להשקת קולאב סקימסxנייקי, 58 דוגמניות פצחו בהופעת "גופים של עבודה" למרגלות הספרייה הציבורית של ניו יורק, ודיזל ארגנו "ציד ביצים" אינטראקטיבי שסחף את באי רחובות מילאנו. נפל הפור, לכל הפחות לעונה הקרובה - תצוגת מסלול קלאסית כבר לא מספיקה. משכך, בתי אופנה ומותגים מתאמצים לספק משהו "אחר" ועל הדרך גם לשתף יותר את הצופים בנעשה. אלא שבמשחק החדש הזה שמעסיק את התעשייה יש כבר מנצח והוא: גוצ'י, אשר התעלו מעל כל היתר ולכדו את מלוא תשומת הלב. של התקשורת, המבקרים, הצופים והגולשים.
כקדימון להופעת הבכורה הכה מצופה שלו לבית היוקרה האיטלקי (בפברואר הקרוב בשבוע האופנה), מעצב הבית הנכנס דמנה גוואסליה משחרר השבוע במפתיע את קולקציית אביב 2026, אלא שהוא לא מסתפק במהלך אחד והולך על שתי פעימות - שני תכסיסים מרהיבים, ליתר דיוק, אשר החזירו את גוצ'י לראש שיח האופנה: תחילה, חשף ביום שני האחרון את עיצוביו הראשונים לבית האופנה עם לוקבוק של 37 תלבושות, פלוס מזוודה עצומה עם מונוגרמה. "המשפחה", כך הוא כינה והלכה למעשה מסגר, את אלבום הדיוקנאות שרקח שהציגו שלל ארכיטיפים במערכות לבוש גוצ'יות, טיפוסיות יותר ופחות. סדרת הדמויות של דמנה נועדה "להפיץ את "הגוצ'ינס של גוצ'י", כך סיפר בריאיון למגזין BOF. "הרוזנת", "הליידי", "הרעה", "האיט גירל", "בעלת הגלריה" ו"הפצצה", למול "הנסיך הקטן", "הממזר", "המגניב", "נער המסיבות" ו"הילד של אמא" - לכל אחת אישיות או גישה משלה וביחד הם מגלמים משפחה אחת גדולה לא-מתפקדת ומאושרת.
בשלישי למחרת, הדמויות שלו כבר יצאו מגבולות הדו-ממד של הפיד והתייצבו במלוא הדרם ברחוב החי והפועם מחוץ לבורסת מילאנו - משהפציעו להקרנת הבכורה של "הטיגריס"; סרט קצרצר בן 33 דקות, של הבמאים ספייק ג'ונזה והלינה ריין, המתאר סוג שונה מאוד של משפחה, בכיכובה של דמי מור כמטריארכית זוהרת ובלתי מתפקדת.
הופעת הבכורה - יותר נכון הטעימה הראשונה לחזון שלו לגוצ'י - הביאה את מרבית מבקריו (ואותנו) לאכול את הכובע. זה נראה די טוב, ממש טוב אפילו. ובעיקר? מרגיע, בהתחשב בעובדה שהמהלך הוויראלי באינסטגרם התחיל בכך שדמנה למעשה אתחל את הפיד הרשמי של בית האופנה. כל מה שהיה בעבר נמחק כליל. כעת, רק הגוצ'י של דמנה נוכחת ורלוונטית - אקט שתחילה הרגיש כמו איזו אזהרת מסע... 'האם אנחנו צפויות וצפויים לחזות במקרה בלנסיאגה 2?', תהינו בינינו לבין עצמנו. שכן להזכירכן, המדובר באותו מעצב אופנה גיאורגי שבמו ידיו ועיצוביו, לאורך כעשור בו עמד בראשו, לקח את בית האופנה כל כך רחוק מהמקור - מהמורשת ההיסטורית (מוקפדת ואלגנטית) - עד כי לא הותיר כמעט דבר, שלא לומר רמס, את מה שהגה ועשה המייסד האגדי כריסטובל בלנסיאגה.
בהחלט שחררנו אנחת רווחה למראה המיני קולקציה החדשה ואולטרה-מגוונת של גוצ'י, לא נשקר. אממה, דמנה שיחק במשחק קצת 'מלוכלך' לטעמנו; הוא נגע בהכל מהכל, 'רִיצָה' את כולם. הציג גם פוראח גלאמי מתאמץ וגם אולד הוליווד מאופק, מונוגרמה במיטבה מכף רגל ועד ראש לצד הנקי-סקסי-מינימליסטי (קריצה ל-era המופלאה של טום פורד לבית האופנה), אפילו (הכנה ל...)קוטור היה שם. אבל האם זה מספיק? והאם זה באמת מסמן את הבאות? ספוילר - לא ממש.
"המשפיענית"
"התצוגה בפברואר תהיה מעורבת במינימליזם חדש", אמר בתחילת השבוע באותו ריאיון ל-BOF. "בהתחלה חשבתי שאני אעשה מיני קולקציה, ואנחנו פשוט נוציא אותה דיגיטלית. כלומר, הרבה אנשים חשבו שזו תהיה תצוגה. הייתי צריך להסביר שזה עדיין לא החזון שלי. זה גוצ'י עד כה, כפי שאני רואה אותו". בנוסף, וכמו תמיד, כסף היה אישיו. בהתחשב בקשיים הכלכליים והמיתוגיים של גוצ'י, ועל אף שקרינג (התאגיד שמחזיק בבעלות על המותג ועל מותגי יוקרה רבים נוספים) היו שמחים לשלוף את "קלף דמנה" שלהם בהקדם האפשרי עם תצוגת מסלול ענקית נושאת בשורה - לדמנה היה רעיון אחר. ראשית, הוא רצה לסיים את העשור שלו בבלנסיאגה עם תצוגת קוטור אחרונה ביולי, לכן הודיע לקרינג כי הוא "לא יכול לעשות תצוגה (של גוצ'י) השנה כי אני צריך סוג של מעבר. אני לא יכול לעשות שתי תצוגות כמעט במקביל". והם השיבו, 'אנחנו צריכים משהו כאן ועכשיו. זה בסדר שתעשה את התצוגה הראשונה בפברואר, אבל החנויות צריכות מוצר'. אז אמרתי, 'תנו לי למצוא מעין פשרה שיכולה לעבוד בלי להיות תצוגה, בלי להיות קולקציה שלמה'". וכך היה. כך עשה.
"הילד של אמא"
דמנה פנה אל הארכיון של גוצ'י, שם, בין כל העיצובים האייקוניים והאסתטיקות המזוהות עם הבית, הוא הגה את 'המכה הכפולה' כפי שהציג השבוע. האלבום המשפחתי שיצר מיישם את מבטו (המעט סרקסטי יש לומר) על הקודים הוותיקים של מקום עבודתו החדש, אך ההיסטורי. "יש כל כך הרבה פריטים מדהימים", הוא תאר בהתלהבות, "לא רק תיקים, אלא גם גיליתי את טום פורד כמעצב. אהבתי אותו כמעצב תדמית ואת מה שהוא הביא לאופנה, אבל לא הכרתי את הספידו עם העניבות (ראו ערך דמות ה"ממזר" בקולקציה שלו, ט"א) זה הכי גאוני. קינאתי. כמעט היה לי פומו שלא אני המצאתי את זה... פתאום חשבתי, למה שלא ניצור משהו על סמך זה, כדי להזכיר לנו מה זה גוצ'י. ערכתי או אצרתי הכל לכדי תזכורת של מה זה אומר עבורי. לפני שאני מתחיל לעשות את הדבר שלי, אני מרגיש שאני צריך לעשות את זה ככה, לא רק בשבילי אלא גם בשביל אנשים צעירים יותר".
כעת, משמהלך הקריאייטיב שלו ניכר כהצלחה בה' הידיעה - גם בעיניי עסקני האופנה, גם בעיני המבקרים ולא פחות חשוב - בעיני תאגיד קרינג, דמנה מתפנה לרכז מאמצים עבור מה שהוא "באמת רוצה לעשות עם גוצ'י", כאשר אסתטיקת המפתח היא: מינימליזם. "איך אני יכול ליצור מינימליזם חדש באופנה בלי שזה ייראה כמו שנות ה-60? איך אני יכול לעשות משהו שונה עכשיו? זה מה שאני רוצה לעשות עם גוצ'י מפברואר ואילך כשאני מציג את החזון האישי שלי. אני רוצה לבנות גם על הדואליות, כי גוצ'י הוא לא רק זה, זה תמיד יהיה הראוותנות והשיגעון הנוספים בדרכי. אבל המינימליזם מרגש אותי יותר, כי אני מרגיש שזה התחום שאני יכול ללמוד ממנו הכי הרבה". הצהרות מפתיעות ומסקרנות במקסימום, המגיעות ממי שנתפס, והנכיח עד כה, שהוא בעיקר נוטה למקסימליזם אדג'י עתידני, לפרקים מופרע ואף מפוזר מדי.
"אני סוג של הכל או כלום", הוא מתאר בסוף הריאיון. "אני או מקסימליסט או מינימליסט כיוצר. אבל כמובן, זה לא יהיה רק זה. אני מרגיש שאני צריך לבנות זאת. מי הוא הקהל של גוצ'י? אני חושב הרבה על האנשים שילבשו את הבגדים. זו הסיבה שהארכיטיפים הם קצת כמו תרגיל שבו אני יוצר דמויות דמיוניות, כמו הדמויות בסרט. ואז נראה לאן זה יכול להגיע. ואני חושב, שכנראה עד התצוגה שלי בפברואר לא אראה אותם יותר כדמויות, הם פשוט יהיו קהל". הוא מודה שהופתע כשקרינג התקשרו בנוגע לגוצ'י בסוף השנה שעברה. "זה היה רגע שבו הרגשתי שאופנה, במיוחד מותגים גדולים, עוסקת כולה בדבר הבטוח ובאותן הבחירות. הרגשתי שזה קפוא, ולא ידעתי לאן זה יכול ללכת באותו רגע. אבל הם ידעו מי אני, הם ידעו שלא אהיה שם [בבטוח, בצפוי] ואמציא את הגרסה שלי ליוקרה שקטה".