שנות ה-90 היו אחד העשורים המשפיעים ביותר באופנה בזכות האינדיבידואליות האייקונית שעדיין מעצבת את הטרנדים הנוכחיים. אייקוני אופנה כמו הנסיכה דיאנה, קייט מוס, נעמי קמפבל ואחרות, עדיין מעוררות השראה בזכות התלבושות היומיומיות הייחודיות אך הפרקטיות שלהן. קרולין בסט-קנדי, היא אייקון הסטייל האחרון שקיבל מקום של כבוד על מסך הטלוויזיה ובאופן ישיר גם על המלתחות ברחבי העולם - ממש כמו אז.
המראה הפשוט אך העוצמתי שלה, משתקף בטרנדים העכשווים של האביב. הסדרה "סיפור אהבה" ששוחררה לאוויר בפברואר האחרון עוקבת אחר מערכת היחסים הרומנטית של בסט וג'ון פ. קנדי ג'וניור במשך תשעה פרקים עם סיום טרגי וידוע מראש - תשעה פרקים בהם ההיפר-סטייל שלה בא לידי ביטוי דרך מינימליזם ניטרלי, אבל רחוק מלהיות משעמם; סטים תואמים בצבעים מונוכרומטיים ופריטי לבוש נטולי לוגואים, הם רק חלק מהסיבות בזכותן הסדרה הוציאה מהבוידם והחזירה את דמותה האייקונית של בסט-קנדי אל הפרונט של הדור החדש - כאשר הסטייל שלה הפך לדיבור החם של הרגע ברשתות החברתיות. וכל זאת, מבלי שפגשה אי פעם באופן אישי את חמותה המנוחה, אייקון אופנה בפני עצמה והגברת הראשונה של ארה"ב לשעבר (1961-63), ג'קי קנדי-אונאסיס ז"ל.
ומה נשים בעלות ערך רב יודעות? שבעוד שיופי דועך ונוצות הקוטור מאבדות את פלומתן, המעשים הם אלו שהשאירו את הרושם המתמשך - אולי אפילו מורשת. כאמור, גם הנסיכה דיאנה הייתה אחת כזו, עד היום. אך בנוסף לשתי הבלונדות שהצליחו לסחוף אחריהן מיליוני מעריצים ואלפי צלמי פפראצי, ישנן כמה וכמה מוזות אופנה נוספות שעשו זאת טוב יותר מהרבה מאוד אחרות. לכולן, מכנה משותף: הן לא רדפו או חיו על פי טרנדים או מגמות.
הרוזנת הצרפתייה, ז'קלין דה ריבס, שכונתה "המלכה האחרונה של פריז" והמוזה של המעצבים איב סן לורן וולנטינו גארוואני, הייתה סמל מתמשך של תחכום ואלגנטיות פריזאית. דה ריבס, שהלכה לעולמה ב-2025 והייתה שיקית נצחית, תוארה פעם כדי-ג'יי של הקוטור, בזכות הקלות שבה ערבבה בגדים. "היא אולי האחרונה שתדע איך לחיות ככה", אמר פייר ברז'ה המנוח, הפרטנר העסקי והרומנטי של סן לורן למגזין הארפר'ס בזאר בשנת 2015. היא גזרה שמלות קוטור לפי טעמה והציגה את מלתחתה לראווה במטרופוליטן. היה לה יופי כה שובה לב עד שעורכת האופנה המיתולוגית, דיאנה ורילנד, דרשה מהצלם ריצ'רד אבדון לצלם את דיוקנה מיד עם פגישתן. היא הייתה אחת מברבוריו של טרומן קפוטה, רצה במעגלים עם סן לורן וולנטינו והסגנון של ג'ואן קולינס עוצב על פי התכתיבים שלה. למרות חייה הזוהרים להפליא, דה ריבס נשבעה שלעולם לא תכתוב ספר זיכרונות.
אותו שם המשפחה, שתי מוזות שונות לגמרי - קתרין ואודרי הפבורן
השחקנית המפורסמת ,קתרין הפבורן, השאירה אחריה קריירה מפוארת, משפטים אייקונים ודרך חיים יוצאת דופן. בין היתר חוללה מהפכה באופנת הנשים בהוליווד, כשאימצה סגנון נוח, מעט טומבוי וגברי-למחצה - ובהחלט פורץ דרך. היא נודעה במכנסיים רחבים, חולצות מכופתרות ובלייזרים, שייצגו חופש והתרסה נגד הסטנדרטים הנשיים הנוקשים של שנות ה-30 וה-40. קתרין השתמשה באופנה כדי להפגין עצמאות משולבת פמיניזם והייתה הראשונה בהוליווד שהשאירה את החצאית בארון והופיעה עם מכנסיים. "לחצאיות אין שום עתיד", הסבירה, "כשאני שומעת גברים אומרים שהם מעדיפים נשים עם חצאיות אני אומרת להם לנסות ללבוש חצאיות בעצמם". עוד נודע הסיפור לפיו סירבה לצאת מהמלתחה על הסט, כשבאולפני RKO החרימו את מכנסיה כדי שתלבש שמלה. גם כשכן לבשה כאלו, הן היו לעיתים קרובות בעלות גזרה פשוטה וזורמת. הסטייל שלה הניח את היסודות ללבוש ספורטיבי-אלגנטי, כמשהו מקובל ומודרני.
"כשאני שומעת גבר אומר שהוא מעדיף אישה עם חצאית, אני אומרת לו לנסות ללבוש חצאית בעצמו"
והלאה אל אודרי הפבורן - ההפך המוחלט מהנ"ל. אלגנטיות ללא מאמץ שהגדיר מהו מינימליזם נצחי. הכוכבת הותירה אחריה לא רק סרטים בלתי נשכחים, היא גם הרימה את השיק הצרפתי אל על בקווים נקיים, נוחות והתאמה אישית. השותפות האייקונית שלה עם מעצב העל, הוברט דה ז'יבנשי, יצרה לוקים שייזכרו לעד - בהם ה-שמלה השחורה הקטנה ("ארוחת בוקר בטיפאני'ס", 1961), נעלי בלרינות שטוחות, מכנסי קפרי, חולצות גולף, שהפכו למודל לחיקוי עד היום.
אודרי הפבורן והשמלה השחורה הקטנה (1961)
מארי-הלן דה רוטשילד הייתה כה מיומנת בעריכת מסיבות עד שהניו יורק טיימס כינה אותה "המארחת הכי טובה". היא הייתה אחת מהדמויות המפורסמות ביותר בחיי החברה הגבוהה של פריז, כשרוב האירועים הכי זכורים שלה נערכו בטירת פרייר המפוארת של משפחתה, מחוץ לפריז. הנשף הסוריאליסטי של דה רוטשילד משנת 1972, בהשראת עבודתו של סלבדור דאלי (שגם השתתף), כלל קישוטי שולחן מעוטרים בבובות תינוק שבורות, מסכות וכיסוי ראש מוגזמים ומשך אליו אורחים כמו דוגמנית-העל, מריסה ברנסון ואודרי הפבורן, שנצמדו לקוד הלבוש של המארחת.
אפשר להגיד שרוב אייקוני האופנה זכורים בזכות אלגנטיות או יופי, מארי-הלן לעד תיזכר בזכות הדמיון שלה. היא קיבלה את הטייטל הגדול לא משום שעקבה אחר טרנדים - אלא משום שיצרה מחזה מרהיב, פנטזיה והשפעה תרבותית באמצעות סגנון. דה רוטשילד הצליחה לשלב אופנה עילית (ז'יבנשי, דיור, סן לורן) עם אלמנטים אקסצנטריים, לפעמים מזעזעים - אך מעולם לא שאפה להיראות "יפה" - היא שאפה להיות בלתי נשכחת ופרובוקטיבית. ובכן, הצליח לה.
דה רוטשילד & גרייס קלי
נסיכת מונקו ואולי האישה עם הכי הרבה סטייל בעולם, גרייס קלי, הפכה לאייקון אופנה ולמוזה על-זמנית בזכות שילוב נדיר של אלגנטיות טבעית, איפוק אריסטוקרטי ונוכחות קולנועית מהפנטת. כבר כשחקנית בהוליווד של שנות ה-50 בלטה בסגנון נקי ומדויק - שמלות בקווים קלאסיים, צבעים רכים וגזרות שהדגישו פשטות יוקרתית ולא ראוותנות. המעבר שלה לנסיכוּת מונקו רק העמיק את הדימוי הזה והפך אותה לסמל של גלאם מלכותי מודרני: אישה שמשדרת שליטה, עדינות ותחכום נטול מאמץ.
שיתופי הפעולה שלה עם בתי אופנה כמו הרמס (תיק ה-'קלי' האייקוני שנקרא על שמה) והעדפתה למעצבים כמו זוכת 8 פרסי האוסקר, אדית' הד ודיור, חיזקו את מעמדה כמובילת טעם עולמית. הייחוד שלה טמון בכך שגם היא, כמו כל האחרות בסקירה זו - לא רדפה אחרי טרנדים, אלא יצרה שפת טיימלס אסתטית ויציבה שממשיכה להשפיע עד היום על אופנת ערב, כלות וסגנון ה"אולד מאני" המוכר.