חליפת כוח, ג'יגולו אמריקאי וקידת הפינאלה: 50 שנות אופנה ג'ורג'יו-ארמנית

91 שנה של חיים צבעוניים ומשמעותיים, 50 שנות אימפריית יוקרה איטלקית, ואיש 1 אלגנטי מיוחד במינו. ג'ורג'יו ארמני הלך אמש לעולמו "בשלווה, כשהוא מוקף באוהביו", כלשון ההצהרה שפורסמה, אבל המורשת רבת ההשפעה שהוא בנה והותיר אחריו תמשיך להדהד עשורים קדימה, בלבבות נשים וגברים באיטליה וברחבי העולם כמו גם במלתחה שלנו. ארמני לא רק עיצב אופנה, הוא שינה את האופן שבו אנשים מתלבשים. מעבר לבגדים, הוא היה חלוץ עסקי וכוח שיש להתחשב בו, אשר חלש על מלונות, מסעדות ועיצוב פנים לבתים.

בעיקר, הוא ייזכר כמי שהמציא מחדש את החליפה - ריכך אותה בעבור גברים, והעלה את קרנה בעיניי נשים. בתוך כך, אפשר לגברים להשתחרר ממגבלות של סגנונות נוקשים יותר שהיו לפניו, ולנשים להרגיש מועצמות במקום העבודה (ומחוצה לו). עיתונים כינו אותו "המעצב הפוסט-מודרני הראשון". במובנים רבים, הוא היה מהפכן. גללו לאורך נתיב הזיכרון לכמה מרגעי האופנה הכי זכורים ומכוננים של ג'ורג'יו ארמני במשך העשורים בהם פעל;

בשנת 1956 ארמני החל לימודי תואר ברפואה, אך נשר לאחר שלוש שנים והתגייס לצבא. עד מהרה התעייף מחיי הצבא, ומצא עבודה כמעצב חלונות בלה רינסנטה - חנות כלבו במילאנו - שם התקדם במהירות בסולם הדרגות. בזמן שרוב המעצבים למדו מלאכתם כשוליות או בבתי ספר לאופנה, ארמני התחנך בחנות. הוא למד אילו בדים הלקוחות אוהבים, הפך למומחה באופן שבו הבד מיוצר, וניצל את הידע בכדי לשכלל את כישורי התפירה שלו. ואז הגיעה הצעת פז: לעבוד עבור נינו צ'רוטי, מעצב אופנה עילית בעל השפעה. בתוך חודשים מספר, צ'רוטי כבר ביקש ממנו לנסח מחדש את הגישה של החברה. מעמד הביניים של שנות ה-60 לא יכול היה להרשות לעצמו אופנה עילית, אך היו כמהים להראות אופנתיים וייחודיים. עם מומחיותו בבדים, ארמני סיפק את התשובה: הבגדים המשובחים שלו אפשרו מגוון של בגדי גברים עם גזרות מדויקות שניתן לייצר בקנה מידה גדול. הסגנון האיטלקי המובהק החל להשפיע על האופן שבו אנשים (עם זיקה לאופנה) התלבשו.

בשנת 1966 ארמני פגש את סרחיו גאליאוטי, אדריכל צעיר, אשר נטש במהרה את הקריירה שלו והחל לעבוד לצד אהובו (בצד העסקי של החברה). עם ביטחון עצום ביכולותיו של ארמני, גאליאוטי עודד את הפרטנר שלו להקים עסק עצמאי. הם התחילו בקטן - במשרד כה מלוכלך שאילץ את המעצב המוכשר להסיר אהילים מעל המנורות בכדי לראות את הבדים - אבל עבודתם הייתה לא פחות ממהפכה באופנה.

כעת הוא היה מוכן להקדיש את מלוא מרצו למותג שלו. ב-24 ביולי 1975, בני הזוג והפרטנרים העסקיים ייסדו פורמאלית את Giorgio Armani S.p.A במילאנו שבאיטליה. תחת המותג נושא שמו, ארמני הוביל מהפכה של אלגנטיות מינימליסטית תוך שהוא מאמץ את גישת החייטות הנפוליטנית; הוא ריכך את מבנה החליפה הגברית באמצעות ביטול כריות הכתפיים וגם הביטנה (כך שהצד הפנימי של הז'קט נחשף) ובכך, יצר מראה טבעי וזורם יותר. גרסה חדשה ונינוחה יותר של הפאוור סוט. זה שיקף שינוי באופן שבו גברים תפסו את עצמם בסיקסטיז, אך הוא עדיין לא תפס תאוצה.

עם כניסתן של יותר נשים לשוק העבודה, ארמני זיהה הזדמנות. "הבנתי שהן צריכות דרך להתלבש שתהיה שווה ערך לזו של גברים", אמר. "משהו שיעניק להן כבוד בחיי (במקום) העבודה שלהן". עם חליפות הכוח בהתאמה אלגנטית שיצר, למעשה הציע לנשים אלטרנטיבה לשמלות הנוקשות והמחניקות שאימהותיהן לבשו לעבודה. הן שידרו נשיות, אך בו זמנית הצהרה נוכחת של שוויוניות.

בשנת 1978 החברה שלו חתמה על הסכם עם יצרנית הבגדים GFT - שהעניק לה את היכולת לייצר בגדי יוקרה מוכנים ללבישה בווליומים גדולים. במקביל, ארמני קטף הישג שיווקי ענק משזכה בחוזה להלביש את ריצ'רד גיר ב"אמריקן ג'יגולו". כמעט בכל סצנה בסרט, דמותו הפנטסטית והנאה של גיר הופיעה בארמני מכף רגל ועד ראש. יעלה ויבוא: סגנון גברי חדש, רך ונינוח יותר. היה זה החזון של ארמני שהוקרן בחסות כוחה של הוליווד - ופרסום בקנה מידה ששום סכום של כסף לא יכול היה לקנות.

משם, הדרך להלביש כוכבות על שטיחים אדומים מפורסמים, וכוכבים לעשרות סרטים או תוכניות טלוויזיה, הייתה קצרה. בתוך עשור, ארמני הפך למעצב האירופי הנמכר ביותר בארה"ב. כתוצאה מכך, מילאנו התפתחה ככוח מסחרי ויצירתי רציני בסצנת האופנה העולמית - מקום שני אחרי פריז.

הוא פעל להרחיב את המותג שלו. השיק את "ארמני ג'ינס", את "אימפוריו ארמני", ועסקה עם לוריאל הוסיפה גם ליין של ניחוחות למאגר שלו. ארמני לא עצר שם. הוא נכנס לקטגוריות המשקפיים, ביגוד ספורט, קוסמטיקה ואביזרים. כעת, כבר הציע לייף סטייל שלם תחת לייבל אחד. מגזין GQ תאר זאת כ"טוטאל לוק".

ב-1985 נפטר סרחיו אהובו ממחלה הקשורה לאיידס, רק בן 40 היה במותו. ארמני, אדם פרטי מאוד, נסוג לתוך עצמו ושקל פרישה. בסופו של דבר, בהוקרה לשותפו האישי והעסקי הוותיק, הוא החליט להתמיד במקום "לנטוש את כל תקוותיו של סרחיו".

בראיון נדיר בשנת 2001, נשאל ארמני על הכישלון הגדול ביותר בקריירה שלו. "לא יכולתי למנוע מבן זוגי למות", הוא ענה. ללא משפחה או חיי אהבה שיסיחו את דעתו, הוא הקדיש את חייו להרחבת האימפריה שלו. בזמן שקונגלומרטי אופנה רכשו מותגים אחרים, ארמני התנגד להשקעות חיצוניות. במקום, הוא בנה את החברה לעסק הגלובלי העצום שהיא כיום - ושמר על שליטת הכספים והקריאטיביות שלה. זה הפך אותו למיליארדר.

בשנת 2000, מוזיאון גוגנהיים הניו-יורקי הקדיש לו, לגוף עבודתו, תערוכה פורצת דרך. האקט, ההוקרה הזו, הנכיחו את ההכרה בהשפעתו החזקה של ארמני על שינוי חברתי-תרבותי במאה הקודמת, והצהירה באומץ כי "עיצוב יכול להיות אמנות".

הרבה ארע בעשור הראשון של שנות ה-2000: הוא הפסיק להשתמש בדוגמניות עם אינדקס מסת גוף נמוך, לאחר שאנה קרולינה רסטון הברזילאית שדגמנה עבורו נפטרה מאנורקסיה; עיצוב מלונות נוסף לתיק העבודות שלו עם פתיחת בורג' ח'ליפה בדובאי בשנת 2010 (ארמני עצמו היה אמון על עיצוב הפנים); כאוהד ספורט נלהב, עיצב חליפות לצ'לסי ולנבחרת אנגליה בכדורגל, וגם את המדים לנבחרת האולימפית של איטליה ב-2012.

שנת 2014 הייתה בסימן ריב פומבי מאוד עם אנה ווינטור, עורכת ווג האמריקאי (עד לא מזמן), כאשר זו לא הצליחה להגיע להצגת הקולקציה החדשה שלו. היא טענה שזה בסך הכל בשל "בלבול ביומן", אך נפוצו שמועות שבחדרי חדרים העירה כי "עידן ארמני הסתיים". גם בכניסתו לעשור העשירי לחייו, ארמני המשיך להציג קולקציות חדשות על מסלולי התצוגה של פריז ומילאנו.

ארמני הציג בשבוע האופנה בפריז ביוני 2024, חודש לפני יום הולדתו ה-90. במרץ 2025, הוא אמר שתצוגת מילאנו שלו נועדה לשפוך שמן על המים הסוערים של הפוליטיקה העולמית. "רציתי לדמיין הרמוניה חדשה", הוא צוטט, "כי אני מאמין שזה מה שכולנו צריכים". למראית עין, כשעלה למסלול לקוד את קידת הפינאלה שלו, הוא נראה נאה, אסוף וחטוב כתמיד. אחרי הכל, ארמני נהג לשחות בכל בוקר בבריכת השחייה העצומה שלו.

תחושת האחריות החברתית שלו הגיעה מניסיונו המוקדם בקומת החנות של אותו כלבו במילאנו. שם, הלקוחות היו חשובים - ומעצב טוב היה כזה שיכול להסתגל לצרכיהם המשתנים. במשך 65 שנה ארמני הקדיש את עצמו למשימה הזו. "אני אף פעם לא מרוצה", אמר פעם מי שהונו הוערך (ע"י פורבס) ב-13 מיליארד דולרים. "למעשה, כמי שתמיד לא מרוצה ואובססיבי בחיפושו אחר שלמות, אני אף פעם לא מוותר עד שאני משיג את התוצאות שאני רוצה".

מעצב העל, שכיהן כיו"ר, מנכ"ל וקריאייטיב דירקטור, התכונן לציון 50 שנה לחברה הנושאת את שמו עם תצוגת אופנה ומסיבה שתוכננה לספטמבר. ב-20 ביוני, לקראת תצוגות בגדי הגברים שלו (ג'ורג'יו ארמני ואימפוריו ארמני) לאביב 2026, פרסמה החברה הצהרה קצרה בה הודיעה כי המעצב לא מתכוון ככל הנראה להגיע לאף אחד מהאירועים וכי הוא "מתאושש כעת בבית", זאת מבלי לספק פרטים נוספים. את קידת הסיום מעכשיו יקודו אחרים בשמו ולאורו.