האישה היחידה שיכלה להיראות נהדר, כשהיא נושאת שקית נייר חומה כתיק

"מעולם לא יכולתי לענוד שום דבר מזויף, בין אם זה תכשיטים או כל דבר אחר", כך צוטטה בחורף 1989 אלסה פרטי, מי ששימשה מוזה לבית האופנה הלסטון ואחראית על עיצובים מיתולוגים של מותג התכשיטים היוקרתי, Tiffany & Co. בהתאמה, כך היא גם חיה את חייה - אותנטית ונאמנה לעצמה במקסימום, עקבית וחסרת פשרות.

פרטי, שנולדה היום לפני 86 שנים (1 במאי 1940) בפירנצה למשפחה איטלקית אמידה, החלה את דרכה כדוגמנית בספרד ובניו יורק, שם הפכה לאחת מ"האלסטונטס" - קבוצת המוזות של מעצב האופנה האלסטון. המעגל החברתי יצירתי של ניו יורק בשנות ה-70, ובכללם: סטודיו 54, אמנים, צלמים ומעצבים - היה לקרקע פורייה שעל בסיסה התגבשה השפה העיצובית הייחודית שלה. במקביל לדוגמנות, פרטי החלה לעצב תכשיטים. כבר בשנת 1969 הציגה את יצירותיה לצד מעצב האופנה ג'ורג'יו די סנט'אנג'לו, שזכו להצלחה מיידית. "אני משתמשת רק בחומרים פשוטים ואמיתיים כמו כסף, שאני אוהבת", סיפרה 20 שנה מאוחר יותר. "הדבר הראשון שיצרתי בניו יורק ב-1969 היה בקבוק כסף קטן וזה גרם לי להיות מפורסמת. אנשים עצרו אותי ברחוב ושאלו אותי איפה קניתי אותו, וזה הביא לי מזל".

אלא שלצד המזל, חייה היו שזורים בלא מעט דרמה: הדוגמנית שהפכה למעצבת חיה, לכאורה (לעולם לא נדע), על דיאטת שמפניה, קוויאר וקוקאין במשך זמן מה. פעם שרפה מעיל בהתקף של פניקה, זו עוד מעשייה שדבקה בה. כך או כך, במשך רוב 81 שנותיה, פרטי ניהלה מאבק אפי, אם כי כמעט בלתי נראה, לעצמאות. "נלחמתי על חיי", אמרה פעם. בתוך כך, הדבר שהדוגמנית, שהפכה לאחת ממעצבות התכשיטים המשפיעות ביותר במאה ה 20, התנגדה לו היה - הציפייה שכאישה, חייה יתפתחו כמו באגדות. קרי: אהבה, נישואים, עגלת תינוק.

פרטי נולדה לאיל נפט ואם אומנית. "היא הייתה ילדה קטנה פנטסטית, מנומסת, חרוצה", דיווח ה"מיאמי הראלד" בשנת 1973. "רומנטיקנית שהחליטה להיות אדריכלית לאחר שהתאהבה ללא תקנה בעמודים איטלקיים". ולא בכדי, שהרי בילדותה גדלה וחוותה מקרוב-קרוב את ארמון הרנסנס ברומא שעם הזמן, הפך למעין כלוב זהב. היא הפכה לנערה חסרת מנוחה.

"ברחתי מהבית שלי, לחוף הים, כשהייתי בת 15, רק כדי לרוץ, בשעה אחת לפנות בוקר, לצפות בים ולצפות בירח. עשיתי את כל הדברים האלה כל הזמן, כל הזמן", סיפרה ל"אטלנטה ג'ורנל אנד קונסטיטושן". בשנת 1961, כשהיא בת 21, היא סוף סוף פרצה. "אני בוגרת וחופשיה, ואני מחליטה לחיות חיים", כתבה לאביה. פרטי התפרנסה מהוראת איטלקית וסקי בבית הספר בו היא עצמה סיימה את לימודיה. היא גם למדה עיצוב פנים ברומא ועבדה עם אדריכל במילאנו לפני שעברה לספרד ב-1964, שם התרועעה עם סלבדור דאלי ו"הייתה מקורבת", כפי שדיווחה ג'ואן ג'ולייט באק מ"ווג", "של השמאל האלוהי - אינטלקטואלים המתנגדים לפרנקו".

כשהיא מתנשאת לגובה 1.75 מטרים, פרטי החלה לדגמן בספרד ואף החלטה לנסות את מזלה בניו יורק. היא הגיעה לעיר ב-1968, כפי שסיפרה מאוחר יותר ל"וניטי פייר", עם "עין שחורה מהאהוב שלי, שלא רצה שאלך". ארה"ב של אמריקה העמידה אותה ובפניה, מכשולים שונים. "כשהגעתי לכאן", אמרה בראיון ב-1975, "מה שהם אהבו היה את הבחורה הבלונדינית עם עיניים כחולות גדולות וצעירה מאוד. הייתי גבוהה מאוד, כהה מאוד, רזה מאוד... והייתי הרבה יותר מדי".

היו כמובן שחשבו אחרת. "אלסה היא האישה היחידה שיכולה להגיע לארוחת ערב לבושה באוברול קשמיר שחור עם חבל יהלומים סביב צווארה ולהיראות נהדר כשהיא נושאת שקית נייר חומה כתיק ערב", צוין ב"ווג" ב-1976. בשלב זה, פרטי כבר נמנתה על רשימת המתלבשות הטובות ביותר ומזה זמן מה כבר שימשה מוזה למעצבי אופנה. על אף שהדוגמנות היא שסיפקה לה את האמצעים לקנות את ביתה הראשון בספרד והציגה פתח לכישרונותיה לפרוץ, פרטי תמיר הייתה 'פושרת' לגבי המקצוע. "החיים הפרטיים של דוגמנית הם תמיד רעים", אמרה בשנת 1969. "זה לא טבעי שאישה תצטרך להיראות יפה כל הזמן".

העיצוב הראשון של פרטי, אגרטל כסף עם ניצנים על שרשרת, הוצג לראשונה בתצוגה של ג'ורג'ו די סנטאנג'לו באותה השנה. עד מהרה, החלה ליצור תכשיטים עבור בית הלסטון ואף זכתה לחוויה הייחודית של לענוד את עיצוביה שלה עצמה על המסלול שלו. כאשר פרטי הופיעה לראשונה בווג, בשנת 1970, היא תוארה כ"איטלקייה מושתלת עם קסם וכישרון למרחקים". כישרון זה הוכר בפרס "קוטי" בשנת 1971, שהוענק כהוקרה על "יכולתה להרחיב את קראפט הצורפות לכדי פיסול אופנה".

בשנת 1974, חברה הטוב ביותר - הלסטון, תיווך עסקה עם מותג היוקרה האמריקאי טיפאני ושות', שהפכה אותה, הלכה למעשה, למעצבת התכשיטים המצליחה ביותר - גבר או אישה - אי פעם. על פי הדיווחים בזמנו, כאשר פרטי ניהלה מו"מ על חידוש החוזה בשנת 2012, וקיבלה כמעט 50 מיליון דולר בתשלום חד פעמי, ה"פורבס" דיווח כי מכירות עבודתה של פרטי היוו 10% מהמכירות נטו של החברה בין השנים 2009 ו-2011.

כמו "נישואים מאושרים", כך פרטי נהגה לתאר את ההסכם שלה עם טיפאני'ס. בידיה של פרטי, שימור עצמי הפך למעשה של נדיבות. "אני יוצרת תכשיטים לעצמי - דברים אמיתיים עם מחשבה", הצהירה. בהשראת חפצים שנמצאו - עצמות, שעועית, דמעות וכיוב' - עיצוביה מעוררים רגש ונועדו לחיות ולאהוב אותם, לא להעריץ אותם מרחוק. "הרעיון", אמרה פרטי, "הוא ליצור דברים יפים שאנשים באמת ידאגו להם". גילוי נאות; כבעלים גאה לצמיד ה- Bone Cuffהאייקוני בעיצובה (עוד נחזור אליו), אני יכולה להבין בדיוק, אבל בדיוק, על מה היא דיברה.

כאשר טיפאני'ס השיקו את קולקציית "אלסה פרטי" בספטמבר 1974, דווח בווג כי הקהל הגיע בהמוניו. "מה שהחל כלהט בגודל של קאלט מצומצם התפוצץ והפך לתשוקה לאומית - פתאום כולם החלו לאסוף את פרטי. מניו יורק ועד קליפורניה, בכל מקום שיש טיפאני'ס, יש תורים". אפילו אנדי וורהול הבלתי מתפשר התרשם. "מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים מתקבצים למקום אחד", אמר על ההשקה. למותר לציין כי, הקולקציה הראשונה שלה נמכרה באותו יום עד הפריט האחרון, כאשר "על הדרך" פרטי הפכה את הכסף סטרלינג - חומר שנחשב עד אז "פשוט", למתכת יוקרה.

במהלך כמעט 50 שנות עבודה עם טיפאני'ס, פרטי יצרה כמה מהעיצובים המזוהים ביותר עם המותג: צמיד ה-Bone Cuff שעוצב בהשראה אנטומית ומהפכנית לתקופה, של עצם פרק כף היד ; תליון ה-Bean שמגיע בשלל גדלים ומתכות כסמל לפשטות, חיים וצמיחה ; עיצובי ה-Open Heart שהפכו לפריטים הנמכרים ביותר בעולם ; וסדרת Diamonds by the Yard, שרשראות דקות משובצות יהלומים שהפכו את האבן היקרה בעולם (יהלום) ללביש ויומיומי.

פרטי הביאה לעולם התכשיטים אסתטיקה אורגנית, חושנית ופשוטה לכאורה, בהשראת הטבע, גוף האדם וחפצים יומיומיים. היא האמינה ש"תכשיט צריך להיות נעים למגע" - ולכן כל פריט עוצב מתוך מחשבה על תחושה (שכלל ממש תכנון הנדסי-ארגונומי), לא רק על מראה. איך היא לא עצרה שם. פרטי גם עיצבה פריטים להלבשת הבית - באותה שפה זורמת כמובן, מבקבוקי בושם ועד כלים מקריסטל או מכסף.

כמו רבים מחבריה, המפורסמים יותר ופחות, שפקדו תדיר את סטודיו 54, גם פרטי נצפתה מפזזת שם לעיתים קרובות. למרות שנולדה לפריבילגיות, פרטי נאלצה לפלס את דרכה בעולם; חזונה היה דמוקרטי ומה שאנו מכנים כיום בר-קיימא. היא עיצבה רק כשההשראה נחתה עליה ולא כנגד לו"ז, ותמיד התעקשה על איכות. עד כמה שעבודתה של פרטי מתוחכמת, היא תמיד נועדה להיות נגישה. "אני מעצבת עבור הנערה העובדת", אמרה ל"פיפל" ב-1974. "מה שאני רוצה זה לא להפוך לסמל סטטוס, אלא לספק יופי נגיש". וכך עשתה. השימוש של פרטי בכסף הרחיב את ההגדרה של תכשיטי יוקרה ויצר מעמד חדש לגמרי של לקוחות - נשים שקונות תכשיטים לעצמן. או כפי שניסחה זאת נשיאת טיפאני'ס בבוטות, "את לא צריכה שוגר דדי עשיר כדי להרשות לעצמך את התכשיטים של אלסה".

יצירותיה של פרטי הוצגו ועודנם מוצגים במוזיאונים מובילים, כדוגמת ה-British Museum וה-MFA Boston. היא הלכה למעשה שינתה את הדרך שבה נשים עונדות תכשיטים - פחות כסמל סטטוס, יותר באישי, בנוח, באמנותי ובביטוי העצמי.

לייזה מינלי הייתה מהמפורסמות הראשונות המזוהות ביותר עם תכשיטיה של פרטי בשנות ה-70. כחלק מחוג ה"האלסטונטס" היא ענדה על פי רוב את צמיד העצם האורגני והדרמטי, שהפך לאחד האקססוריז המזוהים ביותר עם סצנת סטודיו 54. סטייל אייקונס נוספות באותן השנים שנטפו מתכשיטיה היו גם ביאנקה ג'אגר, אנג'ליקה יוסטון ושר.

מאז ועד היום מפורסמות ואייליסטריות מרחבי העולם, או סתם נשים עם טעם משובח, עונדות את תכשיטיה שעומדים במבחן הזמן, בין אם זה על שטיחים נוצצים או מחוצה להם: מהסופרוומן הנצחית שלנו גל גדות (שגם משמשת שגרירת מותג התכשיטים), דרך קייט מידלטון נסיכת וויילס ואנג'לינה ג'ולי שמחבבת בעיקר את עיצובי היהלומים של פרטי לטיפאני'ס, ועד ריהאנה, מרגו רובי, זואי קרביץ ואפילו טיילור סוויפט.

בשנת 2000, כשהיא בגיל 60, בשיא הקריירה שלה וחיה בכפר קטלוני מבודד בספרד, פרטי מייסדת את קרן ננדו ואלסה פרטי (NaEPF) לזכרו של אביה, זאת מתוך תחושת חובה אזרחית ורצונה "לתרום בחזרה" לחברה; לטפל באי-שוויון חברתי וכלכלי גובר ובהידרדרות הפלנטה. שהרי, מגיל צעיר המעצבת המחוננת הפגינה תחושת אמפתיה חזקה לנזקקים, בין אם זה לטבע או לבעלי חיים. תחושת המסירות, היושרה והנדיבות של אביה השפיעו עליה עמוקות כאישה וכפילנתרופית. הארגון שהקימה (ופעיל עד היום) הצליח לגלם את הרגישות המודרנית שלה במרדף אחר חזונה הייחודי להפליא לקשר טרנספורמטיבי בין אנשים לכדור הארץ, קשר שבו "בריאות האדם ורווחתו מבוססות ותלויות בטיפול בטבע". כאישה שהקדימה את זמנה, פרטי הייתה בעלת חשיבה אקולוגית ספונטנית, אשר מאוחר יותר שוכללה והעמיקה באמצעות מחקר מעמיק שערכה,לצד מסעותיה ומפגשיה הרבים עם מסורות תרבותיות שונות ועמים ילידים.

פרטי נפטרה ("בשלווה, בשנתה") בביתה שבספרד ב-18 במרץ 2021, בת 80 הייתה במותה. "אלסה לא הייתה רק מעצבת, אלא התוותה דרך חיים", אמרו בטיפאני'ס לזכרה והוסיפו: "אלסה חקרה את הטבע בחריפות של מדען ובחזון של פסל."