כבר בפתח 2025, המותג הרותח דיזל בהובלת גלן מרטנז, הציג על מסלול שבוע האופנה במילאנו את מטעמי ותעלולי הדנים שלו בחסות גזרות מכנסיים אולטרה-נמוכות שהציגו בגאון מחשוף ישבני. והוא לא היה הראשון "להעז" כמובן. מעצבי אופנה פרובוקטורים מכוננים 'עשו את זה קודם' מה שנקרא.
בשנת 1972 גי לרוש היה אמון על אחת מהסצנות האייקוניות-פרובוקטיביות שנצפו על מסכי הקולנוע ההוליוודי, כשהלביש את מיריי דארק (בסרט הקאלט "גבר בלונדיני גבוה עם נעל שחורה אחת") בשמלת קטיפה שחורה עם צווארון מוגבה ומחשוף גב-ישבן אגדי. פאסט פורוורד לשנות ה-90 ההוללות אשר אימצו את ההצהרה האופנתית השנויה במחלוקת ואף לקחו אותה לקצה ומעבר; מאלכסנדר מקווין בקולקציית "נהג מונית" לסתיו 1993, דרך ה-Fembot (ספק רובוטית/ספק דוגמנית) שהציג טיירי מוגלר על מסלול הסתיו קוטור 1995 - הופעה ששלושה עשורים מאוחר יותר זנדאיה תשחזר ואיתה תשבור את האינטרנט, ועד טום פורד לבית האופנה גוצ'י שהציג לעולם באביב-קיץ 1997 את החוטיני הידוע לשמצה עם לוגו ה-G הסקסי-סליזי, אשר בצבץ תחת שלל מערכות לבוש באותו מסלול ובהמשך במגזינים המובילים ועל שטיחים אדומים.
מיירי דארק, 1972
בחזרה לימינו אנו. רק ימים ספורים לאחר אותה תצוגת סתיו-חורף 2025-6 של דיזל, גם השחקנית-במאית הפטיט-לוהטת זואי קרביץ החליטה להפציע למסיבת האפטר של האוסקר בלוק מחוצף עד מאוד. מלפנים, הציגה חזית אלגנטית, אפילו חסודה משהו, אך ברגע שהסתובבה חריץ ישבנה הציץ, כמעט במלואו, תחת מעטה של בד שחור מרושת ומשובץ אבני חן מנצנצות. אפילו במחוזותינו המחזה המטריף (אם תשאלו אותנו) נצפה באדיבות אנה ארונוב, שהתייצבה בקיץ האחרון לכס השיפוט שלה ב"רוקדים עם כוכבים" עם שמלה מבית סטודיו AIKONI הישראלי ופינקה אותנו במחשוף גב בואכה ישבן. בעוד שתחילית החריץ שהציץ הספיק בכדי לחולל סערה ברשת, ארונוב נותרה קולית כהרגלה משהשיבה לכל ה'נפגעים' והמצקצקים: "אני לא מבינה, מפריע לכם התחת שלי?"
אבל יכול להיות שכל זה היה רק הפרומו? בווג ביזנס בהחלט חושבים כך.
בעוד שהתחזיות של מגזינים ופלטפורמות אופנה מובילים, כדוגמת Harper's Bazaar, InStyle, Cosmopolitan, Vogue Runway, Marie Claire, Who What Wear ועד מנוע החיפוש החברתי פינטרסט, דיווחו על: "צבעים ראשוניים חדים", "קו מותן נמוך", "הדפסים טרופיים", "סילואטות נפחיות" ו"פרנזים מאניה" כטרנדים המרכזיים שיובילו את השנה שבאה עלינו לטובה - בווג ביזנס דווקא הציבו מגמה אחרת בטופ התחזיות, משפרסמו את השאילתא: "האם 2026 תהיה שנת החריץ?". והנה, שון מקגיר, המנהל הקריאטיבי של בית האופנה מקווין (סינס 2023), כבר מאשש את ההנחה.
עבור קולקציית אביב 2026 רדי טו וור, אותה הציג לאחרונה, מקגיר חזר (שוב) אל ארכיוני הבית והפעם התמקד, שלא לומר התאבסס, על ה- "bumster" של אלכנסדר מקווין המנוח - אותם מכנסיים שעיצב בניינטיז עם קו המותן הנמוך-פרובוקטיבי שחשף מלפנים מעט מהערווה ומאחור מעט מהישבן. "חשבתי לעשות את הבמסטרים במשך שנה", אמר ל-Vogue Runway, "אבל התזמון (עד עתה) לא הרגיש נכון". בזמנו, כשמקווין הציג אותם, במעין אקט מבריק של פרובוקציה קיצונית אך מחויטת, לסתות נשמטו לרצפה מכל עבר. אך הדברים השתנו לאורך 30 השנים שעברו.
"וזה טוב, כי מי בימינו כבר יתפלא?", מקגיר המשיך לתאר. "הבנות בסטודיו, הדוגמניות, שמגיעות למדידות אוהבות אותם... זה מאוד הבחורה הלונדונית שכולנו מכירים ואוהבים. וחיברתי הכל לאיך שאני וחבריי מרגישים בלונדון; שיש את האנרגיה המינית הזו באוויר בעיר, במיוחד בקיץ - לגעת בדשא ולהתגלגל עם מישהי שאתה אובססיבי אליה". בתוך כך, פריטים עם קו מותניים נמוך נועז חזרו והופיעו לאורך התצוגה. כאשר בשיאה, מקגיר שלח את הסופרמודל הטרנסית, אלכס קונסני, במורד המסלול בזוג מכנסי תחרה אדומים שקפקפים ומעוטרים בעור שחור - שמתוכם ישבנה נדחק מעלה, משל היו אלה זוג שדיים בחזיית פוש-אפ.
"התרסה ובוטות בלבוש, ה-'רואים לך', יהיו מאוד טרנדיים", מאששת גם הטרנדולוגית נתלי יצחקוב, אשר חשפה השבוע את תחזית הטרנדים לשנים 2026-7 של הסוכנות שלה, "דה ויז'נרי" (The Visionary), תחת הכותרת: "The Fifth Seven".
"כשניסיתי להגדיר את שנת 2025", יצחקוב מתארת, "הדברים די התכנסו לכדי הסלנג הטרנדי-ויראלי "7 6" ששיגע את בני הנוער ברחבי העולם. זו הייתה ממילות השנה שמשתמעת לכדי: "ככה ככה", "ביניים", "לא טוב ולא רע". מבחינתי, זה ייצג במדויק את 2025. משם יצאתי לתחזית טרנדים, שהתבססה, נוצרה, בהשראת פרקטיקת הריפוי תטא הילינג, אותה למדתי. בתטא מלמדים להתחבר לשבעת מישורי היקום, במטרה להגיע (במדיטציה) למישור השביעי והכי גבוה. זהו המישור בו את בעצם יכולה לבקש את כל שאת רוצה לעצמך, כלומר המניפסטינג האידיאלי. המקום הכי בהיר, הכי נעים וללא תנאים. אז בפיתוח הקונספט שלי, תחילת שנת 2025 הייתה בעצם המורשת, ההיסטוריה, הכובד והזיכרונות שאנחנו סוחבים איתנו. זה כל האגו והדואליות בחיים ושם זיהיתי מספר טרנדים עיקריים".
"בנוסף אני מדברת בחלק זה בתחזית על כיצד הטרנדים הופכים להיות איזושהי צורת ביטוי של הנשמה", היא ממשיכה, "וזה מופע שמתגלם בכל התחום של קולאז'ים, החל מפרסום ועד בגדים, שיהיה מאוד משגשג בשנתיים הבאות. זה קוסם להם/מאפיין את הדור המדובר, מאחר והם מאוד בוטים, משתעשעים ומתריסים בנראות שלהם. כולל בצורת לבוש כמובן - הכל שקוף, רואים לך הכל. זה המקום בו הם מביעים את דעתם ואת רצונותיהם, באמצעות החשיפה הזו. זה לקחת משהו שהוא מאוד מסורתי ועל פי רוב מאוד נסתר, ולהגיד: 'אנחנו משבשים את זה, אנחנו רוצים להפוך את זה למשהו אחר' ". וכן, גם אם במחיר של 'רואים להם'.