מזל שלא צריך רב קו: מסלולי האופנה משתלטים על התחב"צ

האימג'ים היפהפיים מתצוגת שאנל האחרונה, בהם אופנה עילית הוגשה לנו, חמה ובועטת, על מצע של לוקיישן אורבני-שירותי קריר, עדיין מתגוררים 'רנט פרי' בראשי. את קולקציית Métiers d'art (פירושה "מלאכת יד", היא ייחודית לשאנל סינס 2002 ומטרתה לחגוג את הידע והמומחיות הצרפתיים יוצאי הדופן), והתצוגה השנייה שלו בלבד עבור בית האופנה הפריזאי, מתיו בלייזי בחר להציג בקול תרועה רמה: לא רק שהוא הרחיק עד ניו-יורק סיטי, במקום יעד אירופאי קלאסי פר יוז', אלא גם הלך על לוקיישן בלתי צפוי להצגת אופנה גבוהה - תחנת רכבת תחתית נטושה ברחוב Bowery.

כשהרכבת הגיעה אל "יעדה" המדומיין, ושלל הדוגמניות של בלייזי ירדו בקפיצה, התהלכו לאורך הרציף, עלו, התיישבו וחוזר חלילה - המוזמנים ברי המזל נותרו נפעמים. כך גם כל מי שצפה בפיד שלו מתמלא בסרטונים ותמונות מהתצוגה. "כולנו נוסעים במטרו. זה כאוטי, זה בלגן", ציין בלייזי בהודעה לעיתונות (שמישהו יתייג את השרה רגב?!). "אנשים שם יוצרים התנגשות של תרבות/פופ. זה מאוד שוויוני. זה מוחק מעמדות חברתיים, יש לך את מקבלת ההחלטות, יש לך את הסטודנטית, את האמא הבורחת. זה שייך לכולנו" הוא הבטיח, ואכן קיים.

ההיצע העיצובי והקונספטואלי היו רחבי היקף: מחליפות כוח עם מכנסיים בצד סטים שאנליים מובהקים עם חצאית, דרך אנסמבלים נינוחים (כמעט פשוטים "מדי", כדוגמת הלוק של באוויטה מנדלה, הדוגמנית ההודית שפתחה את התצוגה ובכך, סימנה וי היסטורי לה/לעמה), ועד פריטים משובבים, כדוגמת סוודר עם לוגו של באטמן, או שמלה מחורזת שנראתה כמו פרינט של הצ'יטה שכיכבה על אריזת קורנפלקס אייקונית ("Frosted Flakes"), שרק בהמשך התגלה מה עומד מאחוריהם; זו הייתה דרכו של בלייזי לספר לנו מי הוא היה לפני שאנל. עוד כיכבו על הרציף, חצאיות מרהיבות דמויות נוצות בנגיעה מנומרת אשר צוותו לסריגים שחורים דקיקים, שמלות קוקטייל, גם ערב, ומספר מעילים מטמטמים במ' הידיעה, בדגש על אחד יחיד (מכופל) ומיוחד שלבשה סאן מזרחי, הסופרמודל שלנו מבית - מעיל-שמלה באורך מידי מעוטר כולו פאייטים לבנים/שחורים עם נגיעות באדום, בפאטרן ששיווה לו מראה דמוי חברבורות, כאשר מעליו(!) הולבש טרנץ' פלסטיקי שקוף. תענוג צרוף לעיניים.

לכל הדעות, היה זה מהלך מרענן, מבריק ואינסטגרמי של בית האופנה שאנל. ברם, השימוש בלוקיישנים ציבוריים-שירותיים לקיום תצוגות אופנה הוא ממש לא קונספט חדשני או מהפכני.

נראה כי המקרה המתועד המוקדם ביותר של תצוגת אופנה בתחנת רכבת הולך אחורה בזמן עד שנת 1925 - בסצנה מתוך הסרט הבריטי "ברכבת האופנה" ("In Fashion's Train"), בה דוגמניות הציגו שמלות "מייסון ארת'ור" וכובעי "מייסון לואיס" הן על רציף והן על רכבת נוסעת. פסט פורוורד לשנות ה-60-80, במהלכן תחנות הרכבת התחתית של ניו-יורק שימשו במת אופנה אולטימטיבית למעצבים אמריקאיים: החל מקולקציית רדי טו וור לאביב 1968 של צ'סטר ויינברג (שהתפרסם גם ובעיקר כאחת הדמויות הראשונות בתעשיית האופנה שנפטר כתוצאה מאיידס), מוזיאון ברוקלין שחגג את תעשיית האופנה והיופי בתחילת שנות ה-80 בתצוגה אשר החלה, ותועדה, כבר מנסיעת הדוגמניות ברכבת בעודן לבושות בבגדי ערב של מרי מקפאדן, ועד מרטין מרג'יאלה, מעצב האופנה הבלגי, אמן ומייסד בית האופנה היוקרתי נושא שמו, שבשלהיי האייטיז בואכה תחילת הניינטיז הציג מספר קולקציות בתחנות רכבת נטושות, כחלק מגישתו הלא-שגרתית לתצוגות אופנה.

בשנת 1995, ג'ון גליאנו ערך את "תצוגת השלג" שלו לסתיו-חורף 1995-96 בתחנת רכבת נטושה בפריז. 28 שנים לאחר מכן הוא יחזור על הטריק הקריאייטיבי, ישווה ויעלה, עם תצוגת הוט קוטור שנכנסה לדפי היסטוריית האופנה: עבור קולקציית אביב 2024 שעיצב לבית האופנה מרג'יאלה, גליאנו הציג מופע תיאטרלי, ארטיסטי, מופלא ופרוע שנעל את שבוע הקוטור בפריז. מחוכים בלתי אפשריים, תותבות סילקון להגדלת הירכיים, איפור 'חרסינה' גותי-בובתי, דוגמניות ודוגמנים התפרצו, נמלטו או התהלכו בגרוטסקיות לאורך סצנות אפלוליות אשר התחלפו על גבי המסלול הארוך, מחוץ ובתוך מה שנראה ספק בית קפה מעופש ספק בר מפוקפק. מה לא היה שם. והכל? בחסות לוקיישן פנומנאלי-ביזארי - תחת לגשר הקשתות פונט ד'אלכסנדר השלישי (Pont d'Alexandre III) המשתרע על נהר הסן.

בספטמבר 2019, טום פורד אירח את תצוגת מסלול אביב-קיץ 2020 על רציף תחנת רכבת תחתית ריקה בלואר איסט סייד של ניו-יורק. ובקיץ 2023, סימון פורט ז'קמוס (הידוע כחובב לוקיישנים גדולים מהחיים) נייד את אורחי תצוגת סתיו-חורף 2023-4 בסירות לבנות ציוריות, לצפות מהמים על דוגמניות צועדות לאורך מסלול אדום מוגבה, כשהרקע ארמון ורסאי.

בחודש שעבר פוט לוקר ואדידס איחדו כוחות "לערב שכולו סטייל ואופנה, לאירוע יוצא דופן - תצוגת האופנה הראשונה בתחנת הרכבת הקלה תל אביב!", כך לשון ההזמנה שנשלחה. בפועל, קהל המוזמנים והתקשורת התקבצו בשעה 19:30 לעת ערב על רציף תחנת "אם המושבות" (בפתח תקווה) וצפו בדוגמנים, פלוס מופע שירה-צעידה של נינט טייב האדירה, בעודם מציגים את בגדי המותג על גבי המדרגות הנעות בסמוך, כמו גם על מסלול ארעי שאורגן במקום. אלא שהיו כאלה שלא התחברו למהלך, בלשון המעטה. בעוד שבתי אופנה בעולם דואגים לרתום תחנות מעבר ציבוריות נטושות/לא פעילות כדי להציג מרכולתם, שתי ענקיות האקטיב לא טרחו לעשות כך.

מקרה מבחן מקומי נוסף, שהוא דומה אך שונה, ולשם שינוי אכן מקורי, שייך לשיתוף הפעולה בין מעצב האופנה המוערך ירון מינקובסקי לבין חברת התעופה ישראייר, ומעשה שהיה כך היה - בתחילת השבוע, כחצי שעה אחרי המראת טיסה לרומא חיכתה לטסים הפתעה: תצוגת אופנה בשמיים.

בשונה מהשאר, במקרה של מינקובסקיxישראייר - שיצר קולקציית קפסולה בלעדית לחברת התעופה סביב השקת יעדי הטיסה החדשים לאיטליה - היה זה אך מתבקש, ואף עשה שכל, שתצוגת האופנה התקיימה בלוקיישן 'אותנטי' לשת"פ מעין זה (גם אם על פניו החיבור בין הצדדים לא מאוד מובן. עד שצוללים אליו). בתוך כך, דוגמניות פסעו הלוך ושוב במעבר של מטוס ה-Airbus A320, והנוסעים הופתעו לגלות חוויית אופנה חיה ובלתי-שגרתית חולפת על פניהם בגובה של כ-30 אלף רגל.

ספוילר: אכן, הבגדים עצמם לא (תמיד) מספיקים. מאז ומתמיד, מעצבים עצמאיים, מותגי מחתרת, לייבלים מובילים ואף בתי אופנה עילית, רותמים גימיקים קריאייטיביים כאלה ואחרים להצגת הקולקציות, ובכללם לוקיישנים שמרימים גבה ו/או מעוררים שיח. זאת כחלק מאסטרטגיות הקשורות בשיווק, בזהות המותג ובהשפעה התקשורתית. עם מאות מותגים המציגים קולקציות בכל עונה, בידול הוא קריטי. תצוגה ייחודית מבטיחה שהמסלול יבלוט בתודעתם של עורכים, צופים, קניינים וצרכנים. על אחת כמה וכמה בעידן הרשתות החברתיות, בו יעדי הצפיות, השיתופים, השיח והוויראליות ניצבים בטופ רשימת השאיפות של מותג אופנה, כמו גם דרך לבחן את נחשקותו או הרלוונטיות שלו בראי הזמן.

זאת ועוד, כשתצוגות מסלול נצרכות ומסוקרות, דיגיטלית על ידי מיליונים ברחבי העולם, הספקטקל צריך להיתרגם היטב למסכים. גימיק או סצנת רקע ויזואלית חזקה בכוחם לספק רגעים בלתי נשכחים שהמונים יהדהדו (ישתפו) הלאה. וביתר שאת כשמבקשים להנגיש לנו יצירה אופנתית גבוהה במסווה של "זה לכולם" כי הנה "הצגנו בתחנת רכבת הכי יומיומית-בסיסית". בסופו של דבר, עבור בתי יוקרה רבים, תצוגת המסלול מתפקדת פחות כתצוגה פונקציונלית גרידא של בגדים לבישים ויותר כיצירת פרפורמנס או אירוע שיווקי בקנה מידה גדול. הבגדים הם עדין המוצר המרכזי, אבל ה"גימיק" הוא נייר העטיפה, קמפיין הפרסום ומנוע הוויראליות גם יחד. אספקטים אותם ירון מינקובסקי מאשש בשיחה שקיימתי עמו: "חשיפה כמו שזכיתי לה בתצוגת האופנה האווירית, זה משהו שלא ניתן להשוות לשום דבר שעשיתי. זה הפך ויראלי, גם בעולם. בכל מקום שאני מסתובב בו הנושא עולה ומשלל כיוונים".

את החיבור המרתק, והמאוד לא צפוי, בין המעצב הישראלי הוירטואוז לבין חברת התעופה המקומית, רקחו אשפיות יחסי-הציבור עליזה ומאיה זאנה (אם ובת). "שיתוף הפעולה עמן החל בשבוע האופנה "ישראל-קנדה" תל אביב 2025 בו הצגתי. הן יזמו את החיבור מול ישראייר וברגע שכל הנתונים והנקודות התחברו, השיקו - זה יצא אל הפועל. זו פשוט הייתה הברקה גאונית. אבל גם חשוב להבין שהפקה של פרויקט שכזה הוא תהליך מורכב ומסובך".

עד כמה מורכב? עד מאוד מתברר. "החל מענייני רישוי וביטחון - מה מותר ומה (או את מי) אסור לצלם ועד אתגרי הפקה ולוגיסטיקה - איך משנעים את מערכות הלבוש, איפה מתלבשים, איך כל זה מתנהל (במעבר צר בין הטסים), ואיך המוסיקה תועבר במערכת הכריזה של המטוס. גם ברמת ההופעות שעיצבתי... למשל, כיצד דוגמנית בגובה 1.80, בתוספת גובה העקבים והכובע (מטוסים) המוגבה, תוכל לעבור שם בהתחשב בתקרת המטוס. או איך דוגמניות יחלפו במעבר הצר אם הבגד שלהן בעל נפח. המון גורמים שלא חושבים עליהם עד שמתחילים לפצח את זה", מינקובסקי מתאר וטון הדיבור שלו מחדד עד כמה היה זה פרויקט מרגש עבורו. "אני לא יודע עד כמה התמונות מצליחות להעביר את האנרגיה שהייתה שם, אבל זה היה אחד הדברים הכי מהממים שעשיתי".

על השאלה מה היה הדרייב האישי/מקצועי שלו לקחת חלק בפרויקט שכזה, מינקובסקי משיב: "בעיקר כי זה מעולם לא נעשה. גם אם נעשו תצוגות בהיסטוריה של חברות תעופה, זה היה רק להצגת מדי דיילות, ולא תצוגת אופנה עם מיני קולקציה כפי שעיצבתי במיוחד. השתמשתי בצבעוניות של ישראייר, השתמשתי בלוגו שלהם והפכתי אותו מכוכב קטן למעין זר פרחים". כל אלה ועוד הפכו למוטיבים טקסטיליים. הוא יצר דגמים ייחודיים אשר רפררו למדי הדיילות הקלאסיים; שמלות שעוצבו בשילוב (או על טהרת) מטפחות צוואר האופייניות למקצוע, קריצות של קולור-בלוק חברו אל צלליות א-לה סיקסטיז, לצד גזרות קלאסיות באווירה אוריינטלית הודות לבדי טול רקומים בצבעוניות עשירה, אסתטיקה המזוהה עם כתב היד של המעצב. הוצגו גם מספר דגמים מפעימים הישר ממסלול שבוע האופנה התל-אביבי.

זו באמת הייתה תצוגה בהפתעה גמורה לטסים?
"כן. חצי שעה אחרי ההמראה, ברגע שהמטוס התייצב, סמנכל"ית השיווק של ישראייר נכנסה למערכת הכריזה ותארה בפני הנוסעים את מה שהם צפויים לראות ולחוות בעוד רגע. ביציאה של הדוגמנית הראשונה, אנשים עוד לא בדיוק הבינו מה קורה. ברגע שהיא התחילה לחזור, כולם כבר נעמדו על הרגליים, או מיקמו עצמם טוב יותר שלא לפספס כלום ושלפו מצלמות".

באוקטובר הצגת בהוד והדר על מסלול שבוע האופנה ת"א בפני קהל מוזמנים ותקשורת שעוסקים באופנה. כמעצב ותיק ומנוסה, איך זה בהשוואה להצגת עיצובייך במעבר צר של מטוס לקהל שבגדול נקלע לסיטואציה ולא בהכרח מבין או מתעניין באופנה?
"אני מציג את היצירה שלי בכל מקום. ואני יכול להגיד לך, ששיתוף הפעולה מצד הנוסעים היה 100 מתוך 100. אין מישהו שלא אוהב אופנה, אין מישהו שלא אוהב לראות דברים יפים, או חגיגה של נשיות ועיצוב טוב. הבאתי את הזוהר של מסלולי התצוגות אל מסלול עגלת הדיוטי פרי. כולם נכנסו לתוך האווירה".

המגמה הזו להציג בלוקיישנים לא צפויים, בדגש על מקומות ציבוריים-שירותיים, נראה כי היא שבה ומתעוררת בעולם ואף בארץ. אז מה, האופנה כבר לא מספיקה?
"קיים רצון להתבלט, להיות שונה, לזעוק 'אני פה'. זה מה שמותגים בדרך כלל עושים. באשר לחברות גדולות, שהן עתירות תקציבים - הן יכולות לעשות מה שהן רוצות. תחשבי כמה דוגמניות, כמה צלמים וכמה לוגיסטיקה היו מעורבים בתצוגה של שאנל, כמה משאבים זה הצריך. הרצון הוא שיראו אותך, שיכתבו עליך, שישמעו ממך. למשוך יחסי ציבור ולמשוך את התקשורת לסקר אותך. לאורך השנים אני עושה את התצוגות הכי יפות והכי מושקעות, ואני בדרך כלל לא משתמש בגימיקים כי הבגדים שלי מספיק טובים ומספיק מיוחדים. אני לא צריך לא ילדים ולא כלבים על המסלול בשביל שיכתבו עליי. אבל לפעמים זה נחמד שיש עוד ספוט עלייך. בתצוגה שלי בשבוע האופנה, שהייתה מאוד גדולה ומרשימה, הייתי אחד מני רבים. ועכשיו עם ישראייר זה באמת עורר עניין יוצא דופן. תחשבי גם שיכולתי לקחת את זה לאיזשהו טרמינל נטוש או טרמינל של אחמ"ים, אבל בחרנו לקחת את זה לקצה - לקיים תצוגת אופנה באוויר".

למקרה שתהיתם (כי שאלתי), אין המדובר בפרויקט נקודתי חד-פעמי, אלא בשת"פ מתגלגל. "כששיתוף פעולה מצליח, אז ממשיכים את זה. בכל היעדים אליהם ישראייר מגיעים אנחנו נעשה הפקת אופנה במקום. כעת רומא על הפרק ויש עוד למה לצפות. בתקווה שאעצב להם גם את המדים בעתיד" - הנה הוא הניח משאלתו שחור על גבי לבן.