, מציגה תמונה שונה ודי פסימית. "במשך הרבה מאוד שנים בתעשייה לא צרפתי דוגמניות פלאס סייז לסוכנות, במחשבה שזה משהו חולף. כלומר צפיתי שזה יקרה, ולכן לא רציתי להביא מישהי באופן זמני, אני מאוד מאמינה בקריירה ארוכת טווח. לא רציתי להגיע למצב שאאלץ לשחרר מישהי מהסוכנות רק בגלל שזה כבר לא טרנדי. הייתה לי דוגמנית שעלתה במידות ואמרתי אוקי, נשווק אותך כפלאס סייז, אבל זה לא עבד. כשהיא הייתה במידות הנכונות היה לה הרבה יותר ביקוש, וכשהיא הפכה לפלאס היא עבדה הרבה הרבה פחות, גם בארץ וגם בחו"ל. מאז היא פרשה אגב. בסוכנויות בחו"ל חד-משמעית מרגישים את השינוי, בעבר ראינו יותר דוגמניות כאלה בקמפיינים ועל המסלולים, אבל היום זה הולך ופוחת. הסוכנויות ניזונות מהלקוחות, וברגע שיש פחות ביקוש ודרישה מהלקוחות אז זה מורגש. הם לא ייקחו מישהי חדשה (ניו פייס, ט"א) שהיא פלאס סייז כי יש ממש מעט פרויקטים, ואם כבר מעדיפים לעבוד שם עם בנות מוכרות, וותיקות, או הכוכבות שכבר בנו לעצמן קריירה".

אז את לא רואה איך דוגמנית מיד או פלאס יכולה לבנות/לתחזק קריירה יציבה בארץ ובעולם?
"מהניסיון שלי אפילו דוגמנית דקיקה וגבוהה קשה לקדם בעולם, צריך להילחם בשיניים. מרגיש לי שהפלאס מתחיל לחלוף לצערי. כמובן שעם דחיפה נכונה והשקעה זה אפשרי, אבל זה מאוד מאוד קשה. יש יוצאות מן הכלל, כדוגמת אשלי גרהאם, שהיא אחת הדוגמניות העשירות והרווחיות בעולם. מה שכן, היא התחילה כשהטרנד הזה היה חזק, עלתה על הגל והתחזקה, עד שהיום היא כבר שם דבר וימשיכו לקחת אותה. גם רוצים להצטייר כ'בסדר' זה הכל, לצאת ידי חובה. זו צביעות של התעשייה. כי המגמה התחילה בעקבות הביקורות לא מתוך מקום של רצון לעשות שינוי באמת, אלא רק לטשטש את הצרכנים. ואחרי שהרוחות נרגעו הם חוזרים לסורם, זה עצוב ממש. מי שתבחר להתחיל בשלב הזה יהיה לה סופר קשה להתברג בתעשייה. להגיד שזה בלתי אפשרי בכלל? אני לא יכולה להגיד. ואם זו מישהו ממש יוצאת דופן אז היא יכולה להשתלב. אבל האם יש לזה מקום? ממש לא הרבה, זה נהיה מאוד נישתי".

ובנימה אופטימית'ish, גור דווקא רואה שבארץ יש לפלאס סייז יותר מקום מאשר בחו"ל. "מה שהיה בהתחלה הפוך", היא מחדדת. "בארץ מאמצים מגמות באיחור, ואז גם מושכים אותן יותר זמן. אז אני מרגישה שבארץ עדין יש ביקוש לפלאס. ובכל זאת, זה מאוד נישתי. דוגמניות פלאס סייז בארץ לא מתפרנסות מזה, הן לא יכולות להיות דוגמניות full time".

נסיים בנקודת אור ממילאנו, טרי טרי מהימים האחרונים. המעצבת הצעירה קרוליין ויטו חתמה את שבוע האופנה, בתמיכת לייבל הלקז'רי דולצ'ה וגבאנה, כאושר קאסט שלם של דוגמניות פלאס סייז (בלבד) לבשו והציגו את קולקציית האביב שלה - ממידה 10 (40 במונחים שלנו) ועד מידה 24 (שווה ערך ל-54), זאת בהובלתה של אשלי גרהאם, איך לא, שפתחה את התצוגה. "כך נראים ייצוג ואינקלוסיביות" כתבה גרהאם בפוסט בחשבון האינסטגרם שלה, "תודה לך קרוליין ויטו שהכללת אותי ביום ההיסטורי הזה. אני לא יכולה לחכות לראות מותגים ומעצבים אחרים הולכים בעקבותיך על המסלול". בכל עונה בשבוע הנשים במילאנו, דומניקו דולצ'ה וסטפאנו גבאנה נותנים במה למעצב.ת צעיר.ה. העונה, מחוות הרצון הטוב שלהם (כל ההוצאות שולמו) הלכה אל המעצבת הברזילאית שבסיסה בלונדון, אשר עוסקת בעיצוביה בדימוי גוף ויופי נשי אותנטי, וכחלק מהחוויה האישית שלה כמישהי שגדלה בברזיל. הקולקציה הייתה סקסית מאוד, בלתי מתנצלת או מנסה "לכסות", ואף נגעה בכמה מהטרנדים המובילים כרגע.

ללא עוררין, המדובר בהישג מרשים ומרגש לכל הדעות, בייחוד לקהילת הפלאסיות. אך ספק אם דואו מעצבי העל, שתמכו בויז'ן, בעיצובים ובאג'נדה של המעצבת, היו מציגים בעצמם קולקציה שלמה על דוגמניות שנתברכו בקימורי גוף. לראייה, רק בשבוע שעבר דולצ'ה וגבאנה הציגו את קולקציית אביב/קיץ 2024, כאשר מתוך 79 דגמים שעלו על המסלול, רק שניים מהם הוצגו על דוגמניות מגוונות - האחת פלאס (גרהאם שלנו) והשנייה מיד סייז (וגם בקושי). מכאן שזו למעשה רק עוד הוכחה כי נדרשים מאמץ או הזדמנות יוצאי דופן כדי לאפשר ביטוי אמיתי לקטגוריה הזו, כדוגמת ההכרח להרים תצוגה שלמה רק ובעבור פלאסיות, במקום פשוט להמשיך לשלב אותן בשוטף על המסלולים. ואנחנו רק פה להזכיר - הקהל, העורכים והעיתונאים, הקניינים, וכמובן הלקוחות הפוטנציאליים, רצוי (ואף ראוי) שיוכלו להתרשם מהאופן שבו הבגדים מונחים על מגוון של גופים. It's as simple as that.