"עם שם משפחה כמו שלי שמכיל את המילה 'קראט', כנראה שלשם זה היה צריך ללכת", כך פותחת טליה אבוקרט את השיחה שלנו ואז מיד מסייגת, "למרות שלהיות צורפת בכלל לא היה בתכנון שלי". היא בת 34, מתגוררת יחד עם בעלה ושני הבנים שלהם בפנינת טבע בפאתי הוד השרון, שם היא גם יוצרת. התנאים הללו מאפשרים לה בעשור האחרון את הקרקע הפורייה להוציא את חלומותיה אל העולם כדבריה, "אני כבר לא שומרת אותם לעצמי בשקט בשקט". העבודה העצמית שהיא עשתה, פלוס ההזדמנויות שנקרות בדרכה בשנתיים האחרונות כבר מתחילות לשלוח אדוות גם מחוץ לגבולות ישראל.
איך בכל זאת הגעת אל התכשיטים, או הם אלייך?
"אני דור שני לצורפים. סבא שלי אפרים אבוקרט היה צורף, והכי מוכשר שהכרתי. אבל דווקא בגללו לא רציתי להיכנס לתחום הזה. ואני אסביר: דווקא משום שראיתי את העבודה שלו, מבחינתי זה היה בלתי אפשרי. החל מכך שזה הצריך עבודה חזקה עם הידיים, דרך הפרטים המיניאטוריים שמייצרים ולבסוף צריך גם לדעת ממש לפסל. אז אמרתי לעצמי, איפה אני בתוך כל זה? מי אני?".
אבל ליקום היו תוכניות משלו. אפרים אבוקרט ז"ל נפטר לפני 8 שנים, ורק כשנה לאחר פטירתו היא אזרה אומץ להיכנס אל הסטודיו שלו בשדרות. "כשהגעתי אל 'המחסן של פאפי' (כך קראנו לסטודיו שלו) המקום כבר היה נראה נטוש לגמרי. התחלתי לפשפש בכל המגירות, גם איפה שהוא החזיק את הדברים ה"לא חשובים", ומצאתי שם חלקים מהפנטים של חמסות או תכשיטים עליהם עבד. הכל שמור אצלי". כמעט עשור לאחר מכן אבוקרט תשיק את קולקציית ATUA x Aboukrat שבה מככבות חמסות אתניות מרהיבות אותן עיצבה בהשראת סבה והקראפט שלו, אשר נמכרו כמו לחמניות טריות, אגב, בתחילת המלחמה.
איפה זה תופס אותך בחיים, הכניסה אל מחסן התכשיטים הנטוש של סבך?
"באותה תקופה אני בהריון (עם בני הבכור גומא), עובדת בתחום השיווק וניהול הלקוחות ובכלל לא מעורבת בכל עולם הצורפות. כבר כילדה ציירתי ופיסלתי בחימר, אך על אף שבבגרותי היה ברור לי שארצה לעסוק באמנות, ביצירה, הפחד עצר אותי. וגם כשכבר נכנסתי אל המחסן עוד לא הבנתי לאן אני הולכת עם התשוקה שלי ליצור, כי הכל עניין אותי. אופנה, ונעלים ותיקים, וגם תכשיטים מן הסתם".
אחרי שבחנה מה ואיפה היא רוצה ללמוד, לבסוף אבוקרט מחליטה על סדנת הצורפות של יעל שקדי. "כבר בררתי גם על לימודי אופנה, אבל משהו כל הזמן החזיר אותי אל הצורפות" היא מחדדת וממשיכה, "ככל שנכנסתי לזה יותר וראיתי את הכלים ואת העבודה עם הידיים שאני מאוד אוהבת, לפתע הכל התחדד. ידעתי שזה הבית, ששם אני צריכה להיות. ואני תמיד מספרת לגומא, שעוד כשהיה אצלי בבטן הוא זה שנתן לי את האומץ ללכת על זה", כך חותמת בחיוך. משכך, השנה שבמקור אבוקרט לקחה לעצמה לחופשת לידה, הפכה בין רגע לתקופת ההתמקצעות שלה. "התחלתי ללמוד שבועיים אחרי שילדתי" היא מכריזה בגאווה, ובצדק.
ומתי זה הפך מתחביב למקצוע ומקור הפרנסה שלך?
"בשנת הלימודים הראשונה הכנתי בסביבות 100 תכשיטים, אם לא יותר. הייתה לי פשוט התפרצות של יצירה. עבדתי ימים כלילות, גם ככה הנקתי אז ניצלתי את הזמן הזה. אם להיות הכי כנה, כבר בערך בשיעור הראשון ללימודים החלטתי שאתפטר מעבודתי ואעסוק רק בצורפות, ובסוף באמת עשיתי את זה. פשוט לא הייתה אופציה שאני אחזור אל החיים הקודמים שלי. בתחילת הדרך קיימתי מכירות ביתיות ועיצבתי תכשיטים למשפחה ולחברות, זה בעיקר עבר מפה לאוזן והנחתי שזה יישאר ממש קטן. במקביל גם המשכתי לשנה השנייה בלימודים, ושם הבנתי שהתשוקה האמיתית שלי היא גילוף בשעווה - שזה בעצם לפסל, אז בזה העמקתי והתמחתי. כל כך אהבתי את המתכת הקשה, את הפטישים, לנסר ואת עבודות הפיליגרן הקטנות".
בשנת 2019 אבוקרט מחליפה את השולחן הקטן בתוך חדר הארונות בו יצרה, כמו גם את שולחן האוכל עם המפה היפה עליו הציגה ומכרה בבית הוריה, בחלל עבודה של ממש כשהיא מקימה את סטודיו ATUA. בשנים הבאות היא צוברת קהל לקוחות הולך וגדל שמתאהב בתכשיטים היפים והמסקרנים שלה. בדיעבד והלכה למעשה, מיומנויות הגילוף המרשימות שלה ("אני בעצם יכולה ליצור ולפסל כל מה שאני רוצה"), בשילוב הכישרון העיצובי והאסתטיקה הייחודיים לה, כמו גם העובדה שהיא מעזה וחולמת בגדול - הביאו אותה ב-2023 הישר אל שבוע האופנה בפריז.
איך כל הסיפור התגלגל עד שהתכשיטים שלך עיטרו דוגמניות שצעדו על המסלול בפריז?
"נוצר קשר ביני לבין סטודנטית לעיצוב אופנה ב-IFM (Institut Français de la Mode) שהציעה כי נשתף פעולה - נציג את התכשיטים שלי יחד עם העיצובים שלה, בתצוגת הסיום של בית הספר. כשבאופק גם בצבצה הזדמנות פז לזכות להציג את הקולקציה המשותפת שלנו בשבוע האופנה בפריז, וזה אכן קרה! שתינו ממוצא מרוקאי והיצירה שלנו מדברת בשפה דומה, באמת שהכל נראה מדהים על המסלול. אחרי התצוגה גם עשיתי צילומים שהתפרסמו באתר Vogue Runway".
בשנים האחרונות תכשיטי גוף (שוב) זוכים לרנסנס, כפי שהודגם על מסלולים נחשקים כדוגמת רבאן, רודארט ודילארה, במעין התעוררות מחודשת הממקדת את הפוקוס אל עבר שפת הגוף. רק שלאחרונה אין המדובר רק בקישוט מתכתי עלי בגד, אלא שתכשיטים מתחילים להחליף פריטי לבוש, ובדגש על חזיות. ראו ערך: בלה חדיד שהפציעה ב-2021 על השטיח האדום של פסטיבל קאן בשמלת סקיאפרלי הוט קוטור אשר הציגה חזייה המדמה "ריאות", או אמילי רטאייקאוסקי בקמפיין סתיו-חורף 2023 של רבאן עונדת חזיית-שרשרת מטמטמת שהשאירה מעט מאוד מקום לדמיון. ובל נשכח את חזיית G המתוכשטת של גוצ'י שהפכה ויראלית ומושא הערצתן של איט גירלז נועזות. לכן לא אגזים אם אציין כי נפעמתי עד מאוד ברגע שנחשפתי לריל ההצצה שאבוקרט העלתה מתוך פרויקט משותף שלה עם אנאל עמר, מעצבת שמלות כלה וערב, בו מככב "סט" של חזייה ותחתונים העשויים ממתכת קרה אך לוהטת.
עד לעיצוב הקולקציה שעשית למסלול בפריז יצרת תכשיטים שעונדים, וכעת את בעצם ממשיכה ומרחיבה את היצירה שלך לסביבת הגוף - כלומר זה כבר תכשיט ש"לובשים". יודעת לשים את האצבע על מה הוביל אותך לזה?
"כל כך הרבה שנים חיכיתי להזדמנות לייצר משהו רק למען האומנות, אבל כן במטרה שבסוף זה גם יימכר. אז כשההזדמנות הגיעה לקחתי אותה בשתי ידיים. אבל אני אדייק, אני חושבת שכל תכשיט שאני מכינה מגיע לגמרי מהאמנות שלי. ההבדל הוא רק שכאשר זה יועד למסלול אז הפריטים היו צריכים להיות גדולים יותר מהרגיל, ובאותה מידה כשזה תכשיט שעונדים אז צריך להיות יותר קטן ולביש".
אבוקרט מספרת כי ליצור חזייה היה חלום ישן נושן שלה, עד שפעם נוספת היקום (או הגורל, מה שתבחרו) נכנס אל הצ'אט כאשר זימן לה השנה את ההזדמנות המושלמת להוציא את החלום אל הפועל.
ספרי על החיבור שלך עם המעצבת אנאל עמר
"הכל התחיל מהודעה שאנאל שלחה לי באינסטגרם בקיץ האחרון (כחודשיים לפני המלחמה), היא סיפרה שחשבה להכין איזשהו בגד שישלב בין העבודה שלי לשלה. הרי רק חזרתי מפריז וממש לא תכננתי להיכנס לעוד פרויקט כזה, היו לי לקוחות שדחיתי וחיכו לי. אבל בכל זאת החלטתי שאנחנו צריכות להיפגש, והחיבור בינינו היה מידי. הכרתי מעצבת מהממת ובכלל אישה צעירה מדהימה עם חלומות גדולים, שאני בטוחה שהיא תגשים. הבנתי שעכשיו יהיה לי יותר קשה לסרב לה".
מה הייתה ההשראה והויז'ן לעיצוב המשותף שלכן? הסתכלת למשל על סקיאפרלי?
"וואו טוב זה בית אופנה מדהים, אבל ההשראה שלי ברובה לא מגיעה ממעצבים אחרים. וברור שבסוף אנחנו רואים את תצוגות האופנה, שואבים השראה והאימג'ים נכנסים אל הנפש והתודעה. אלא שההשראה אצלי מגיעה מהאהבה שלי אל המתכת והסקרנות לעשות איתה הרבה מעבר".
לשאלתי אם זה מגיע מהמקום או מהרצון שלה לקשט את הגוף, אבוקרט משיבה בפשטות: "לא, הרצון הוא לאמנות" וממשיכה: "ספציפית לגבי החזייה הזו, אחד מזוגות העגילים שלי שהופיעו על המסלול בפריז הם שהיוו את ההשראה הצורנית לחזייה, אשר מרפרפת לאזורים הנשיים. בעצם הרעיון שלנו בבסיס היה ליצור שילוב בין הקשיחות של המתכת (הפליז) והעוצמה שהיא מביאה לבין בד השיפון שמסמל את הרכות, וזו האישה שראינו לנגד עינינו - יש בה גם עוצמה וגם רכות. אבל זה לא התחיל ישר משם, בהתחלה חיפשנו רק לכסות את הפטמות באמצעות מתכת שתשתלב על גבי בד שמלה שאנאל תעצב או משהו בכיוון, ורק ככל שהתקדמנו בסיעור המוחות ובעבודה המאוד צמודה בינינו החלטנו שאני הולכת ליצור, לצרוף, חזייה של ממש". על החזייה אבוקרט עמלה לאורך 8-9 חודשים, כולל הפסקה ארוכה באמצע מרגע פרוץ המלחמה כי "היצירה שלי נגמרת בזמן עצב כזה קיצוני", היא מיטיבה לתאר.
ומתי הגיעו ה"תחתונים"?
"כשבועיים לפני צילומי הקולקציה של אנאל, שבמסגרתם תוכנן גם לצלם את הפיס הזה שלנו, היא הציעה - "אולי נשלים את הלוק עם משהו נוסף?.. אולי משולש מאחור?". זה מיד נשמע לי מענין ורציתי לחשוב לאן אני לוקחת את זה, גם ידעתי שיש לי מעט מאוד זמן. שני לילות לבנים מאוחר יותר זה קרה - יצרתי מעין תחתונים תואמים, אשר מבליטים עוד קצת את הנשיות, את האגן, את הכוח".
הדגם שיצרתן יועד מלכתחילה עבור מישהי ספציפית?
"במקור זה היה לגמרי למען האמנות, וכך זה נשאר לאורך כל התהליך. אבל ברגע שהבנו מה נוצר ואיזה פוטנציאל העיצוב מגלם כבר התחלנו לעשות ניים דרופינג ולפנטז מי תלבש את זה. שמה של עדן פינס עלה למשל.. אבל החלום תמיד היה ועודנו שזנדאיה תלבש עיצוב שלנו. אלה הן נשים שבטוחות בעצמן, שלא חוששות להראות את העוצמה ואת הנשיות שלהן, והרי זה בדיוק מה שהדגם מייצג. זנדאיה היא שחקנית מדהימה ורואים את השילוב המדובר באישיות שלה ובמה שהיא משדרת, וכמובן גם הנתונים הפיזיים שלה מתאימים".
מה השלב הבא? על מה אתן חולמות או זוממות נקסט?
"אנחנו מתכננות לעשות עוד דברים יחד ולעצב מערכות יותר לבישות, בתקווה גם מסחריות".
וחשבתן כבר איך תתמחרו עיצובים כאלה?
"יהיה מאוד קשה לתמחר את זה, בכללי לתמחר אמנות זה משהו שהוא לא פשוט. אבל אני מאמינה שברגע שנייצר משהו לביש יותר גם עבודת הצורפות תהיה הרבה פחות עצימה, ואז נבין איך לתמחר".
ועד שזה יקרה, מבחינתה של אבוקרט - זנדאיה ממש לא הולכת להישאר רק בגדר חלום. היא ושותפתה ליצירה מתכננות להגיע אל מי מטעמה של השחקנית ההוליוודית במטרה להלביש אותה: "זה אומנם התחיל כחלום בעיקר למטרת השראה, אבל אנחנו לגמרי ננסה להגיע אליה".