מעצב האופנה מארק ג'ייקובס שוב בכותרות, והפעם "בזכות" שערוריית פרווה תורנית שהייתה/לא הייתה. אז מה הוא עושה? מה שהוא יודע לעשות הכי טוב מאז שהפך לדיוות-סושיאל אייקונית: הוא פונה לרשתות החברתיות. בפוסט דרמטי שהעלה ביום ראשון השבוע ה-ג'ייקובס פונה "לבריונים" שהאשימו את המותג שלו בשימוש בפרווה אמיתית של בעלי חיים ומבהיר: "אני לא יכול לשבת בחיבוק ידיים".
במקום אימג' הוא בוחר להציג בלבן על גבי רקע שחור דרמטי את הפירוש הויקיפדי למונח "בריונות", ובצידו טקסט נוקב שנפתח בצמד המילים "בריונים יקרים" (אין אייקוני כמוהו, אין). ואז ממשיך: "אני מרגיש את השנאה, הכעס והכאב שלכם. אני מכבד את זכויות התיקון הראשון (לחוקת ארה"ב) כפי שאני מכבד את כל הזכויות. מה שאני לא יכול לעשות הוא לשבת בחיבוק ידיים ולראות את ההתקפות המילוליות, הנפשיות והפיזיות הלא צודקות והעוינות על האנשים התמימים שאני עובד איתם במארק ג'ייקובס...". המעצב המוערך מכוון בדבריו לארגון "רדיקלי" שפועל למען בעלי חיים ובוחר שלא לנקוב בשמו, אך מבהיר כי מאחר ואותו ארגון פועל "תוך סיכון רווחתם של פרטים וקהילות חפים מפשע", זה לא מותיר לו ברירה אלא להיכנע לאותו "לבריון" ולהביא את הצד שלו לסיפור ולטענות נגדו.
בחיפוש זריז ברשת מצאנו סרטון ששותף בחשבון האינסטגרם של ארגון AAM (Animal Activism Mentorship) שם ניתן לראות פעילים נכנסים (מתפרצים) לבוטיק של מארק ג'ייקובס עם מגאפונים ושלטים שלופים, בעוד שסרטון אחר מתעד את היחצ"ן של ג'ייקובס מנסה לעזוב חדר כושר כשהמוני אנשים מתאגדים סביבו, אוחזים בפוסטרים וצועקים.
בחלק האחרון בפוסט ההצהרתי שלו ג'ייקובס עובר לחלק של "העובדות", כשהוא שוטח בהרחבה כי הלייבל שלו לא השתמש בפרווה מאז שנת 2018. "הצהרתי ל-WWD ב-26 באפריל 2018 בנוגע לעמדה שלי לגבי פרווה". הוא אף מגדיל לעשות כשבעצמו מפנה זרקור אל שיתוף הפעולה שלו ב-2022 עם מותג שעוסק באפסייקלינג של פרוות. "אם זו הייתה טעות או לא, זה סובייקטיבי. תמיד עשיתי כמיטב יכולתי להקשיב, ואז לומר את האמת שלי ולקבל אחריות על המעשים שלי". את הפוסט שלו המעצב המחונן חותם בהצהרה הבאה: "מארק ג'ייקובס לא עובד, משתמש או מוכר פרווה, וגם לא יעשה זאת בעתיד".
אם נשים לרגע את השערורייה הזו בצד, משהו עובר על מעצב האופנה האמריקאי-יהודי, שנולד לפני 61 שנים בניו יורק למשפחה יהודית-חילונית. משהו טוב כמובן, שכן מעבר לכשרונו, מעמדו והונו בשנה האחרונה ג'ייקובס הפך לנגד עינינו לדיוות אינסטגרם אייקונית. עם 1.8 מיליון עוקבים ועוקבות, הוא מספק לנו מנת בידור אסקפיסטית יומיומית שכבר מזמן התרחבה אל מעבר לגבולות האופנה בלבד - מי שטרם צפה בריל בו הוא מסביר ומראה כיצד "מתנהל" בשירותים עם הציפורניים המגה ארוכות ומתוכשטות שלו, מפספס תוכן זהב.
אבל אם תסתכלו טוב טוב ותצליחו לראות קצת מעבר לנראות וההתנהגות המוחצנת בואכה קריקטוריסטית שלו, תגלו (או תקבלו) מזוודות של השראה, המלצות קריאה משובחות שמציע בפינת "שעת קריאה" הקורעת שלו, ואולי אפילו כמה שיעורים בקבלה עצמית והעצמה או סתם ככה חיוביות ממגנטת על הדרך. בד בבד, מאוד בולטים גלגולי הסטייל והאסתטיקה של ג'ייקובס עצמו לאורך 40 שנות קריירה מפוארת. אז בואו נצעד במורד מסלול הזיכרון, shall we?
כשהשיק מותג משלו בשנות ה-80, בוגר פרסונס (בית הספר הניו-יורקי לעיצוב) היה אז ילדון רזה ומחויך עם שיער ארוך מבולגן בקפידה, שאימץ סגנון לבוש גראנג'י בעיקרו. ב-1990 הוא כבר תועד במסיבה לקראת יציאת המיוזיקל "נער שוליים" (Cry Baby) של ג'ון ווטרס בעודו לובש מעיל גשם אדום גדול ממדים, ממש כאחרון הגיטריסטים מלהקת אינדי כלשהי. את האסתטיקה הזו ג'ייקובס גם הנציח על המסלול, בקולקציית אביב 1993 הידועה לשמצה שלו למותג פרי אליס - זו שגרמה לו לפיטוריו מהמותג כששלח אל המסלול דוגמניות בחולצות פלנל מעוצבות ונעלי ד"ר מרטינס לרגליהן. עם זאת, לאחר מינויו ב-1997 למנהל הקריאטיבי של בית האופנה לואי ויטון - שם הוטלה עליו המשימה להשיק את ליין ה'רדי טו וור' - המעצב העולה שדרג את עצמו כשבחר במראה מלוטש יותר ופרפי, כולל משקפי ראייה שהפכו לאביזר הסטייטמנט הקבוע שלו. בסוף העשור הראשון של שנות ה-2000 הסטייל של ג'ייקובס כבר הפך ליותר ויותר אוונגרדי. הוא ויתר על מחלפות שערו השופע וקיצץ, בשלב מסוים גם צבע אותו בכחול, וויתר גם על מכנסיים והלך על חצאיות סקוטיות שובבות אך אדג'יות, או שמלות. מי יכול.ה לשכוח את שמלת התחרה השקופה של קום דה גרסון עמה הפציע במט גאלה 2012, או את שמלת הפולו הוורודה בעלת שרוולים קצרים (מהקולקציה שלו) שלבש כדי להשוויץ בקעקועים הרבים שלו, כמובן.
בשנת 2018, כשהוא בן 55, ג'ייקובס משנה את הסטייל שלו שוב. המעצב האקספרסיבי החל להסתובב ולהצטלם בעיקר בחליפות לא מתאימות בכוונת תחילה, להן נהג לצוות את הסניקרס הצ'אנקיות בעיצוב דמנה גווסאליה לבלנסיאגה. אבל הטרנספורמציה האישית שלו לא נגמרה שם. בשנים האחרונות ג'ייקובס אימץ לעצמו תספורת בוב סליקית (אולי מדי) עם שביל מוקפד בצד שמקנה לו מראה הומוריסטי ואייקוני בו-זמנית, והיא מגיעה יחד עם הבעת פנים חמורת סבר שהוא לא משחרר (אבל רק גורמת לרצות לחנוק אותו בחיבוק כי זה חמוד כמה שזה מטריד), פלוס זקן/שפם מעוצבים למשעי. ביומיום, או בפיד האינסטגרם, לא תמצאו אותו בלי לוק בייסיק שחור-על-שחור שכולל מכנסיים מחויטים, חולצה בסיסית צמודה ונעלי בלרינה שטוחות.
לשטיחים נוצצים ומסוקרים, מאידך, הוא עולה על חליפות מחויטות בשלושה חלקים ומעלה אותן מתבל בסטיילינג פומפוזי משהו, וסוגר את הלוקים עם נעלי פלטפורמה אימתניות כמובן שהוא כה נהנה לנעול וגם לעצב ללייבל שלו (היי למגפוני "קיקי" האקסטרימיות-מופלאות שהן בטופ הווישליסט שלנו. נעות בין 550 ל-690 דולרים, תלוי בדגם).
אה ויש כמובן את הציפורניים, הו הציפורניים! כבר התרגלנו לציפורניו משוכות בלק שחור או כסוף, אבל כשהמעצב האייקוני עבר בשבועות האחרונים לציפורניים ארוכות (מאוד) חשבנו תחילה שזה גימיק ניסיוני חד-פעמי. אך לא ולא, ג'ייקובס מתייחס אל הטפרים המעוצבים שלו במלוא הרצינות, ההתפעלות וההשקעה, תוך שהוא משתף בכך נון סטופ ועל הדרך לא שוכח להרים ולפרגן לאמניות הציפורניים עמן עובד. זה הזמן להבהיר, כפי שגם הוא מקפיד לעשות; אין המדובר בציפורנים מודבקות אלא פרי שיטת הבנייה המייגעת והמחייבת, כן כן. לא מפתיע אותנו האמת, שכן המדובר בברנש שנוטה ללכת עד הסוף ואז עוד קצת.
לנשף המט גאלה בחודש שעבר, שהיה בסימן "גן הזמן", ג'ייקובס התייצב למרגלות המדרגות האייקוניות של מוזיאון המטרופוליטן לצד שלוש הכוכבות שהוא הלביש לאיוונט הכי מצופה בתעשיית האופנה, שזה בפני עצמו כבוד שלא יסולא בפז. את קיקי פאלמר, המאסטרו עטף אול אובר בתכריכי טול משי שקפקף ומנצנץ בחסות פייטים וחרוזים עתיקים שנרקמו עליה, לקרול ג'י הוא עיצב יצירה תיאטרלית קסומה כשהפך אותה לשדונית יער בשמלת מחוך ניודית שקופה ומעוטרת "יהלומים" בשלל גדלים וצורות. ולדואה ליפה ג'ייקובס בחר באנסמבל שהדהד 'בדיוק יצאתי מהבודואר' - שכלל מחוך על מחוך, משחקי שקיפויות בתחרות ובואה (צעיף) נוצות דרמטי. קיקי וקרול נראו נפלא, האחרונה פחות. אבל בואו, ברור שהוא גנב (להן) את ההצגה והרבה בזכות הציפורניים המגה-ארוכות בסיומת מרובעת, כפי שהוא מעדיף, שהיו משוכות בלק שחור ומעוטרות באבני חן עצומות בירוק.
השנה מארק ג'ייקובס חוגג 40 שנה למותג הנושא שמו, והוא מצליח להישאר צעיר ורלוונטי כתמיד כמי שחתום על הפיכת אסתטיקת בגדי רחוב גראנג'יים לאופנה יוקרתית. זה מתאפשר לו, ראשית, בזכות יכולתו להתחבר לנוסטלגיה ואז לגלם אותה ברוח התקופה בה הוא פועל. ושנית, אריכות ימיו נובעת לא מעט מיכולתו ללמוד מטעויותיו ולאחר מכן להמשיך לעסוק ולעסוק מחדש, עם העולם שסביבו - הוא מגיב למה שמעורר בו השראה ובתמורה יוצר בגדים מעוררי השראה.
כתוצאה מכך, השפעתו על אופנה מתרחבת הרבה מעבר ליקום הפנטסטי שהוא בורא על המסלולים שלו והישר אל התחום המסחרי. "הטרנספורמציה או השינוי מחדש, אני חושב, הם המהות של מה שתמיד אהבתי באופנה", הוא מספר בחודש שעבר בראיון למגזין הארפר'ס בזאר. מצד אחד האופנה והעיצובים שלו משתנים תדיר, אך יותר נכון יהיה להגדיר שזה מתהדק ומתדייק - בדיוק כמו הסטייל האישי שלו.
בהמשך אותו הריאיון, ג'ייקובס מספר כי בשנת 2024 הוא רוצה להתמקד רק בדברים הטובים. "אני בודק את עצמי וחושב, 'אתה צריך להיות אסיר תודה. תהיה אסיר תודה על כך שיש לך חברים טובים. היה אסיר תודה על כך שאתה זוכה לאכול טוב ואתה זוכה לראות את הדברים האלה ולהיות חלק מהעולם הזה'", וזה ניכר. מכאן מגיע גם ההאשטאג #gratefulnothateful עמו הוא חותם כמעט כל פוסט שמעלה. גם אנחנו רוצים להיות אסירי תודה אז בבקשה שלא יפסיק לעולם, כי זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים וזקוקים לו ברשת בימים חשוכים אלה. ואם ג'ייקובס גם היה תומך בנו פומבית (הוא יהודי זוכרים?) הו זה בכלל היה נפלא.